תוצאת חיפוש

דוד רבינרסון, בוריס קפלן, מרק גלזרמן

בית החולים לנשים הלן שניידר, מרכז רפואי רבין, פתח תקווה, והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב

נתונים עדכניים מן הספרות הרפואית העכשווית מצביעים על שולטנות גוברת של נשים במקצוע רפואת הנשים. בסקירה זו אנו מנסים לבדוק, האם קיימות בעיות הנגזרות מתהליך זה ומהם שורשיהן, כמשתקף מן הספרות הרפואית הרלבנטית. השולטנות הנשית בתחום רפואת הנשים היא הליך המתרחש הן בעולם והן בישראל. הטיה מגדרית לטובת הנשים מתקיימת בימינו הן בקבלה להתמחות ברפואת הנשים והן בהזדמנויות התעסוקה לאחריה. רופאות נשים נתקלות בבעיות נגזרות-מגדר כגון הריון, יציאה לחופשת לידה והצורך לדאוג למשפחתן, במקביל לעיסוקן המקצועי התובעני. נמצא כי בעיות אלו פוגעות בעיסוק רופאות הנשים ברפואה אקדמית. יתרה מזו, תכונות 'נשיות', הגורמות להעדפה של נשים רופאות על ידי מטופלות, עלולות להתבטא בפגיעה בתפוקת העבודה של הרופאות בתנאים של רפואת הקהילה. כל הבעיות המועלות בספרות הרפואית בסוגיה של רופאות נשים, ניתנות לפתרון בשיתוף בין הגופים הממסדיים של רפואת הנשים והממשלה, מתוך קבלת המציאות הנוצרת ותכנון מתאים לעתיד בהתחשב במגבלות המציאות.

דוד רבינרסון¹, נטלי פולק-רבינרסון, מרק גלזרמן^2,1

¹בית-החולים לנשים על-שם הלן שניידר, מרכז רפואי רבין, פתח-תקווה, ²הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

אלימות כנגד נשים היא תופעה שכיחה ביותר הלובשת צורות שונות, כמו אלימות נפשית-מילולית, גופנית או מינית. התופעה נפוצה הן בעולם והן בישראל, ומקיפה נשים מכל שיכבת גיל ורקע חברתי-כלכלי. נשים הרות אינן חסינות אף הן מפני גילויי אלימות במשפחה. תופעה זו של חשיפה לאלימות מבית פוגעת בבריאותן הגופנית והנפשית של נשים אלו, ועלולה אף להביא למותן. נשים אינן ששות לדווח על היותן חשופות לאלימות מבית, והרופאים אינם נוטים לחקור מטופלות במגמה לדעת האם הן חשופות לאלימות מסוג זה. מבין כלל הרופאים, לרופא הנשים שמור מקום מיוחד בגילוי, זיהוי ואיתור נשים החשופות לאלימות במשפחה בתוקף היותו לא פעם גם הרופא הראשוני של האישה. בישראל קיימת מערכת חקיקה מוסדרת שמטרתה להגן על נשים החשופות לאלימות מבית, והמחייבת, בין השאר, את הרופא, להציע טיפול מתאים לנשים המאותרות על-ידו כסובלות מסוג זה של אלימות. כמו-כן קיימת מערכת ענפה של אמצעי סיוע לנשים נפגעות אלימות במשפחה, המתופעלת באמצעות גורמי הרווחה, אך מערכת זו תהיה יעילה פחות ללא שיתוף הפעולה של הרופאים, ובייחוד רופאי הנשים, באיתור וזיהוי הנשים קורבנות האלימות והפנייתן הלאה לגורמי הטיפול המתאימים.