א' פז, י' פוטסמן,

היח' למחלות זיהומיות, המרכז הרפואי בני-ציון, חיפה, והפקולטה לרפואה רפפורט, הטכניון, חיפה

רקע: נשיכות בעלי חיים, בעיקר של כלבים או של חתולים אינן אירוע נדיר, וקיים סיכון גבוה להתפתות זיהום באזור הפגיעה. החיידק הנפוץ ביותר בזיהום זה הוא Pasteurella multosida פסטורלה מולטוסידה להלן פ"מ.

מטרות: איפיון קליני של 10 חולים שאושפזו במרכז הרפואי בני-ציון ואשר אותרה אצלם פ"מ שמקורותיה שונים.

שיטות: סריקת מחשב המעבדה המיקרוביולוגית לבידוד פ"מ ביחס לתקופה שבין ינואר 1994 ויוני  2003, וכן בדיקה פרטנית של תיקי החולים.

תוצאות: בעשור האחרון אושפזו במרכז הרפואי "בני ציון" עקב נשיכה, 108 חולים (שיעור מיקרי האישפוז: 3.4/10,000), וב-10 מהם בודדה פ"מ. ב-5 מהחולים תועדה פגיעה מחתול, ב-3 – נשיכת כלב, ולגבי 2 לא היה מידע מדויק ביחס למקור הפגיעה. הגיל הממוצע בקבוצה היה 50.8 שנים (SD+20.5). 8 מהם היו גברים. הניפגעים הגיעו למיון 5.7 ימים בממוצע לאחר שניפגעו, וחלפו 4.4 ימים נוספים בממוצע מתירבות החיידק ועד לזיהויו הסופי. 3 חולים לקו באלח-דם, ב-6 בודד החיידק מפצע/מורסה וב-1 - ממיפרק. 6 מהחולים נזקקו להטריה ומשך האישפוז הממוצע התארך לכדי 11.7 ימים. החולים לא טופלו בתרופה אנטיביוטית למניעת זיהום לאחר הנשיכה.

חולה אחד אומנם טופל בתרופה אנטיביוטית אבל מסוג בלתי מתאים.

מסקנות: נשיכה או ליקוק של חתול או כלב, עלולים להתפתח לאלח-דם או לזיהום קשה בריקמה/ות. מן הנתונים שהצגנו ניתן ללמוד על חשיבותו של טיפול מונע באמצעות תרופה אנטיביוטית, במיוחד לחולי סכרת ולחולי צמקת הכבד.

גדליה פז, רוני גמזו, חיים יעבץ

המכון לחקר הפוריות, בית חולים ליולדות ליס, המרכז הרפואי סוראסקי ת"א, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת ת"א

הגדרות מצבי הפוריות השונים של הגבר בזוג בלתי פורה השתנו בשנים האחרונות. העובדה שניתן להשיג הפריה על-ידי זרעון (חי) יחיד המוזרק לביצית (Intracytoplasmic sperm injection - ICSI), עם סיכוי של כ-40% לקליטת ההריון לאחר החזרת העובר לרחם האישה, הביאה למהפכה בתחום רפואת הפוריות.

ניתן להגדיר את עקרות הגבר כמצב שבו אין מוצאים זרעון חי אחד בביופסיות של אשכים לאחר מספר ניסיונות, או כשבבדיקות גנטיות מעמיקות, כולל הסתייעות בביולוגיה מולקולתית, מזהים חסרים בכרומוזום Y, הגורמים לתיסמונתSCO  (Sertoli Cell Only Syndrome). לפיכך, כל ניסיון מוצלח לבדד זרעונים (אפילו ספורים) מאשך של גבר מוכיח כי הוא בעל פוטנציאל להפרות ביציות בשיטת ה-ICSI, ולזוג המטופל יש סיכוי להרות בדומה לכל זוג המגיע לטיפולי הפריה חוץ-גופית (IVF–In Vitro Fertilization ) – כל זאת כמובן מתוך הנחה שהאישה פורייה על-פי כל קנה-מידה מקובל. שינוי זה בהגדרת העקרות משנה גם את ההגדרות הנהוגות כיום למצבי תת-פוריות (sub-fertility) או חוסר פוריות ללא סיבה ידועה (unexplained infertility).

