בעשורים האחרונים הושקעו מאמצים רבים במטרה לשפר את סיכויי ההישרדות של מטופלים העוברים החייאה. על אף התקדמות זו, שיעורי ההישרדות לאחר החייאה מחוץ לבית החולים עם תפקוד נוירולוגי תקין או ירוד במידה קלה נותרו נמוכים. השימוש באקמו במהלך החייאה (ECPR) נועד לשחזר במהירות את זרימת הדם לאיברים החיוניים, ובראש ובראשונה למוח, ובכך להעניק לצוות הרפואי פרק זמן קריטי למתן טיפול דפיניטיבי, תוך הפחתת הנזק האיסכמי המתמשך.
בשנים האחרונות פרסמו מרכזים רפואיים מובילים ברחבי העולם את תוצאות ניסיונם ביישום טכניקה זו, ומחקרים שונים תרמו להבנת הפוטנציאל והאתגרים הכרוכים בה. שילוב אקמו בתהליך ההחייאה עשוי להפחית באופן משמעותי ואף למנוע את הנזקים הנגרמים כתוצאה מהחייאה ממושכת, בעיקר כאשר החיבור מתבצע במהירות ותוך בחירת חולים מיטבית. עם זאת, יישום הטכניקה מחייב היערכות לוגיסטית רחבה, תיאום הדוק בין צוותים רב-תחומיים, רמה גבוהה ביותר של מיומנות מקצועית ומשאבים ניכרים.
בישראל החלו מספר מרכזים רפואיים ליישם את הגישה, והניסיון המקומי הולך ומצטבר. המאמר המוצג בגיליון זה מציג את ניסיונו של המרכז הרפואי שערי צדק, מתאר את תהליך היישום והלמידה, ומעלה סוגיות נוספות לדיון עתידי.