תוצאת חיפוש

זמינות אמצעי מניעה היא בעיה עולמית. לחלק מהנשים, פתרון אפשרי הוא הכנסת התקן רחמי במהלך ניתוח קיסרי (ידוע גם כניתוח חיתוך הדופן). הליך זה מומלץ לנשים המעוניינות באמצעי מניעה הפיך, ארוך-טווח לאחר לידה, במיוחד בקרב נשים עם היענות נמוכה למעקב וביקורת רפואית לאחר הלידה.  כמו כן מומלץ ההליך למטופלות עם גישה מוגבלת לשירותי בריאות, וכן למטופלות עם התוויית נגד לטיפול המכיל אסטרוגן. תועלת רבה מהליך זה מפיקות נשים שעברו מספר ניתוחים קיסריים או ניתוחים רחמיים אחרים כגון הסרת שרירנים, בחלק מהמקרים הללו הרופא בקהילה יירתע מהתקנת התקן רחמי במרפאה, בשל סיכון מוגבר להתנקבות (פרפורציה) ולחדירת ההתקן לחלל הבטן בעת ההתקנה בשל התנקבות צלקת רחמית קודמת.

במאמר זה מתוארת השיטה להכנסת ההתקן במהלך ניתוח קיסרי. התקן תוך-רחמי בכלל, ושיטה זו בפרט, מומלצים על ידי הארגונים המקצועיים המובילים בעולם כאסטרטגיה לשיפור השימוש באמצעי מניעה בטוחים לאחר לידה. מטרות מאמר זה הן העלאת המודעות והגדלת הזמינות לפתרון בטוח, נוח, יעיל וזמין זה, שיאפשר למטופלות מסוימות תכנון משפחה מיטבי שיהיה פחות זמין עבורן בהיעדרו.

על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, קטינה אינה כשירה משפטית לקבל בעצמה החלטה על טיפול רפואי, לרבות נטילת גלולות למניעת היריון, וככלל מתן טיפול רפואי לקטינה ללא יידוע והסכמת הוריה פוגע באוטונומיה ההורית.  עם זאת, במציאות הקיימת בישראל, נערות פונות לעיתים למרפאה ללא ההורים, בבקשה לקבל מרשם לאמצעי מניעה, תוך סירוב לשתף את הוריהן בהחלטה. במאמר זה נסקור את המצב החוקי בעולם המערבי ובישראל, ונתייחס לשיקולים אתיים שאותם ראוי לשקול בעת מתן אמצעי מניעה לקטינה, ברוח אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד. כשנערה פונה לרופא נשים כדי לקבל אמצעי מניעה היא מתנהגת בבגרות ואחריות, ושיקול טובתה ראוי שינחה את הרופא המטפל בה. יש להביא בחשבון את יכולת ההבנה של הנערה, הסיכונים הצפויים מאי-מעורבות ההורים ואף מהפגיעה באוטונומיה ההורית, אל מול הסיכונים הצפויים לנערה ולתהליך הטיפולי כתוצאה משיתוף ההורים בניגוד לדעתה, וכן את הסכנה של היריון לא רצוי כתוצאה מסירוב של המטפל לתת לה אמצעי מניעה. במאמר זה נציע דרכי פעולה למקרים שבהם הנערה הקטינה זקוקה לאמצעי מניעה, אך עומדת על דעתה שלא לערב את ההורים.