במאמר להלן נסקר המידע הקיים כיום בשיטות האיבחון השונות של בירור פוריות הגבר, תוך שימת דגש על הנעשה במכון לחקר הפוריות והכלים העומדים לרשותנו לבירור מצב פוריות הגבר הפונה לעזרת צוות המכון.

והיב סכראן (1,5), דן מירון (2,5), רפאל הלוי (3), ראול קולודנר (4), ולדיסלב סמולקין (3), אריאל קורן (1,5)

המח' לרפואת ילדים ב', (2)המח' לרפואת ילדים א', (3) היח' לנפרולוגיה פדיאטרית, (4)המעבדה למירוביולוגיה, מרכז רפואי העמק, עפולה, (5) הפקולטה לרפואה רפפורט, הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל, חיפה

זיהום בדרכי-השתן (זד"ש) הוא אחד הזיהומים החיידקיים השכיחים בילדים. מקובל להתחיל בטיפול אנטיביוטי אמפירי מוקדם, לאחר התקנת תרבית שתן, על-מנת לקצר את מהלך המחלה ולמנוע התהוות צלקות בכליות.

המטרות בעבודה הנוכחית היו ללמוד על סוגי החיידקים השכיחים הגורמים לזיהום ראשון בדרכי-השתן בילדים מאושפזים, תבנית רגישות החיידקים לתרופות אנטיביוטיות, וכן שכיחות וסוגי המומים בדרכי-השתן באותם חולים.

במחקר נכללו 151 ילדים שאושפזו עקב זיהום ראשון בדרכי-השתן בין השנים 1999-2000 במחלקות לרפואת ילדים במרכז רפואי העמק. 79% המאושפזים היו בנות. מתגים גראם-שליליים גרמו ל-98% מהזיהומים. הגורם השכיח ביותר שחולל את הזיהום היה E-coli. נמצאה רגישות גבוהה של החיידקים לאמינוגליקוזידים ולצפאלוספורינים מדור שני ושלישי. הכרחי לבצע בדיקת דימות בילדים עם זיהום ראשון בדרכי-השתן כחלק מהבירור, עקב השכיחות הגבוהה של מומים בדרכי-השתן וצלקות בכליות.

מידע עדכני של החיידקים ורגישותם לתרופות אנטיביוטיות מהווה מרכיב חיוני בהחלטה על התרופות שיינתנו לצורך טיפול אמפירי.

דורית נחמני¹, יובל מלמד², ענבל רובינשטיין¹, אבנר אליצור²

¹הסניגוריה הציבורית, מחוז תל-אביב-מרכז, ²המרכז לבריאות הנפש יהודה אברבנאל, אוניברסיטת תל-אביב

הסניגוריה הציבורית במחוז תל-אביב-מרכז החלה, במסגרת פרוייקט ניסויי, לייצג מטופלים המאושפזים מכוח צו בית-משפט בדיונים הנערכים בעניינם בוועדות פסיכיאטריות מחוזיות, כאמור בסעיף 28 לחוק טיפול בחולי-נפש, תשנ"א-1991, (להלן חוק טיפול בחולי-נפש).

פרוייקט ניסויי זה נערך בבית-החולים אברבנאל החל מיום 1 בינואר 2000. לתחילתו של פרוייקט הייצוג בוועדות קדמו הכנות שכללו בין היתר תצפיות בעבודתן של כעשר ועדות פסיכיאטריות, מיפגשים עם בעלי תפקידים בבית-החולים ובמשרד הבריאות, וכן ימי עיון תיאורטיים ומעשיים שנדונה בהם סוגיית ייצוגם של מטופלים בוועדות.

