הפסיקה בישראל הבחינה בין כמה סוגי שביתה, הנבדלים זה מזה במהותם, במשמעותם ובתוצאה המשפטית המתחייבת מהם:1
שביתה כלכלית – מדובר בשביתה שעילתה מאבק מקצועי והגנה על תנאי עבודה, והיא שביתה מותרת בעיקרה. השביתה הכלכלית הוכרה כלגיטימית מאז ימיה הראשונים של המדינה. בדרך כלל, פורצת שביתה מסוג זה במסגרת משא ומתן לחתימת הסכם קיבוצי חדש, דרישה לשיפור תנאי עבודה, מניעת פגיעה בהם, וכיוצא באלה. המשפט הישראלי הטיל מגבלות מועטות על השביתה הכלכלית, תוך שאימץ את הכלל לפיו הפגיעה במעסיק אינה טעם מספיק לאסור את השביתה. בבואו להכריע בחוקיות השביתה הכלכלית, אמון בית הדין על בחינת מידתיותה, תוך עריכת האיזונים הנדרשים בין חירות השביתה לבין זכויות יסוד אחרות המונחות על הכף. נראה אם כן, כי התפיסה המקובלת היא ששביתה כלכלית היא לגיטימית וככזו היא תזכה את השובתים בחסינויות מתוקף משפט העבודה.
שביתה פוליטית – שביתה המהווה אמצעי לחץ על הריבון כנגד הליך חקיקה, שינוי דבר חקיקה, החלטה של הריבון וכל כיוצא באלה. שביתה המכוונת כנגד הכנסת או הממשלה כריבון ומטרתה העיקרית אינה הגנה על תנאי עבודה, היא שביתה פוליטית שאינה מוכרת במשפט הישראלי כמאבק מקצועי לגיטימי. בית המשפט העליון קבע עוד בפרשת חטיב 2כי השביתה הפוליטית אינה חוקית משום פגיעתה בדמוקרטיה. חשוב לציין כי שביתה שאינה לגיטימית היא הפרת חוזה עבודה, ועל כן העובדים השובתים אינם זכאים בגינה להגנות משפטיות.
שביתה מעין פוליטית – שביתה דו-תכליתית, שמטרתה כפולה: האחת – הפעלת לחץ על הריבון על מנת שישנה ממהלכיו, בדומה לשביתה הפוליטית; השנייה – מאבק שעניינו הגנה על תנאי עבודתם של העובדים, הסבורים כי מהלכיו של הריבון יביאו לפגיעה בזכויותיהם. שביתה כזו הוכרה במסגרת פרשת "בזק" לגיטימית, ככל שמדובר בשביתת מחאה קצרה ובכפוף למגבלות מסוימות.
שביתת אהדה – שביתת הזדהות של עובדים של מעביד אלמוני עם מאבקם של עובדים של מעביד פלוני, אשר מוכנים לסייע להם בהשגת דרישותיהם. ככלל, לשובתים בשביתת אהדה במפעל אלמוני אין סכסוך עבודה ותביעות ישירות נגד מעבידם, והוא אף אינו הכתובת הישירה לפתרון סכסוך העבודה הראשוני, שבין מעביד פלוני לעובדיו3.
שביתת אהדה הוכרה בפסיקה כלגיטימית כבר בשנות השישים4 ועל כך חזר ביהמ"ש העליון בבג"צ אלקו5, לאמור:
"...על יסוד זה של אי-ניתוק קשר העבודה על-ידי שביתה כבר עמדנו בענין ע"א 573/68 שביט נ' חנן, פ"ד כג' (1) 516, בע' 520, שם גם הוזכר יסוד חשוב אחר בשביתה, היינו, הכוונה והרצון להשיג בעזרתה את דרישות השובתים ממעבידם לעצמם או לעובדים של מעביד אחר. ...הגדרה סטטוטורית כללית של שביתה אין אצלנו, ולענייננו יכולה לשמש ההגדרה התמציתית שניתנה בענין שביט הנ"ל לאמור: 'שובת הוא אדם, אשר בלי שניתק את קשר העבודה שלו עם מעבידו, מפסיק בצוותא חדא עם עובדים אחרים את עבודתו, כדי להשיג את דרישותיו ממעבידו או כדי לעזור לעובדים אחרים להשיג את דרישותיהם ממעבידם'. הפסקת עבודה מהסוג האחרון, כשעובדים נחלצים לעזרת עובדים אחרים, היא מה שקרוי בפי הבריות 'שביתת אהדה'".
_______________________________
1שם. עס"ק 23/07 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' ההסתדרות הכללית החדשה ואח' (להלן: "פרשת חברת החשמל").
2לעיל הערה 13 - פרשת חטיב.
3חיים ברנזון ואסף ברנזון, "שביתת אהדה – מעמדה ומידתיותה", ספר ברנזון, תש"ס.
4ע"א 573/68, שביט נ' חנן ואח', פ"ד כג (1) 516, 520.
5בג"צ 566/76 "אלקו" חרושת אלקטרו-מכנית בע"מ נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ''ד לא (2) 197, 207; בג"צ