אנדומטריוזיס, המשפיעה על 10%-15% מהנשים בגיל הפוריות, נמצאת בשכיחות גבוהה יותר בצד השמאלי של האגן. האטיולוגיה של תופעת הלטרליות הזו נותרה עמומה. סקרנו את הספרות הקיימת ואנו מציגים ארבע תיאוריות שונות המציעות הסבר לנטייה לחד-צדדיות משמאל של אנדומטריוזיס באגן.
התיאוריה האנטומית: מבוססת על האסימטריה המבנית של האגן. איברים המקיפים את הטפולה השמאלית משמשים כמחסומים מכניים ומפריעים לפינוי תאי רירית הרחם הנודדים לאגן, ובתורם מקדמים את ההשרשה של נגעי האנדומטריוזיס.
התיאוריה הפיזיולוגית: מתמקדת בתפקיד של זרם נוזל הצפק (נוזל פריטוניאלי), שהוכח כאיטי וחלש יותר בצד השמאלי – המאפשר זמן רב יותר להידבקות של חלקי רירית הרחם או תאים.
התיאוריה ההורמונלית: מתבססת על העדפת הביוץ הימנית שעשויה לכפות סביבה עשירה יותר בפרוגסטרון בחצי האגן הימני אשר בתורה מעכבת המצאות נגעי אנדומטריוזיס בצד זה.
התיאוריה הווסקולרית: מראה שלחץ הידרוסטטי גבוה יותר במערכת הוורידים השמאלית, משנית להבדלים באנטומיה, עשוי להעדיף עימדון (סטזיס) מקומי והשרשה של אנדומטריוזיס.
למרות שכל תיאוריה יכולה להסביר את התופעה באופן עצמאי, סביר להניח שהן קשורות זו בזו. הקשר בין ההתפלגות האנטומית האסימטרית של אנדומטריוזיס לבין ההתבטאות קלינית אסימטרית טרם הובהר, ונדרשים מחקרים נוספים לשם העמקת ההבנה במחלה נפוצה זו ובמאפייניה. הבנת הנטייה הלטרלית של נגעי אנדומטריוזיס עשויה לשפר את הדיוק האבחנתי ולסייע בקבלת החלטות כירורגיות בתכנון הניתוחי.