התוצאות המפורטות ונפרשות בדו"ח זה ממחישות כי סיכוייו של מטופל בצו להשתחרר מאישפוז טובים יותר כשהוא מיוצג. סיכויים אלה אף גבוהים במיוחד כשקיים שיתוף-פעולה בין סניגורו של החולה לבין הרופא המטפל, כשנשקלים בצוותא הן ההיבטים הכרוכים בצורך במתן טיפול רפואי והן ההיבטים המשפטיים - כל זאת תוך שמירה על זכויותיו של המטופל, מהתוצאות מודגשת העובדה, כי שיתופו של הסניגור בהליך משפיע על סדרי עבודתה של הוועדה ועל החלטותיה, לרבות בחינת העובדות, שמיעת עדים, העלאת איכות הבדיקה הפסיכיאטרית, בחינת ההיבט המשפטי, דיון בשאלת המסוכנות ועוד.

מהמשובים שהתקבלו נהיר, כי כל הצדדים המעורבים בהליך סבורים שייצוג המטופלים בידי הסניגור מביא להחלטות צודקות וראויות יותר בכל היבט ציבורי.

מחברי מאמר זה ממליצים לאפשר את הרחבת הייצוג לכל המטופלים בצו בית-חולים במחוז מרכז, במתכונת דומה לפרוייקט הייצוג שנערך בבית-החולים אברבנאל שבמחוז תל-אביב, וכן לבתי-החולים האחרים בישראל.

עדית פלטאו, נגה ריכמן, נתן קאופמן

המח' לרפואה פנימית ב', מרכז רפואי העמק, עפולה, והפקולטה לרפואה, הטכניון, חיפה

נסקרו גיליונות האישפוז של 282 חולים מטופלים בקומדין שאושפזו במחלקה לרפואה פנימית במשך שנתיים. בקרב 182 מהם נבדק INR ביום האישפוז. ארבעים וארבעה חולים טופלו בקומדין עקב מסתם מלאכותי, ומתוכם פחות מ-20% היו בתחום הטיפולי המומלץ של INR, קרי בין 3-4. מבין 138 חולים שטופלו בקומדין עקב פירפור פרוזדורים, רק 31.9% היו בתחום הטיפולי המומלץ: 2-3. בקרב 7 חולים שטופלו עקב פירפור פרוזדורים נמצא ערך גבוה מאוד של INR- מעל 7. חולים אלה היו מבוגרים מיתר הקבוצה – גיל ממוצע של 82 שנה לעומת 69.4 שנה בחולים עם INR נמוך מ-7. בקרב 4 חולים (שניים עם מסתם ושניים עם פירפור) עם INR מעל 7 היו דימומים קלים. לסיכום, דרגת האיזון בחולים המטופלים בקומדין אינה טובה ומן הצורך להעלות אמצעים לשיפורה.

דן נמט, גיורא גוטסמן, אבישלום פומרנץ, ולנטינה שנקר, דבר אופיר, ברוך וולך ויוסף עוזיאל

התהליך הדלקתי בצווארת (torticollis) מערב את שרירי הצוואר, הצבים ומעטפת מיפרקי החוליות, ומוביל להטיית הראש ולכאב בהנעת הצוואר. מרבית המקרים של צווארת חדה שאינה מפגיעה הם טבים, ואינם מחייבים התערבות רפואית, למעט טיפול מסייע נגד תסמיני המחלה. אולם בחלק מהילדים מהווה הצווארת הנרכשת סימן ראשוני למחלה קשה, המצריך בירור מעמיק ולעתים אף אישפוז.

המטרה במאמר זה היא לדווח על המאפיינים האפידמיולוגיים והקליניים של מחלת הצווארת, ועל הסיבות לצווארת נרכשת שאינה מפגיעה (non-traumatic) בקרב ילדים המאושפזים בבית-החולים מאיר.

