• כרטיס רופא והטבות
  • אתרי הר"י
  • צרו קשר
  • פעולות מהירות
  • עברית (HE)
  • מה תרצו למצוא?

        תוצאת חיפוש

        אפריל 2003

        ראול רז
        עמ'

        ראול רז

         

        המח' למחלות זיהומיות, מרכז רפואי "העמק", עפולה, ישראל

         

        זיהום בדרכי השתן (זד"ש) הוא אחת המחלות הזיהומיות הנפוצות ביותר בילדים לאחר זיהומים בדרכי-הנשימה. זד"ש יכול להיות הביטוי הראשון למומים מלידה בכליות, בעיקר רפלוקס, שבשלב מאוחר יותר עלול לגרום ליתר-לחץ-דם ולאי-ספיקת כליות. לכן, נודעת חשיבות רבה להגברת המודעות בקרב רופאי ילדים בצורך לאבחן זד"ש בילדים ולטפל בהם.

        במאמרם של Sakran וחב', המתפרסם בגיליון הנוכחי של 'הרפואה', מדווח על ניסיון לטפל ב-151 ילדים שאושפזו במרכז הרפואי 'העמק' עם אירוע ראשון של זד"ש. כמו-כן, מסוכמת במאמר זה התפלגות החיידקים, רגישותם והגישה לטיפול אנטיביוטי אמפירי, ומובאות הגישות השונות לביצוע בדיקות דימות בילדים עם זד"ש ראשון.

        והיב סכראן, דן מירון, רפאל הלוי, ראול קולודנר, ולדיסלב סמולקין ואריאל קורן
        עמ'

        והיב סכראן (1,5), דן מירון (2,5), רפאל הלוי (3), ראול קולודנר (4), ולדיסלב סמולקין (3), אריאל קורן (1,5)

         

        המח' לרפואת ילדים ב', (2)המח' לרפואת ילדים א', (3) היח' לנפרולוגיה פדיאטרית, (4)המעבדה למירוביולוגיה, מרכז רפואי העמק, עפולה, (5) הפקולטה לרפואה רפפורט, הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל, חיפה

         

        זיהום בדרכי-השתן (זד"ש) הוא אחד הזיהומים החיידקיים השכיחים בילדים. מקובל להתחיל בטיפול אנטיביוטי אמפירי מוקדם, לאחר התקנת תרבית שתן, על-מנת לקצר את מהלך המחלה ולמנוע התהוות צלקות בכליות.

        המטרות בעבודה הנוכחית היו ללמוד על סוגי החיידקים השכיחים הגורמים לזיהום ראשון בדרכי-השתן בילדים מאושפזים, תבנית רגישות החיידקים לתרופות אנטיביוטיות, וכן שכיחות וסוגי המומים בדרכי-השתן באותם חולים.

        במחקר נכללו 151 ילדים שאושפזו עקב זיהום ראשון בדרכי-השתן בין השנים 1999-2000 במחלקות לרפואת ילדים במרכז רפואי העמק. 79% המאושפזים היו בנות. מתגים גראם-שליליים גרמו ל-98% מהזיהומים. הגורם השכיח ביותר שחולל את הזיהום היה E-coli. נמצאה רגישות גבוהה של החיידקים לאמינוגליקוזידים ולצפאלוספורינים מדור שני ושלישי. הכרחי לבצע בדיקת דימות בילדים עם זיהום ראשון בדרכי-השתן כחלק מהבירור, עקב השכיחות הגבוהה של מומים בדרכי-השתן וצלקות בכליות.

        מידע עדכני של החיידקים ורגישותם לתרופות אנטיביוטיות מהווה מרכיב חיוני בהחלטה על התרופות שיינתנו לצורך טיפול אמפירי.

