שירות חיוני הוגדר בפרשת חברת החשמל 1 "שירות שהפסקתו עלולה לסכן באופן מיידי ומשמעותי את החיים, את הביטחון האישי או את הבריאות של כלל הציבור או חלקים ממנו...".
בפרשת מקורות 2 עמד ביה"ד על מאפייניה של שביתה בשירות חיוני, כדלקמן:
"הגדרת המונח 'שירות חיוני' תלויה במכלול נסיבות העולות מכל מקרה ומקרה, כאשר לעתים יש מקום להרחיב את הגדרת השירות כחיוני. שירות יוגדר כחיוני אם הפסקתו עשויה לסכן את החיים, את הביטחון האישי או את הבריאות של התושבים. אין די בכך שתיגרם אי-נוחות לציבור או שהציבור יחוש במחסור של שירות שהוא רגיל באספקתו, או שנראה לו באופן סובייקטיבי כחשוב, כגון טלוויזיה, רדיו, אמצעי תחבורה, טיפול רפואי לא חיוני לחיים ועוד... בבואנו להכריע אם שירות הינו חיוני, יש לשקול, בין השאר, את הנזק שייגרם לציבור, היקף השביתה, האם השלטון מסוגל לספק את השירות במקום השובתים, האם לציבור עומדת דרך חלופית להשיג את השירות המושבת, התארכות השביתה ועוד."
באותה פרשה עמד בית הדין על כך, שלמועסקים במגזר הציבורי, קיימת חירות לשבות, שהינה זכות יסוד וכי אין מקום לאסור באופן גורף שביתה בשירותים חיוניים. בית הדין נדרש ליישום הכלים המקובלים במשפט העבודה הקיבוצי, ובכלל זה עקרון המידתיות. במסגרת זו, יש לבחון למשל, האם הציבור יפגע במידה המחייבת הטלת מגבלות על השביתה.
בפרשת חברת החשמל 3 קבע בית הדין הארצי, כי כל עוד נציגות העובדים מנהלת משא ומתן בתום לב על תנאי עבודתם של עובדי החברה וזכויותיהם בעקבות הרפורמה; אספקת החשמל לציבור לא נפגעת; ולחברה לא נגרם נזק חמור שאינו בר תיקון - התערבות בית הדין במשא ומתן המתנהל בעניין השלכות הרפורמה על זכויות העובדים תהא מצומצמת. עוד קבע בית הדין הארצי, כי מתוך שנתן דעתו לחירות השביתה מחד ולמכלול השיקולים העומדים על הכף מאידך ותוך שהוא בוחן את אופי העיצומים בהם נוקטים עובדי חברת החשמל אל מול המטרות אותן הם מבקשים להשיג, העיצומים עומדים באמות מידה של מידתיות.
חרף הגישה הליברלית שנוקט המשפט הישראלי כלפי זכות השביתה, קיימות מספר הגבלות על זכות השביתה, בעיקר ככל שהן מתקיימות במגזר הציבורי. בראש ובראשונה, הדין הישראלי אוסר כליל על שביתה במשטרה ובכוחות הבטחון. 4 מעבר לכך, בתי המשפט פסקו, כי במקרה בו ניתן היה ליישב את סכסוך העבודה באמצעות תיווך או גישור ולא נעשה כן הדבר עשוי להיחשב "ניצול לרעה" של זכות השביתה ולהצדיק את הגבלתה. הפסיקה אף החילה את עקרון המידתיות על מנת להגביל שביתות שנמצא כי אין התאמה בין היקפן לבין מטרות השובתים5.
מה לגבי שביתות במגזרים שפעילותם נחשבת חיונית לציבור? חוק יישוב סכסוכי עבודה קובע שבשירות הציבורי ניתן יהיה לפטר עובדים ששבתו או לתבוע אותם במידה והכריזו על "שביתה בלתי מוגנת". שלושה סוגים של שביתות עשויות לחסות תחת הגדרה זו:
- שביתה של עובדים בשירות ציבורי בזמן שחל עליהם הסכם קיבוצי;
- שביתה של עובדים בשירות הציבורי בזמן שלא חל עליהם הסכם קיבוצי, אבל השביתה לא הוכרזה או אושרה בידי המוסד או המוסדות המוסמכים לכך ובהליכים הקבועים לכך;
- ושביתה שלא נמסרה עליה הודעה בהתאם לחוק.6
לפי חוק יישוב סכסוכי עבודה, ה"שירות הציבורי" עליו חלות ההגבלות כולל שירותים לציבור דוגמת מים, חשמל, דלק, תעופה אווירית – וגם "שירותי בריאות".7 הנחת המוצא של החוק היא, שמדובר בשירותים חיוניים לציבור, ועל כן מוצדק להחיל עליהם הגבלות.8 יוצא אפוא, שמגזרים הנחשבים ל"חיוניים" אמנם מועדים מראש להגבלות רבות יותר על זכותם לשבות אך ההגבלות עצמן נוגעות להיבטים פרוצדוראליים בעיקרם – ואינן מתיימרות להגביל את זכות השביתה רק משום שמדובר בשירות חיוני. לפי הקריטריונים הללו, סכסוך העבודה הנוכחי עליו הכריזו הרופאים אינו נופל לגדר ההגבלות ואין כל הצדקה משפטית להגבילו.
במקרים ספציפיים הדגישה הפסיקה את חשיבות השמירה על טובת הציבור במהלך שביתה. לדוגמא, בשנת 2003 נדונה בבית הדין הארצי לעבודה השביתה עליה הכריזה ההסתדרות החדשה. בית הדין התיר להסתדרות לשבות אך פסק, כי אסור שהשביתה "תסכן חיי אדם או את בריאות הציבור" וכי "לא יימנעו מהציבור שירותים חיוניים דוגמת מים וחשמל". פסיקה זו נסמכה, בין היתר, על ההתחייבויות שההסתדרות נטלה על עצמה כחלק מניהול המאבק.9
ואמנם, מערכת יחסי העבודה הישראלית ידעה לא מעט שביתות אף בתחומים הנחשבים חיוניים. לדוגמא, עובדי חברת החשמל שבתו באופן חלקי בשנים 1991 ו-1994, עובדי חברת "מקורות" השביתו את אספקת המים למספר רשויות מקומיות ב-1999, ועובדי נמל התעופה בן-גוריון השביתו את הנמל ב-2003. 10וכמובן, הרופאים שבתו פעמיים שביתות ממושכות שזכו להכרה ולהגנה משפטית – הן ב-1983 והן בשנת 2000. כעת נפרט לגבי שביתות אלה.
1לעיל הערה 17.
2עסק (ארצי) 19/99 מקורות חברת מים בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לו 560, 575-576. (להלן: "פרשת מקורות")
3לעיל הערה 17.
[1]4בג"ץ 78/ 789 דוד אופק ואח' נ' שר הפנים ואח', פ"ד לג(3) 480, בע' 481-489.
5לעיל הערה 7.
6סעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז-1957.
7שם.
8עסק (ארצי) 1013/04 בנק דיסקונט בע"מ נ' ההסתדרות הכללית החדשה – הסתדרות המעו"ף.
9עסק ארצי 13/03 לשכת המסחר תל-אביב ואיגוד לשכות המסחר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה.
[1]10דריישפיץ, לעיל הערה 7.