למטרה זו נסרקו תיקיהם הרפואיים של 45 ילדים ובני-נוער, אשר אושפזו במהלך 10 שנים עקב צווארת נרכשת חדה שלא מפגיעה בבית-החולים מאיר.

במהלך 10 השנים שנסקרו אושפזו 45 ילדים (23 בנות ו-22 בנים) עקב צווארת נרכשת חדה שלא מפגיעה. הגיל הממוצע של החולים היה 6 שנים. כל החולים דיווחו על כאב עז בצוואר כתלונה עיקרית. תהליך זיהומי היה הגורם השכיח ביותר לאישפוז. שבעים-ושלושה אחוזים מהילדים אושפזו בעונת הסתיו-חורף. עשרים-ושישה ילדים עברו בדיקות דימות, וב-10 מהם (38%) הודגם מצב חולני שכלל מידה של תת-פריקה בחוליות הצוואר העליונות ובאזור המירווח הקדם-חולייתי.

הטיפול כלל משככי-כאב ואנטיביוטיקה בחולים עם חשד קליני לתהליך זיהומי חיידקי. חמישה-עשר ילדים טופלו במשיכת צוואר ושניים נזקקו לניתוח. משך האישפוז הממוצע היה 4.1 ימים, והיה קצר יותר במחלקת הילדים בהשוואה למלקות אף-אוזן-גרון ואורתופדיה.

לסיכום, נדרשת הערכה קלינית ודימותית לזיהוי הגורמים להתהוות צווארת חדה נרכשת שלא מפגיעה. זיהומים מקומיים של דרכי-הנשימה העליונות היו הסיבה השכיחה לצווארת. טיפול מסייע שמרני מוביל לרוב להחלמה תוך פרק זמן קצר.

סנדרה קליימן, לאה יוגב, גדליה פז וחיים יעבץ

כרומוסום Y מכיל גנים המקודדים לחלבונים רבים הממלאים תפקיד בייצור זרעונים באשך. עובדה זו נחשפה כאשר התגלה שבחלק מהגברים הלוקים באי-פוריות (15%-7%) מאובחנים חסרים זעירים בזרוע הארוכה של הכרומוסום. החסרים התגלו בשלושה אזורים, המכונים AZFa, AZFb, ו-AZFc. איבחון מחודש ומעמיק של תבניות היסטולוגיות שניצפו באשכים של גברים שלגביהם הוגדר אורך החסר, סייעה להבנת משמעותם של חסרים אלה. זיהוי חסר זעיר הכולל את אזור AZFa או AZFb בשלמותו, או שני אזורי AZF בשלמותם, מרמז על סיכוי קלוש למצוא תאי זרע בריקמת האשך. כמו כן, חסרים הכוללים את קצה כרומוסום Y גורמים לאי יציבות כרומוסומית ונוטים ליצור תאים עם קריוטיפ 45X0. יתר-על-כן, מימצאים חדשים מרמזים על החמרה הדרגתית ביצירת הזרעונים בגברים עם חסרים ב-AZFc, ולפיכך מומלץ לשקול הקפאת תאי זרע לגברים עם יצירה פחותה של זרעונים בזירמה בעקבות חסר ב-AZFc, על-מנת לחסוך מהם בעתיד ניתוח לאיתור זרעונים באשך. בדיקת חסרים זעירים בכרומוסום Y נחשבת כיום לבדיקה בסיסית, החשובה לבירור האטיולוגיה של ליקוי בפוריות. נוסף על כך, היא מספקת מידע המסייע בבחירת ההוריה הטיפולית.

גיל ניסים בכר, אלדד רחביה, יצחק רוסו, רמי פז, אלכסנדר בלינקי ומיה כהן

מוצא חריג (anomaly) של העורק הכלילי השמאלי, עלול לגרום לתיסמונת תעוקתית, לאיסכמיה, לאוטם חד בשריר הלב ואף למוות פתאומי בעת מאמץ.