        מרץ 2003

        אריה ריסקין ודוד בדר
        עמ'

        אריה ריסקין, דוד בדר

         

        המח' לרפואת ילודים ופגים, מרכז רפואי בני-ציון, הפקולטה לרפואה רפפורט, הטכניון, חיפה

         

        היעד העיקרי בהזנת פגים הוא לחקות את קצב הגדילה וצבירת אבות המזון והמינרלים שהיו צפויים בתקופה המקבילה התוך-רחמית. מקובל כיום להתחיל בהקדם האפשרי בהאכלה של כמויות קטנות למערכת העיכול. האכלה זו, הנקראת 'הזנה טרופית', נועדה לעורר את תנועתיות המעיים, לגרות את הפרשת ההורמונית והפפטידים ושפעל את מערכות הספיגה בדופן המעי. בפגים, בדומה לילודים בשלים, ההעדפה היא למתן חלב אם. יתרונות חלב אם הם בהגנת המאכסן, במרכיבים תזונתיים מתאימים יותר, בתיפקוד טוב יותר של המעיים ובפסיכולוגייה התפתחותית, המרכיבים התזונתיים החסרים בפגים הניזונים מחלב אם בלבד מתקבלים באמצעות 'מעשיר חלב אבקתי', שתוספות שלו לחלב אם מספקת בעיקר חלבון, סידן וזרחן, ללא תוספת נפח משמעותית. מאחר שיכולת המציצה מבשילה רק לקראת השבוע ה-34 להריון, נזקקים מרבית הפגים למתן תזונה דרך צנתר לקיבה, והדבר מחייב שאיבת חלב. יש לתמוך באמהות המניקות פגים על-ידי חיזוק הקשר בין האם לפג ועידוד מגע בעור ('שיטת הקנגורו').

        במאמר נדונות השיטות לאיחסון בכל שיטה. בנק חלב מתורמות מחייב פיסטור והקפאה של החלב השאוב. רוב התכונות התזונתיות והחיסוניות של החלב נשמרות חרף הטיפולים השונים. בעיית ההדבקה של פגים בנגיף הציטומגלו שהועבר בחלב אם איננה נדירה ומחייבת התייחסות.

        דצמבר 2002

        מוחמד עבדולגני, פרידה גליקברג, האגוב סהגיאן
        עמ'

        מוחמד עבדולגני, פרידה גליקברג, האגוב סהגיאן

        המח' לרפואת המשפחה, שירותי בריאות כללית, חיפה וירושלים

         

        זיהום בדרכי השתן התחתונות (זדש"ת) הוא בין הזיהומים החיידקיים השכיחים ביותר. הטיפול האנטיביוטי ניתן, לעתים קרובות, בצורה אמפירית. כדי לאפיין את המזהמים השכיחים בקהילה באזור ירושלים ואת רגישותם האנטיביוטית, סקרנו את תרביות השתן שהתקבלו מהקהילה ופורשו כחיוביות. תרביות אלה בודדו מחולים עם הסתמנות קלינית של זדש"ת.

        מצאנו שבדומה לקהילות אחרות, חיידקי ה- E. Coli הם עדיין המזהמים  השכיחים ביותר של דרכי-השתן התחתונות. שכיחותם בקרב נשים גבוהה יותר מאשר בגברים. רגישות המזהמים השונים לתרופות אנטיביוטיות שונות בהשוואה בין נשים לגברים הייתה (בהתאמה) 29.8% ו- 25.1% לאמפיצילין (ampicillin), 51.6% ו-41.1% לצפלקסין (cephalexin), 86% ו-78% לניטרופוראנטואין (nitrofurantoin), 67% ו-54% לטרימיטופרין-סולפהמיטוקסזול, 62.9% ו-49.3% לאמוקסיצילין-חומצה קלבולינית (amoxicillin-clavulanic acid), 92.8% ו-77.2% לגנטמיצין (gentamicin), 88.8% ו-64.4% לציפורוקסים (cifuroxime), וכן 91.4% ו-71.7% לציפרופלוקסצין (ciprofloxacin).

        על פי רגישות זו ניתן להמליץ על ניטרופוראנטואין כתרופת הבחירה לטיפול אמפירי בנשים, שבהן זני ה-E. Coli הם המזהם השכיח ביותר, בעוד שבגברים, שבהם שכיחותו של זיהום זה נמוכה, נדרש טיפול בתרופות בעלות טווח פעילות נרחב יותר, כמו ציפורוקסים או ציפרופלוקסצין.

