הרפואה | כרך 166
חוברת 9, אוקטובר 2026
עמ׳ 601-605
תקציר
רקע:
חשיבה קלינית היא המיומנות הקריטית ביותר ברפואה, אך בניגוד למרבית תחומי הליבה, היא כמעט ולא נלמדת באופן פורמלי בפקולטות לרפואה. התוצאה מחסר זה היא משמעותית: ההערכה היא ש-15% מכלל האבחנות הן שגויות. כניסת הבינה המלאכותית (
AI) לזירה הקלינית הופכת את הצורך בחינוך פורמלי בחשיבה קלינית לדחוף יותר מתמיד.
דיון:
סקירה זו בוחנת את המודלים התיאורטיים של חשיבה קלינית, מציגה ראיות למחיר הכבד של היעדר הוראה פורמלית, מנתחת את האתגרים החדשים שמציבה הבינה המלאכותית, וקוראת לשינוי פרדיגמטי בחינוך הרפואי.
סיכום:
הטיעון המרכזי הוא שבעידן שבו מערכות
AI מפגינות יכולות אבחנתיות מתקדמות, הרופאים זקוקים יותר מתמיד להבנה עמוקה ומפורשת של תהליכי החשיבה הקלינית, הן כדי להסתייע ב-
AI בצורה ביקורתית והן כדי לשמור על המיומנויות המהותיות של שיפוט קליני עצמאי.