בירור של כל טענה הנוגעת לטיפול בחולה הוא הכרחי, וכך ראוי שייעשה. אולם ביקורת על טיפול רפואי, קשה ככל שתהיה, לעולם אינה יכולה להצדיק הכללה, הסתה או ביטויים גזעניים כלפי אנשי צוות רפואי, בשל מוצאם, דתם או הלאום שלהם.
מחלקות הרפואה הפנימית בישראל הן מן המקומות שבהם החברה הישראלית פוגשת מדי יום את עצמה במלוא גווניה. יהודים וערבים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים, עולים וילידי הארץ, רופאות ורופאים, אחיות ואחים, מקצועות הבריאות ועובדי המשק - כולם וכולן עובדים כתף אל כתף ומטפלים בכל אדם הזקוק להם.
בחדרו של החולה אין “אנחנו” ו”הם”.
יש מטופל הזקוק לטיפול, ויש צוות שמחויב להעניק את הטיפול המיטבי.
הצהרת ז’נבה, מן הטקסטים המכוננים של האתיקה הרפואית, מחייבת אותנו הרופאים שלא לאפשר למוצא, דת, לאום או כל גורם אחר לעמוד בין חובתנו המקצועית - לבין המטופל. זה אינו רק סעיף בקוד אתי, זהו החינוך הרפואי שעליו אנחנו מבקשים לגדל את הדור הבא של הרופאות והרופאים בישראל.
אנחנו מחנכים למצוינות רפואית, אך גם לחמלה, לכבוד האדם, לאחריות, לעבודת צוות וליכולת לראות את האדם שמולנו, לפני כל הגדרה אחרת שלו. באותה מידה, אנו מצפים שהצוותים הרפואיים שלנו, מכל דת, לאום ומוצא - יוכלו לבצע את שליחותם בסביבה בטוחה ומכבדת.
אין מקום לגזענות ברפואה. אין מקום לגזענות כלפי מטופלים, ואין מקום לגזענות כלפי מטפלים.