         

        אוקטובר 2001

        דן טרנר, רון דגן,
        עמ'

        דן טרנר, רון דגן,

         

        היח' למחלות זיהומיות בילדים, מרכז רפואי אוניברסיטאי סורוקה והפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע

         

        רקע: על-פי דיווחים רבים ברחבי העולם מתקבלת תמונת-מצב על עמידות גוברת והולכת של חיידקים לתכשירים האנטיביוטיים המקובלים. מאחר שכל טיפול אנטיביוטי אמפירי נגזר גם מהרגישות הצפויה, מתחייב ניטור מתמיד של תבניות רגישות החיידקים בחולים בגילים שונים ובהקשרים שונים.

        מטרה: עבודה זו נועדה לסקור את מצב העמידות של אוכלוסיית חיידקים גדולה שבודדה מדם ילדים לתכשירים אנטיביוטיים נפוצים.

        שיטות: כל תרביות הדם שבהן היתה צמיחה חיובית ושניטלו מילדים שגילם פחות מ-18 שנה במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה בבאר-שבע, תועדו באופן פרוספקטיבי במשך 9 שנים (מינואר 1990 עד דצמבר 1998). נתונים נוספים על החולה והמחלה נאספו בזמן אמת.

        תוצאות: מתוך 5,373 תרביות דם עם צמיחה, ניצפו 1,689 אירועים נפרדים של בקטרמיות שנחשבו אמיתיות. 454 אירועים התרחשו בין השנים 1990-1992; 538 בין השנים 1993-1995; ו-697 בין השנים 1996-1998. החיידקים הנפוצים ביותר היו סטרפטוקוק פנימוניה (שבודד מ-447 ילדים); סטאפילוקוק זהוב (224 ילדים); אשריכיה קולי (187 ילדים); וקלבסיאלה (180 ילדים). ירידה מובהקת ברגישות עם השנים הודגמה בחלק מהמחוללים, בעוד שבחלקם האחר הודגמה דווקא עלייה בגישות. הבעיות הקשות שהועלו הן התפתחות זני ESBL (extended spectrum beta lactamase) ו- MRSA (methacillin resistant staphylococcus aureus), ועמידות נרחבת של סטאפילוקוק קואגולזה שלילי ואצינטובקטר לרוב התכשירים, ועמידות גוברת של הפנימוקוק לתרופות שונות.

        מסקנה: למרות עלייה ניכרת בעמידות לאנטיביוטיקה בחלק לא מבוטל של המחוללים, עדיין קיימות בדרך-כלל אפשרויות רבות ומגוונות לטיפול במקרי בקטרמיה בילדים.

        ספטמבר 2001

        סיגל פישמן, יונתן גרינפלד, חוסה מרטין רביי ואהובה גוליק
        עמ'

        סיגל פישמן (1), יונתן גרינפלד (2), חוסה מרטין רביי (2) ואהובה גוליק (1)

         

        (1) המח' לרפואה פנימית א', (2) המח' לנירולוגיה, מרכז רפואי אסף-הרופא, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

         

        מובאת בזאת פרשת חולה בת 51 אשר אושפזה לבירור שילשול שנמשך חודשיים. באישפוזה הנוכחי התגלו סימנים ותסמינים שהובילו בסופו של דבר לאבחנה הנדירה של נירופתיה אוטונומית אידיופתית. במאמר זה נדון בשני היבטים: בהיבט הראשון נתאר בקצרה את מאפייני התיסמונת, מהלכה והטיפול בה. בהיבט השני נדון בדפוסי חשיבה ואבחנה שגויים נפוצים כפי שהם מתבטאים בחולה הנוכחית, והם שהביאו לאבחנה מאוחרת יחסית של הבעיה במערכת העצבים האוטונומית של החולה.