מדווח במאמר זה על חולה עם מוצא חריג של העורק הכלילי השמאלי מהסינוס הימני, עם מהלך בין הוותין לטרונקוס הריאה כסיבה לתיסמונת תעוקתית ולאיסכמיה של שריר הלב. האבחנה שנקבעה אומתה באמצעות טומוגרפיה מחשבית (ט"מ) לוליינית (spiral CT), נוכח מימצאים לא ברורים בצינתור לגבי המהלך האנטומי של העורק הכלילי השמאלי ביחס לכלי הדם הגדולים. המטרה בדיווח על פרשת חולה זה היא להסב את תשומת הלב לגורם נדיר זה של תיסמונת תעוקתית, ולאפשרות לאבחן באופן שאינו פולשני ליקוי זה באמצעות טומוגרפיה מחשבית לוליינית.

יואב פז, עמיחי שיינפלד ויעקב לביא

ניתוחי לב בחולים מבוגרים מסווגים היום לשלושה תחומים עיקריים: כירורגיה כלילי, כירורגיה של מסתמי הלב וניתוחים לחולים עם נזק נרחב ובלתי הפיך לשריר הלב. בעוד שבשני התחומים הראשונים – ניתוחים כליליים וניתוחים של מסתמי הלב – הושגו הישגים מרשימים המתבטאים במיגוון נרחב של שיטות ניתוח, הרי שבתחום השלישי – נזק בלתי הפיך ונרחב לשריר הלב – בולט היעדר פיתרונות מספקים. לפיכך, למרות השיפור שחל בשנים האחרונות בטיפול התרופתי בחולי אי-ספיקת לב סופנית, שיעור התמותה של חולים מאי ספיקת לב סופנית הוא עדיין גדול.

ניתן להציע לחולי לב עם נזק בלתי הפיך לשריר הלב מספר סוגי התערבויות ניתוחיות: השתלת לב, מכשיר תומך בחדר שמאל (left ventricular assist devices), הליך בטיסטה וקרדיומיופלסטיה דינאמית (ק"ד). מאחר שהזמינות של תורמי לב היא נמוכה ביותר, והשימוש במכשיר תומך בחדר שמאל מהווה רק גשר להשתלת לב (נכון לזמן חיבור הסקירה), חשוב לדון באפשרויות הנוספות – הליך בטיסטה וקרדיומיופלסטיה דינאמית, שנדון בה במאמר זה.

המטרה בסקירה זו היא להסביר את ההגיון העומד מאחרוי ביצוע ניתוח זה, את השיטה שבה הוא מבוצע, את התוצאות שהושגו עד כה ואת הצורך בשיפור התוצאות של ניתוחים מסוג זה.

Cells-Preliminary Report Immunohistochemical Identification of Testicular Germ

Batia Bar-Shira Maymon, Gedalia Paz, Leah Yogev, Ron Hauser, Letizia Schreiber, Amnon Botchan, Haim Yavetz

Institute for Fertility Study, Lis Maternity Hospital; Pathology Institute, Tel Aviv-Sourasky Medical Center; and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

The use of testicular spermatozoa for intracytoplasmic sperm injection introduced a new treatment modality for management of male infertility.

Since testicular biopsies of non-obstructive azoospermic men are not homogenous in their histological patterns, identification with certainty of focal spermatogenesis might be difficult, particularly in those with small foci of spermatogenesis. We used an immunohistochemical marker of the male germ line, an antibody generated against RBM (RNA-binding-motif), to recognize with high precision the presence of germ cells in the biopsy. Biopsies of 30 men with azoospermia, most with non-obstructive azoospermia and a few with obstruction of the vas deferens, were evaluated.

Immunohistochemical staining for RBM protein contributed to the detection and accuracy of the identification of germ cells. Furthermore, this immunohistochemical technique aided the histopathologist to focus on even small foci of spermatogenesis. Absence of the protein expression confirmed the diagnosis of Sertoli-cell-only syndrome. The results indicate that expression of RBM can be a diagnostic marker for identifying the germ cells of small concentrations of spermatogenesis. This method can enhance the accuracy of histopathological evaluation of testicular biopsies that had formerly relied mainly on hematoxylin-and-eosin staining.

