תוצאת חיפוש

נערה בת 17 שנים אובחנה עם סרקומה על שם Ewing שמקורה ברקמת הלדן (הנרתיק) הממוקמת באגן הקטן. כחלק מן ההכנות וטרם התחלת הטיפול במחלה, נשקל שימור פוריות על ידי שאיבת ביציות בשלות לשם הקפאתן ושימורן לעתיד. מיקום השאת הקשה על ביצוע הפעולה בגישה לדנית ובהדרכת על שמע, כמקובל. הפתרון שנמצא היה ביצוע לפרוסקופיה שבה הוזזו השחלות אל מחוץ לאגן הקטן והוצמדו לדופן הבטן. פתרון זה אפשר ביצוע מוצלח של שאיבת ביציות מונחית על שמע דרך דופן הבטן. לפיכך, יש מקום לאמץ גישה זו כפתרון לביצוע הפעולה הנדרשת לשימור הפוריות במטופלות עם שאת גדולה באגן שאינה מאפשרת את ביצוע הפעולה בגישה הלדנית המסורתית.

עידית בלייס, שירלי להב-ברץ, מרה קויפמן, צופנת וינר-מגנזי, רון אוסלנדר, מרתה דירנפלד

הקדמה: בתהליך הטיפול בהפריה חוץ גופית, מתבצעת שאיבת ביציות באמצעות מחט המוחדרת ללדן (נרתיק) בהנחיית על שמע. מספר גבוה של ביציות משמעותו סיכוי גבוה להתפתחות מספר עוברים גדול, המאפשר בחירה של עובר בעל מורפולוגיה תקינה להשתלה ברחם והקפאת העוברים העודפים. כשלא מושג הריון, העברת עובר/ים קפוא/ים לרחם מתבצעת ללא צורך בגירוי השחלות ושאיבת ביציות, וחוסכת מתח נפשי וכאב למטופלת. מאידך, ביצירת מספר ביציות רב יש גם חסרונות כגון: אי נוחות למטופלת וסיכון לסיבוכים כגון דימום, כאב וזיהום.

האיזון העדין בין מספר סביר של ביציות בשלות שתאפשרנה בחירה והקפאת עוברים, ובין השאיפה לירידה בסיכונים, חשוב בהחלטות הקליניות.

מטרות: לבדוק מהו מספר הביציות המיטבי הרצוי לקבלת הסיכויים הטובים ביותר להריון ולידה.

שיטות מחקר: נסרקו 1,590 מחזורי טיפול שבהם נאספו נתונים כגון: מספר הביציות שהתקבלו, שיעור הביציות הבשלות, שיעורי ההפריה, ומספר העוברים הטריים והקפואים שהתקבלו. נבדקו תוצאות ההריון והלידה מעוברים הטריים והמוקפאים של אותו מחזור טיפול.

תוצאות: נתוני מחקר זה מעלים כי שיעורי בשלות, הפריה וחלוקה לעוברים היו גבוהים יותר במחזורי טיפול שבהם נשאבו מעל עשר ביציות. נמצא כי שיעורי ההריונות והלידות היו הגבוהים ביותר כאשר התקבלו 20-15 ביציות, אולם לא נמצא הבדל מובהק לקבוצה שבה התקבלו 15-11 ביציות בשאיבה.

מסקנות: כאשר התקבלו בשאיבה יותר מ-15 ביציות לא חלה עלייה משמעותית בשיעורי ההריון והלידה.

דיון: מימצאינו המראים שמספר הביציות המיטבי הוא 15-11, תואמים למימצאים שעלו במחקרים דומים, אשר לפיהם – כאשר מספר הזקיקים המגויסים גדול, מתפתחים גם אלו שאיכותם פחותה. במחקר הנוכחי נמצאה עלייה במספר העוברים, כתוצאה מהעלייה במספר הביציות, אולם זה לא התבטא בשיעורי הריון ולידה גבוהים יותר.

סיכום: בסקירה של 1,590 מחזורים נמצא, כי מספר מיטבי של 15-11 ביציות מביא לתוצאות הטובות ביותר בהפריה חוץ גופית.

* עבודה זו קיבלה את פרס האגודה הישראלית לחקר הפוריות (איל"ה) לעבודה קלינית מצטיינת לשנת 2013.

אבישי מלכיאל1, דוד חיניץ2, ליסה סולמני להמן3, מאיר ברזיס2

1אגף נשים ויולדות, המרכז הרפואי שערי צדק, ירושלים, 2בית הספר לבריאות הציבור ולרפואה קהילתית על שם בראון, האוניברסיטה העברית, ירושלים,3המרכז לביו אתיקה, בית החולים בריגהם והפקולטה לרפואה, אוניברסיטת הארוורד, בוסטון

רקע: בשנים האחרונות חלה התקדמות ביכולת הקפאת ביציות להשגת פוריות. טכניקות מתקדמות ובהן שיטת הוויטריפיקציה, הובילו לעלייה בשיעור ההצלחות. ההתפתחות הטכנולוגית מחייבת דיון ציבורי מחודש. שאלות רבות עולות: באילו מצבים יש להקפיא ביציות? מי המממן? מהי הרגולציה המועדפת?