        ארנון ד' כהן, חיים ראובני, נחמה גולדשטיין ומיכאל אלקן
        עמ'

        ארנון ד' כהן (1,3), חיים ראובני (2,3), נחמה גולדשטיין (1,3) ומיכאל אלקן (1,3)

         

        המכון למחלות זיהומיות (1), המח' לניהול ומדיניות מערכות בריאות (2), מרכז רפואי אוניברסיטאי סורוקה, והפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן-גוריון (3), באר-שבע

         

        זיהומים בדרכי הנשימה העליונות (זדנ"ע) נגרמים במרבית המקרים על ידי נגיפים. עם זאת ידוע, שקיימת נטייה לטיפול יתר באנטיביוטיקה בחולי בזדנ"ע. נערכה עבודה תיאורית במטרה להערכיך טיפול אנטיביוטי במתבגרים עם זדנ"ע במירפאה ראשונית. בעבודה נכללו 394 מתבגרים עם זדנ"ע, ותועדו המדדים הקליניים הבאים: נזלת, שיעול כאב לוע, כאב בליעה, חום, תפליט של השקדיים, הגדלת השקדיים ושריעות קישריות-הלימפה בצוואר. במקביל תועדו התרופות שנרשמו. מישטחי לוע נלקחו מכל החולים, ללא קשר למתן טיפול אנטיביוטי. נמצא, שטיפול אנטיביוטי ניתן ל-99 מ-370 חולים (26.8%) עם מישטחי לוע עקרים. בחולים אלה הועלתה שכיחות גבוהה של המימצאים הבאים: הגדלת השקדיים (66.7%), תפליט על פני השקדיים (48.5%), שריעות קישריות-לימפה של הצוואר (42.4%), היעדר נזלת (40.4%), היעדר שיעול (32.0%) וחום (31.3%). על-סמך תוצאות העבודה ניתן להסיק, שטיפול אנטיביוטי עודף ניתן למתבגרים זדנ"ע. סיבות אפשריות למימצא זה הן מדדים קליניים המחשידים לזיהום סטרפטוקוקי, טיפול אנטיביוטי מוקדם, שאינו מסתמך על תוצאות מישטח לוע, או תבחין אנטיגן סטרפטוקוקי וריבוי רופאים מטפלים. לדעתנו, אין מקום להתחיל בטיפול אנטיביוטי במתבגרים עם זדנ"ע, אלא בהסתמך על תוצאות מישטח לוע או תבחין אנטיגן סטרפטוקוקי. בנוסף מומלץ להימנע מתיפקוד מירפאה ראשונית בעלת ריבוי רופאים מטפלים, מבלי להבטיח את המשכיות הטיפול על-ידי אותו רופא.

        יוני 2001

        אבירם ניסן, רם שפירא, רולנד חישין, עודד זמיר, דיאנה פרוס, מרטין קליין, מחמוד בדרייה והרברט פרוינד
        עמ'

        Sentinel Lymph Node Biopsy in Breast Cancer: A Validation Study and Preliminary Results

         

        Aviram Nissan, Ram M. Spira, Roland Chisin, Oded Zamir, Diana Prus, Martin Klein, Mahmoud Badriyyah, Herbert R. Freund

         

        Departments of Surgery. Biophysics and Nuclear Medicine, and Pathology. Hadassah University Hospital Mount Scopus and Hebrew University - Hadassah Medical School, Jerusalem

         

        Introduction: Sentinel lymph node biopsy (SLNB) has been recently proven to be an accurate staging method for breast cancer, replacing axillary lymph node dissection (ALND) in selected cases. We present our initial experience and the process of introduction and implementation of SLNB in a University Hospital setting.

        Material and methods: 46 SLNB were performed in 42 consecutive female patients with invasive breast cancer. Treatment included 0.4mCi-2mCi of Tc-99m rhenium colloid injected either 2 hours before surgery (0.4 mCi) or the night before surgery (2 mCi). Four milliliters of Patent Blue V were injected peritumoral 10 minutes prior to skin incision in all patients. Following SLNB all women underwent subsequent ALND. Sentinel nodes were processed both with multiple (10-15) H&E sections and immunohistochemistry with cytokeratin antibodies stain.

        Results: Blue dye, isotope or the combination of both identified 43/46 (93%) of the sentinel lymph nodes. ALND was performed only unilaterally in 4 patients with bilateral breast cancer bringing the total evaluable SLNB to 39. In the 39 patients in whom the sentinel node was successfully identified and underwent ALND, the SLNB was true positive (TP) in 17/39 (44%) true negative (TN) in 20/39 (51%) and false negative in 2/39 [(5%), both T2 lesions] with overall accuracy of 95%. In the last 10 cases all sentinel nodes were successfully identified with 70% TP and 30% TN.