Drug Abuse among Patients Requiring Psychiatric Hospitalization 

Gregory Katz, Emi Shufman, Haim Y. Knobler, Mark Joffe, Rachel Bar-Hamburger, Rimona Durst

Kfar Shaul Mental Health Center, (Affiliated with the Hebrew University-Hadassah Medical School, Jerusalem); and Jerusalem Institute for Treatment of Substance Abuse, Israel Antidrug Authority

We assessed the incidence of drug abuse among patients requiring psychiatric hospitalization, and characterized the population at risk. The data on drug abuse were obtained from self-reports and urine tests in 103 patients, aged 18-65, hospitalized in the Kfar Shaul Psychiatric Hospital (autumn 1998).

There was close correspondence between the self-reports and the results obtained from urine tests. 1/3 admitted to having used illegal drugs and signs of drug abuse were found in about 1/4 of the urine tests. The most prevalent drugs were cannabis products (hashish and/or marijuana) and in 15 patients opiates.

Drug users were younger than non-users. With regard to psychiatric symptomatology, fewer negative symptoms were recorded among cannabis abusers with schizophrenia, compared to schizophrenic patients with no history, past or present, of cannabis abuse.

The present findings confirm the clinical impression that there has been an increase in drug abuse among mental patients, parallel to that found in society at large. Confirmatory surveys are necessary. Our findings clearly suggest that a change in attitude has occurred in Israel to what has been considered a marginal problem. Hospitalized mentally-ill patients, the younger in particular, should be considered at risk for drug abuse.

Tubulo-Interstitial Nephritis and Uveitis - TINU Syndrome

Paz Yitzhaki

Dept. of Medicine A, Rambam Medical Center, Haifa

Acute tubulo-interstitial nephritis and uveitis (TINU syndrome) in a 53-year-old woman is reported. This rare syndrome was described 27 years ago by Dobrin et al. Since then about 50 cases have been described. The syndrome can appear at any age but most patients are under 20 years; about 75% are females. Clinical characteristics include fatigue, general malaise, weight loss, fever, night sweats, anorexia, nausea and vomiting, pallor, nocturia, polyuria, arthralgia and skin rash. Ocular involvement usually includes anterior uveitis but is sometimes posterior; in most cases the uveitis is bilateral.

The characteristic laboratory findings are anemia, rapid sedimentation rate, decreased glomerular filtration rate with increased serum creatinine and urea. Total protein is increased because of polyclonal gammopathy and elevated b2-microglobulin. Urinalysis characteristically reveals proteinuria and b2-microglobulinuria. The histopathologic features on renal biopsy are characteristic of tubulo-interstitial nephritis. Uveitis can precede, accompany or follow onset of the nephropathy.

The pathogenesis and etiology of the syndrome are as yet unknown. Treatment consists of large doses of corticosteroids, but the necessity for treatment is unclear, since there is evidence of spontaneous improvement. Although the prognosis of the nephropathy is favorable and most cases are reversible, the uveitis tends to recur.

Use of Unlicensed and Off-Label Drugs in Hospitalized Children

M. Lifshitz, V. Gavrilov, R. Gorodischer

Toxicology Unit, Pediatrics Dept. A, Soroka Medical Center, and Faculty of Health Sciences, Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

Many drugs used in children are based on pharmacological data obtained in adults. Therefore, many drugs are either unlicensed for use in children or are prescribed outside the terms of the product license (off-label). This pilot study assessed use of unlicensed or off-label drugs in hospitalized children.

