תוצאת חיפוש

רקע: קיימות עדויות על ירידה בשיעור הפוריות של כ-10% לאחר לידת חתך, בהשוואה ללידה נרתיקית. אולם קיים קושי לקבוע האם ירידה זו נובעת ישירות מן הלידה או שמא מדובר בהימנעות מבחירה מהיריון נוסף, מסיבות שונות. לצורך בחינת ההשפעה של  לידת חתך על הסביבה התוך רחמית ניתן לבדוק תוצאות טיפולי הפריה חוץ-גופית בנשים עם אי-פוריות שניונית, וזאת משום שבקבוצה זו ניתן להניח כי הן מעוניינות בהיריון נוסף, ועצם הטיפול מאפשר להימנע מהשפעה של גורמים אחרים היכולים להביא לירידה בפוריות.

מטרה: הערכת השפעת סוג הלידה על תוצאות טיפול הפריה חוץ-גופית – שיעור לידת חי ושיעור השרשה מצטבר, בנשים עם אבחנה חדשה של אי-פוריות שניונית.

שיטות מחקר: נערך מחקר רטרוספקטיבי שבו נכללו נשים עם אבחנה חדשה של אי פוריות שניונית אשר פנו לטיפול הפריה חוץ-גופית לצורך השגת היריון נוסף במרכז הרפואי מאיר בשנים 2021-2011. נאספו נתונים דמוגרפיים, נתונים על הלידה הקודמת ועל מאפייני ותוצאות הטיפול הנוכחי. קבוצת המחקר חולקה לשתי קבוצות בהתאם לסוג הלידה בהיריון הקודם: קבוצת לידה נרתיקית וקבוצת לידת חתך. גודל המדגם הרצוי הינו 358 נשים בכל קבוצה.

תוצאות: קבוצת המחקר כללה 232 נשים, 169 בקבוצת הלידה הנרתיקית ו-63 בקבוצת לידת החתך. בקבוצת לידת החתך היו יותר נשים עם התוויה לטיפול הפריה חוץ-גופית על רקע גורם חצוצרתי (28.6% לעומת 15.4%, p=0.02) ועם עובי רירית רחם דק יותר, אם כי ללא מובהקות סטטיסטית (9.71 ± 2.20 לעומת 10.28 ± 2.26 מ״מ, p=0.08). ביתר המאפיינים הדמוגרפיים, מאפייני אי הפוריות ומאפייני הטיפול לא נצפו הבדלים בין שתי הקבוצות. לא היו הבדלים בין שתי הקבוצות במספר הביציות שנשאבו, אחוז ההפריות, מאפייני הזרמה, איכות העוברים שהוחזרו לרחם, מספר ההחזרות בכל מטופלת או מספר העוברים שהוחזרו בכל החזרה. לא נצפו הבדלים בשיעור לידות החי המצטבר (22.2% לעומת 19.1%, 0.53p=) או בשיעור ההשרשה המצטבר. רגרסיה רבת-משתנים לא מצאה קשר בין לידת חתך ופגיעה בתוצאות הטיפול.

מסקנה: בעבודה הנוכחית לא מצאנו קשר בין לידת חתך ותוצאות טיפול הפריה חוץ-גופית ירודים בקרב נשים עם אי-פוריות שניונית. יחד עם זאת, מאחר שלא הושג גודל המדגם הרצוי ומאחר שהעבודה רטרוספקטיבית, לא ניתן  להקיש ממסקנותיה על כלל האוכלוסייה.

קרעים של חיץ הנקביים המערבים את שריר סוגר פי הטבעת, ובמיוחד אלו שאינם נראים לעין בזמן הלידה, שכיחים במקרים של לידות בגישה לדנית –בין אם טבעיות ובין אם בלידות מכשירניות. יולדת שנחשפה לקרע מסוג זה עלולה לסבול זמן רב לאחר הלידה מחוסר שליטה בנפיחות או בהפרשת הצואה, כמו גם מהווצרות נצור (פיסטולה) אל איברים סמוכים. בספרות הרפואית הדנה בנושא אין הסכמה ברורה ביחס לגורמי הסיכון להיווצרות קרעים מעין אלה, וקיימות תוצאות סותרות במחקרים שונים ביחס לגורמי סיכון שונים. גם שיטות הגנה על חיץ הנקביים שנוקטות האחיות המיילדות, כמו עיסויו עם שמנים מסוגים שונים, לא הוכחו כיעילות במניעת היווצרותם של הקרעים הללו. שאלת החיתוך המונע של חיץ הנקביים מכל סוג בהקשר של התפתחות הקרעים האמורים, הנדונה בהרחבה במאמר, היא הנושא היחיד שבו קיימת הסכמה של רוב הגינקולוגים על אי יעילותה במניעת קרעים מדרגה מתקדמת של חיץ הנקביים. חוסר היכולת לנבא איזו יולדת ובאיזו לידה תפתח קרעים מן הסוג האמור, כמו גם היעדר שיטות מוכחות מדעית למניעת היווצרותם במהלך לידה לדנית, מביא יותר ויותר נשים בימינו לפתח פחד מצירים ומלידה (טוקופוביה) וכתוצאה מכך לדרוש (ולפעמים גם לקבל) ביצוע ניתוח לחיתוך הדופן מבחירה – דרישה המתקבלת על ידי רוב הרופאים המיילדים בימינו.