        Conclusions: Experience with at least 30-40 consecutive cases for safe implementation of SLNB in clinical practice. Specific training and dedication is required for the entire team involved, including surgeons, nuclear medicine physicians and technicians and pathologists.  

        מרץ 2001

        שבתאי ורסנו, סופי שחר, אורנה בקאל, נעמי אלדור, גיורא חביון ומילה גרנקין
        עמ'

        Attitude of Hospital Visitors Towards Cigarette Smoking inside Hospital Buildings; One More Step Towards a "Smoke Free Hospital" in Israel

         

        S. Varsano*, S. Shachar+, O. Bacal+, N. Eldor+, G. Hevion**, M. Garenkin#

         

        Meir General Hospital, Sapir Medical Center, Kfar-Sava 44281 and Sackler Faculty of Medicine, Tel-Aviv University, Ramat-Aviv, Tel-Aviv, Israel *Asthma Care - Education Unit, Department of Pulmonary Medicine +Meir School of Nursing **Hospital Management Office #Epidemiology and Medical Data Unit

         

        In order to determine a policy within the hospital restricting smoking we previously surveyed the attitude of the hospital staff towards smoking inside the hospital buildings. In the present survey we examined the attitude of the hospital visitors on the same issue. One hundred and fifty-seven hospital visitors participated in the survey and answered a questionnaire; 93 visitors were smokers, 64 were non-smokers.

        Eighty-eighth percent of the visitors smoked during their visit, 4 cigarettes on the average, during an average length of stay of 2.8 hours, until completing the questionnaire. Eighty-three percent of the smokers were aware of the law that prohibits smoking in public buildings, and 71% were aware of the signs and advertisements that prohibit smoking in the hospital. Two thirds of the smokers declared that they would have refrained from smoking in the hospital if others around them also refrained from smoking and justified the law that prohibits smoking in public buildings, including hospitals. Sixty-nine percent of the smokers declared that they were willing to cooperate with hospital management in restricting smoking to the hospital grounds outside the hospital buildings, and would accept directives regarding smoking restriction from any hospital personnel. In fact, only 11% of the smokers were requested to stop smoking during their visit.

        These findings reinforce the results of our pervious survey conducted among the hospital staff and indicates the existence of a paradoxical vicious cycle of behavior among smokers and non-smokers, visitors and staff, in the hospital. On the one hand the smokers do not have the self-obedience necessary to stop smoking while visiting in the hospital, although they are aware of their misdeed. On the other hand the non-smokers lack the confidence that they will obtain the cooperation of the smokers, although the smokers are willing to cooperate. Both groups expect someone else to either actively restrict them from smoking or to encourage them to restrict the smokers.

        Our findings suggest that this “someone else” is the hospital management (and the staff endorsed to implement this directive).

        ינואר 2001

        ג' עווד, ב' שינדל וי' שינדל
        עמ'

        ג'מאל עווד1, בלה שינדל2, יאיר שינדל1

         

        1המח' לרפואה פנימית ו', ביה"ח לגליל המערבי, נהריה, 2מירפאת סוכרת, מרכז רפואי רבין, פתח-תקוה

         

        האירגון האמריקאי לסוכרת (The American Diabetes Association - ADA) – ממליץ, שאם לא הושג איזון של הסוכרת בחולים NIDDM תוך שלושה חודשים על ידי תזונה דלת-סוכר והתעמלות, יש להתחיל בטיפול תרופתי. בדרך כלל מומלץ להתחיל בתרופה פומית אחת המורידה את רמת הסוכר, כמו, לדוגמה, (sSLP) sulfonylureas, (MTF) metformin, (ACS) acarbose או אינסולין.

        בבחירת התרופה, יש לדעת את הפתוגנזה העיקרית שהביאה להיפרגליקצמיה, מנגנון הפעולה של התרופה, מחירה, השפעות-הלוואי, אופן מתן התרופה ומידת הדחיפות להורדת רמת הסוכר, דהיינו, ההסתמנות הקלינית של החולה.

