תוצאת חיפוש

הקדמה: השימוש הגובר בבדיקות טומוגרפיה ממוחשבת (CT)  בשני העשורים האחרונים הוביל לעלייה בגילוי מוקדם של נגעים ריאתיים קטנים. רבים מנגעים אלו אינם ניתנים לאבחון באמצעות שיטות מסורתיות. כדי להתמודד עם אתגר זה פותחו מערכות ניווט ברונכוסקופיות מתקדמות, המשלבות דימות תלת-ממדי ויישום טכנולוגיות חדשניות כמו Radial EBUS. מערכות אלו מציעות דיוק משופר, יעילות אבחונית גבוהה ופרופיל בטיחות עדיף על פני שיטות פולשניות מסורתיות.

מטרות: העבודה בוחנת את היישום הקליני של ברונכוסקופיה ניווטית, תוך התמקדות במערכת "ארכימדס". מטרתנו הייתה להעריך את הדיוק האבחוני, הבטיחות והיעילות של השיטה במרכז הרפואי מאיר, בעיקר באבחון נגעים ריאתיים קטנים והיקפיים.

שיטות: במחקר נסקרו 43 מטופלים שעברו ברונכוסקופיה ניווטית באמצעות מערכת "ארכימדס" במרכז הרפואי מאיר. המערכת שילבה דימות CT מתקדם, בניית מודלים תלת-ממדיים ושיקוף רנטגן בזמן אמת לצורך ניווט. נתוני הנבדקים כללו גודל ומיקום הנגעים ותנובת האבחון.

תוצאות: ממוצע גודל הנגעים שנדגמו היה 15.2 ± 7.9 מ"מ. תועלת האבחון הכוללת הגיעה ל־84.2%, עם הצלחה של 100% בדגימת נגעים מסוגGGO . תופעות הלוואי כללו שני אירועי דימום קלים שלא הצריכו התערבות נוספת. לא תועדו מקרי חזה אוויר (פנאומוטורקס). המערכת הוכיחה יעילות גבוהה במיוחד בנגעים קטנים מ-20 מ"מ ובנגעים מורכבים.

מסקנות: מערכת "ארכימדס" מדגישה את הפוטנציאל הקליני של ברונכוסקופיה ניווטית, במיוחד עבור נגעים קטנים והיקפיים. יישום טכנולוגיה זו הוביל לעלייה משמעותית בשיעור האבחון ולשיפור הבטיחות. שילוב המערכת במרכזים רפואיים עם נפח פעילות גבוה יכול לתרום לאבחון מוקדם ומדויק יותר של סרטן ריאות.

למחברים אין כל אינטרס כלכלי מסוג כלשהו בכל הקשור למדווח במאמר המצורף.

מדווחים המימצאים הקליניים והדימותיים של חולה שהגיעה לחדר-מיון במצוקה חדה עקב תת-נקיעה של גלגל העין. לחולה אנאמנזה של 10 שנות מחלת גרייב לא מאוזנת עם אורביתופטיה הקשורה לבלוטת-התריס.

תופעה נדירה זו, של תת-נקיעת גלגל העין בקשר עם מחלת גרבס, נדונה בדיווח אחד בלבד, והאירוע החד נזקף לחובת הרחבת נפח שומן הארובה וגמישות טובה של שרירים חוץ-עיניים כמעט תקינים (אורביטופתיה מסוג 2 – "שומנית").

למיטב ידיעתנו, דיווח זה הוא הראשון שבו מתועד אירוע נדיר זה בחולה עם אורביטופתיה הכוללת מעורבות ניכרת של השרירים החוץ-עיניים שגרמה לצפיפות בחוד הארובה, הפרעה לניקוז הוורידי וגודש קשה בארובה.

לסיכום, אנו סבורים, כי תת-נקיעה חדה של גלגל העין עלולה להופיע באופן נדיר באורביטופתיה מסוג 2 ("שרירית") הקשורה לבלוטת-התריס.
 

