הקדמה: ידוע כי מחלת החזרת גורמת לדלקת בלוטת בת האוזן בילדים. בעוד שסיבוכים כגון דלקת אשכים או דלקת המוח נחשבים לנדירים, היווצרות של מורסה בבלוטת בת האוזן היא אירוע נדיר ביותר. מובאת במאמרנו פרשת חולה ראשון בספרות עם נצור רוק אשר הופיע כסיבוך של טיפול במורסה בבלוטת בת האוזן משני לתחלואה בחזרת.
מפרשת החולה: פעוט בן 21 חודשים, בריא ולא מחוסן, התייצג עם נפיחות בלחי ימין שהופיעה 15 ימים טרם פנייתו למיון. בביתו, טופל במשך 3 ימים אמוקסיצילין + חומצה קלאוולאנית. בדיקת אולטרסאונד צווארית הדגימה הגדלה של בלוטת בת האוזן הימנית עם מוקד מרכזי היפואקוגני וריבוי כלי דם היקפיים המעידים על היווצרות מורסה. הפעוט עבר פתיחה וניקוז במהלך תקין. במקביל נלקחו בדיקות נוגדנים בדם אשר היו חיוביות לזיהום חריף בחזרת. לאחר הניקוז נצפה שיפור והפעוט שוחרר לביתו. חודשיים לאחר מכן המטופל נזקק לאשפוז חוזר בשל נצור רוק מזוהם אשר הופיעה באזור חתך הניקוז.
דיון: פרשת חולה זה מדגישה את הצורך לשקול היטב את אופן הטיפול באירוע הנדיר של מורסה בבלוטת בת האוזן כתוצאה ממחלת החזרת. מוקדם לקבוע האם מחלת החזרת, בדומה למחוללים אטיפיים אחרים מהווה גורם סיכון להיווצרות נצור רוק. ייתכן כי שאיבה באמצעות מחט (needle aspiration) מאפשרת טיפול בטוח יותר מחתך מסורתי. הטיפול בחולים עם נצור בבלוטת בת האוזן מצריך גישה שמרנית יותר אשר לפיה התקדמות לעבר פעולה כירורגית נרחבת תבוצע אך ורק כמוצא אחרון.
לסיכום: אבחון של מורסה בבלוטת בת האוזן, בעיקר כשמופיע בילדים לא מחוסנים, חייב לגרום לקלינאים לחשוב על האפשרות של חזרת כגורם ודורש שיקולים התערבותיים בהתאם.