Drug orders of patients admitted to a general pediatric ward were reviewed retrospectively in a random sample. Assessment was based on the data of the Physicians' Desk Reference and the Israel Drug Compendium. 80 different drugs and 278 drug orders were written for 92 patients (0.5 months - 11 years old, mean 26.9 months) in 97 admissions. Of these 52.9% were either off-label or unlicensed. Patients received 1 or more unlicensed or off-label drugs in 64.9% of admissions. They were more often off-label than unlicensed. The main reasons for use of off-label drugs were unusual doses and inappropriate age. The main reason for unlicensed drugs was modification of a particular formulation of a licensed drug.

This pilot study indicates that use of drugs in an off-label or unlicensed manner in children is probably quite frequent in Israel. Our data emphasize the need for licensing a large number of drugs for use in children, based on the same scientific principles as in adults. Further collaborative studies in different pediatric centers in Israel, involving different types of pediatric settings (ambulatory and in-hospital), is required to evaluate comprehensively the magnitude of this preliminary finding.

Reactive Increase in Blood Pressure on Immobilization, but not Hypertension, Prevents Pressure Ulcers

Vladimir Shats, Silvio Kozacov

Geriatric Dept., Rebecca Sieff Hospital, Safed

Of 135 geriatric patients immobilized for at least 2 days, 37 (27.4%) had pressure ulcers (PU). Those without PU were the control comparison group. Gender, length of immobilization, number of blood pressure determinations and proportion with hypertension were similar in those with and without PU. Those with PU were slightly older than those in the comparison group: 75.5±8.8 and 74.7±9.6 years, respectively (p>0.05).

Of 66 patients with acute ischemic stroke, reactive increase of systolic or diastolic blood pressure to 140/90 mm Hg or above following immobilization, was seen in 60.6% and 22.7% of patients, respectively, and there were PU in 12.1%. Of 17 with recurrent ischemic stroke, corresponding figures were: 41.2%, 23.5% (p>0.05), and 47.1% (p<0.01). In 7 patients with previous ischemic stroke corresponding figures were: 14.3% and 0% (p<0.01) and 100% (p<0.001). In 36 operated for fracture of the femur, corresponding figures were: 50%, 11.1% (p>0.05), and 27.8% (p>0.05). For 9 patients with severe infections, sepsis or pneumonia, the corresponding figures were: 22.2% and 0.0% (p>0.05), and 44.4% (p<0.04).

The proportion of patients with reactive increase in systolic blood pressure on immobilization was lower in the PU group than in the controls, 27% vs 59.2%, (p<0.001). The corresponding figures for reactive increase in diastolic blood pressure were similar, 8.1% and 20.4%, respectively (p>0.05).

The mean systolic blood pressure on immobilization was higher in the control than in the PU group, 145.4±21.7 and 130.8±14.9 mm Hg, respectively (p<0.001). The corresponding figures for the mean diastolic blood pressure were similar, 81.2±10.5 and 75.7±8.9 mm Hg, respectively (p<0.01). An increase in systolic blood pressure on immobilization reduced the risk of developing PU (p<0.05).

There was no significant statistical relation between diagnosis of hypertension and proportion of patients with PU (p>0.05). Of 67 patients with hypertension, in 23.9% and 74.6% of them there was no increase in systolic or diastolic blood pressure, respectively. Statistical difference between lack of diastolic or systolic response was very significant (p<0.001).

Reactive increase of blood pressure, but not hypertension, predicts reduced risk of PU on immobilization in the hospitalized elderly. Diminished reactive increase of blood pressure in response to stress of any kind may be a criterion of frailty and reduced physiological reserves. Efforts to reduce elevated blood pressure when a patient is immobilized appear irrational.

Open Reduction and Internal Sternal Fracture Fixation

Y. Kluger, Y. Paz, N. Gebart, B. Sagie, A. Kremer

Rabin Trauma Center and Dept. of Cardiothoracic Surgery, Tel Aviv-Souraski Medical Center and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

We describe a 63-year-old woman who sustained a sternal fracture after a motor vehicle crash. Due to persistent pain, open reduction and internal fixation of the sternal fracture were performed; recovery was uneventful.