מטרות: המטרה במחקר הייתה בחינת עמדות והעדפות ביחס להקפאת ביציות בהוריה מורחבת בקרב מספר קבוצות: רופאים מומחים, וחוקרים מתחום הביו אתיקה והרגולציה של מערכת הבריאות בישראל. 

שיטות: שאלונים שנבחנו בהם עמדות ביחס להקפאת ביציות הוצגו לכל מנהלי יחידות ה-IVF בישראל, ולמומחים בתחום הביו אתיקה והרגולציה של מערכת הבריאות.

תוצאות: בקרב שתי הקבוצות (רופאים/ביו אתיקאים ורגולטורים) קיימת תמיכה רחבה (כ-80%) בהקפאת ביציות, גם בהוריות של שימור פוריות מסיבות אישיות שאינן רפואיות טהורות. למרות זאת, מניתוח התשובות עולה הבדל בסיבות לתמיכה: בעוד שרוב הרופאים התומכים אינם מבינים מדוע למנוע מאישה החפצה בכך להקפיא את ביציותיה, הרי שבקרב העוסקים בביו אתיקה נובעת התמיכה מתחושה שאין ביכולתנו כחברה להגביל את חופש הפרט. התמיכה מלווה בהבעת חששות מההשלכות החברתיות והאתיות של יישום טכנולוגיה זו. גם בשאלת הרגולציה נחשף פער בין הקבוצות: רופאים תומכים ברגולציה באמצעות תקנות מנהלתיות, בעוד שחוקרים מתחום הביו אתיקה תובעים רגולציה קשיחה המתבססת על חקיקה ראשית.

מסקנות: למרות התמיכה בקרב שתי קבוצות המרואיינים בהקפאת ביציות מסיבות אישיות, הסיבות לתמיכה או להתנגדות נובעות ממניעים שונים. הטמעת טכנולוגיות רפואיות מתקדמות בתחום הפוריות מחייבת דיון בינתחומי מעמיק, תוך כדי שקלול נקודות הסתכלות רפואיות אתיות וחברתיות, ושקילת ההיבטים וההשלכות הרחבות של יישום טכנולוגיות אלו.
 

אריאל הורביץ, אתי ממן, בטי מאירי פרבר, יהושע דור

היחידה להפריה חוץ-גופית, אגף נשים ויולדות, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר

הקפאת ביציות מהווה כלי בעל חשיבות רבה לטיפול בזוגות העקרים. הקפאת ביציות מאפשרת יכולת לשימור פוריות של האישה, כגון שימור פוריות בחולות סרטן טרם התחלת כימותרפיה או קרינה. הקפאת ביציות עשויה להוות חלופה ראויה להקפאת עוברים, ובדרך זו יימנעו הבעיות ההלכתיות והמוסריות המלוות את נושא ההקפאה וההשמדה של עוברים עודפים. הקפאת ביציות תאפשר גם הקמת "בנק ביציות", אשר יעניק פיתרון לנשים רבות עם תיפקוד שחלות לקוי. למרות היתרונות הרבים הגלומים בשיטה, שיטה זו לא התפתחה כפי שהתפתחו הקפאת הזרע או הקפאת עוברים, וזאת בשל קשיים טכניים הנובעים מהמאפיינים הייחודיים של הביצית. וכך, בעוד שהקפאת זרע והקפאת עוברים הפכו למעשה שיגרה בכל יחידות ההפריה החוץ-גופית בעולם, הרי שהדיווחים על הריונות לאחר הקפאת ביצית נותרו דיווחים בודדים, עם שיעורי הצלחה נמוכים ביותר. יחד-עם-זאת, בשנים האחרונות זכה הנושא לתנופה מחודשת: שיפורים שהוכנסו לתהליכי ההקפאה, כולל הכנסת שיטת הוויטריפיקציה, העלו מאוד את שיעורי ההישרדות של הביציות לאחר ההפשרה, והביאו ללידתם של מעל ל-100 ילודים בריאים המדווחים כיום בסיפרות המקצועית. שיטה זו ככל הנראה תשוכלל ותשופר בשנים הקרובות, ותהפוך תוך מספר שנים לכלי נוסף בידיהם של רופאי הפוריות, אשר תאפשר מתן פיתרון הולם לנשים וזוגות רבים עם בעיות פוריות. בסקירה הנוכחית מפורטות שיטות הקפאת הביציות המיושמות כיום, ונסקרים הדיווחים האחרונים על ההריונות והלידות בעקבות יישום שיטות ההקפאה והוויטריפיקציה.