        התרופות מקבוצת ה- sulfonylureas הן השימושיות ביותר היום כטיפול התחלתי. Metformin מקבוצת ה- biguanides הוא תרופה מהקו הראשון לטיפול בחולי NIDDM הלוקים בהשמנת-יתר ועמידות לאינסולין. התרופה יעילה במיוחד במישלב עם תרופה מקבוצת ה- sulfonylureas, במיוחד במצבים בהם ה- sSLP בלבד לא הביאו לאיזון החולה.

        התרופה החדשה יחסית acarbose מקבוצת האלפא glucosidase מפחיתה בצורה ברירנית את עליית הגלוקוזה לאחר הארוחה, ואין לה כמעט השפעה על רמת הסוכר בצום. שתי הקבוצות שהוכנסו לשימוש רק לאחרונה הן:

        קבוצת ה- thiazolidinedione (troglitazon, rosigltazon) מגבירה את רגישות הרקמות ההיקפיות לאינסולין, כלומר, "מעוררת" תגובה חזקה יותר לאינסולין בשריר, בריקמת השומן ובכבד.

        קבוצת ה- meglitinides (repagilinide) מגבירה את הפרשת האינסולין מהלבלב בדומה לקב' ה- sSLP, אלא שהשפעתה מהירה יותר וקצרה יותר, ומתאימה להפחתת רמות הגלוקוזה בנסיוב לאחר ארוחה.
         

        ספטמבר 2000

        א' בן נון, א' אלסמן ול' א' בסט
        עמ'

        Treatment of Sputum Retention by Minitracheostomy 


        A. Ben-Nun, E. Altman, L.A. Best

         

        General Thoracic Surgery Dept., Rambam Medical Center, Haifa

         

        Maintenance of bronchopulmonary hygiene is mandatory for preventing complications of respiratory therapy in the hospitalized patient. Removal of secretions from the tracheobronchial tree is crucial. Conventional therapy, designed to assist in dislodging airway secretions, includes chest physical therapy, incentive spirometry, transnasal endotracheal suctioning and bronchoscopy.

        Minitracheostomy was first described by Matthews and Hopkinson for recurrent endotracheal suctioning in 1984. Since then there have been few papers about it, but they report good results with low morbidity. Despite this, its use is not popular in routine clinical work.

        We report our experience with minitracheostomy in the prevention of sputum retention. We conclude that its use is easy, safe and very effective in preventing postoperative and post-traumatic respiratory complications.

        פברואר 1999

        אבישי סלע, דב פלקס, דיאנה גפני, עפרה רבינוביץ, אהרון סולקס וג'ק בניאל
        עמ'

        Combination Chemotherapy in Metastatic Urothelial Cancer

         

        A. Sella, D. Flex, D. Gafni, O. Rabinovitz, A. Sulkes, J. Baniel

         

        Genitourinary Medical Oncology Unit, Depts. of Oncology and Urology, Rabin Medical Center, Beilinson Campus, Petah Tikva and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University, Ramat Aviv

         

        The treatment of metastatic urothelial cancer is based on the combination of cisplatin, methotrexate, vinblastine and adriamycin (M-VAC). From November 1994 to May 1997 we treated 25 patients (51 men, 3 women, aged 50-77) with M-VAC. The tumor originated from the urinary bladder in 14 (56%) and the upper urinary tract in 11 (44%). Disease sites included: primary - 5 (25%), lymph nodes - 17 (68%), lungs - 10 (40%), bones - 8 (32%), pelvic mass and liver each - 4 (16%), with an overall median of 2 (1-5) sites per patient.

        9 patients (38%) had complete responses and 8 (32%) had partial responses, for an overall response rate of 68% (95% CI 48.5%-85%). The median duration of response was 15.3 (1.6-29.6+) months. Median survival of responders was 19.1 (4.8-35.7+) months compared to 6.2 (0.7-11.2) for the non-responders (p<0.05). 13 (52%) of patients are alive, of whom 8 (32%) are free of disease and 5 with a single metastatic site on presentation at follow-up.

        In the 118 treatment cycles we observed grade III-IV toxicity: myelosuppression 53 (45%), thrombocytopenia 4 (3%), stomatitis 8 (6.7%), diarrhea 3 (2.5%). There were 22 infectious episodes and 1 patient died of sepsis.