ניר זיידר^1,2, יצחק בירן^1,3, בנימין מילר^1,3, מיכאל גלבוע¹, שרה קלטריידר²

¹מח' עיניים אלברטו מוסקונה, מרכז רפואי רמב"ם, חיפה, ²מח' עיניים, המרכז הרפואי של אוניברסיטת וירג'יניה, צ'רלוטסוויל וירג'יניה, ³הפקולטה לרפואה רפפורט, הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל, חיפה

בלפרוספזם ראשוני הוא מחלה מתקדמת ממקור לא ידוע הגורמת סבל ניכר וירידה משמעותית באיכות-החיים של הלוקים בה. הטיפול המקובל להקלת מצב זה כיום הוא הזרקה נשנית של רעלן בוטולינום. בחלק מן החולים התגובה לטיפול אינה מספקת, ומקצת החולים מפתחים סיבוכים עיניים כתוצאה מהזרקת הבוטוקס.

בדיווח הנוכחי מדווח על ניסיוננו עם טיפול בבלפרוספזם באמצעות מיתלה עפעף עליון דו-צדדי לשריר המצח ב-4 חולים עם מעקב של חצי שנה עד שנתיים. מובאת סקירת סיפרות מקצועית של ניסיונות דומים שדווחו בעבר.

בכל ארבעת החולים שדווח עליהם בוצע ניסיון טיפולי בהזרקות בוטוקס. בשלושה מהם התגובה לטיפול הייתה בלתי מספקת, ושלושה מהם לקו בהשפעות-לוואי נישנות של צניחת עפעפיים. בכל ארבעת החולים שנותחו הושגה הקלה משמעותית בתופעת הבלפרוספזם. בשני חולים ניתן היה להפסיק טיפול ברעלן הבוטולינום, בחולה אחד ניתן היה לרדת בתדירות המתן, ובשלושה מן החולים להימנע מהשפעת-הלוואי של צניחת העפעפיים. כל החולים דיווחו על שביעות-רצון טובה מתוצאות הטיפול.

לסיכום, על-פי מימצאינו ניתוח מיתלה העפעף הוא פיתרון יעיל ובטוח לבלפרוספזם ראשוני, המביא לשביעות-רצון טובה בקרב המטופלים. מחקר נרחב יותר שיכלול מספר רב יותר של חולים נדרש על-מנת לבסס את מסקנותינו.

חיים קפלן¹, ערן בר-מאיר¹, דליה גלבוע¹, בתיה יפה², אוסוולדו רבינוביץ³, אבי קרסיק, מרק ויזר⁵, יגאל מדג'ר⁶, יעקב רמון⁷, איל שיף³, חגי צור¹, אריה אורנשטיין¹

¹המח' לכירורגיה פלסטית, ²היח' הארצית למיקרוכירורגיה, ³מח' נשים ויולדות, ⁴היח' לאנגדוקרינוטלוגיה, ⁵המח' לפסיכיאטריה, ⁶היח' לפוריות הגבר, ⁷המח' לאורולוגיה, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר

שכיחות הניתוחים לשינוי מין בישראל נמצאת במגמת עלייה מתמדת. ישראל נמנית עם מדינות ספורות בעולם שבהן מבוצעים ניתוחים לשינוי מין אך ורק במערכת הבריאות הציבורית. בישראל נהוג ניתוח זה משנת 1986. כיום, המרכז היחיד בישראל שמבוצעים בו ניתוחים לשינוי מין הוא המרכז הרפואי שיבא, תל-השומר. בתל-השומר מכהנת ועדה רב-תחומית שהוקמה על-פי הנחיות משרד הבריאות. ביצוע הניתוח מותנה בקבלת אישור הוועדה,לאחר תקופת מעקב של שנתיים שבה הפרט חי חיים מלאים כבן המין השני.

בסקירה הנוכחית מדווח על ניתוחים לשינוי מין מאישה לגבר ומגבר לאישה, בסקירה נכללים מהלך הניתוח, החלמה, תוצאות וסיבוכים אפשריים. המטרה בסקירה זו היא ליידע את ציבור הרופאים על אפשרות טיפול זו ועל ההוריות האפשריות להפניית מתרפאים.