        We achieved a high response rate with the combination M-VAC. However, only a third had long-term disease-free states and treatment was associated with excessive toxicity. Thera-peutic approaches with new agents are required to improve the response rate and toxicity.

        ינואר 1999

        מיגל יוכטמן, עמוס שטרנברג, ריקרדו אלפיסי, אהוד שטרנברג וצבי פיירמן
        עמ'

        Iatrogenic Gallstone Ileus: A New Complication of Bouveret's Syndrome

         

        Miguel Iuchtman, Amos Sternberg, Ricardo Alfici, Ehud Sternberg, Tzvi Fireman

         

        Depts. of Surgery and Gastroenterology, Hillel Yaffe Medical Center, Hadera, and Rappaport Medical School, Haifa

         

        Bouveret's syndrome involves gastric outlet obstruction caused by a gallstone in the duodenum. This type of gallstone ileus can be diagnosed and treated endoscopically. Endoscopic stone removal is especially indicated in poor risk patients. A dislodged impacted stone can migrate distally and cause small bowel mechanical obstruction. We report a 51-year-old woman who underwent endoscopic duodenal stone manipulation which resulted in small bowel obstruction.

        נובמבר 1998

        יצחק סרוגו, אירנה צ'יסטיאקוב, אלה כהן, יורם טל ומיכאל יפה
        עמ'

        Nasopharyngeal Colonization with Streptococcus Pneumoniae in Pediatric Respiratory Infections

         

        Isaac Srugo, Irena Chystiakov, Ella Cohen, Yoram Tal, Michael Jaffe

         

        Clinical Microbiology and Pediatric Depts., Bnai Zion Medical Center and Technion Faculty of Medicine, Haifa

         

        During the winter of 1995, nasopharyngeal colonization of Streptococcus pneumoniae was evaluated in 204 children with respiratory infection and 107 normal control children. There was no difference in gender or mean age between the groups, and no difference in carrier rate between sick (24.5%) and normal (22%) children (p=0.6). Carrier rates were 19%, 32%, 31% and 17% at 6, 12, 24 and 48 months, respectively. Penicillin-resistant pneumococci (PRP) were found in 42% of sick and 16.6% of normal children, (p<0.05). Resistance to more than 2 antibiotics was found in 28% of sick and in 12.5% of normal children. PRP were found in 67% and 34% of sick children with and without prior antibiotic treatment (p<0.05). We conclude that there is no difference in the carrier rate of Streptococcus pneumoniae between sick and normal children. However, the high prevalence of PRP in children with respiratory infections is probably due to prior antibiotic treatment.

        ינואר 1998

        מירית הרשמן-סרפוב, אורורה טובי, יצחק סרוגו ודוד בדר
        עמ'

        Fungus-Ball in a Preterm Infant Successfully Treated with Fluconazole

         

        Mirit Hershman-Sarafov, Orora Tubi, Isaac Srugo, David Bader

         

        Neonatal and Radiology Depts., and Microbiology Laboratory, Bnai-Zion Medical Center and Bruce Rappaport Faculty of Medicine, The Technion, Haifa

         

        Very-low-birth-weight premature infants are at high risk for invasive candidiasis. The most commonly involved organ is the kidney. Renal candidiasis may present as fungus-ball obstructive uropathy. We describe unilateral renal obstruction secondary to fungus-ball in a premature infant. Noninvasive, systemic antibiotic treatment, including amphotericin B and fluconazole, resulted in disappearance of the finding.

        הבהרה משפטית: כל נושא המופיע באתר זה נועד להשכלה בלבד ואין לראות בו ייעוץ רפואי או משפטי. אין הר"י אחראית לתוכן המתפרסם באתר זה ולכל נזק שעלול להיגרם. כל הזכויות על המידע באתר שייכות להסתדרות הרפואית בישראל. מדיניות פרטיות
        כתובתנו: ז'בוטינסקי 35 רמת גן, בניין התאומים 2 קומות 10-11, ת.ד. 3566, מיקוד 5213604. טלפון: 03-6100444, פקס: 03-5753303