תוצאת חיפוש

הזדקנות היא תהליך ביולוגי המתרחש בכל יצור חי ומשפיע על כלל מערכות הגוף. מחלות כרוניות רבות, דוגמת מחלות לב וכלי דם, סוכרת ומחלות ניווניות של מערכת העצבים המרכזית, נתפסות כחלק בלתי נפרד מתהליך ההזדקנות ואף מכונות 'מחלות הקשורות בהזדקנות'. מחלות אלה מתפתחות לאורך שנים רבות ומטופלות לרוב לאחר שכבר התפרצו או אובחנו, בעיקר באמצעות תרופות, והן אינן ניתנות לריפוי מוחלט. במהלך העשורים האחרונים הולכת ומתבססת תפיסה הרואה במנגנוני ההזדקנות עצמם תהליך פתולוגי המאפשר התפתחות מחלות, ומכאן שהתערבות במנגנונים אלה עשויה, אם לא למנוע, אז לכל הפחות לעכב משמעותית את התפתחותן. לנוכח זאת עולה השאלה – האם על הרפואה להתייחס לתהליך ההזדקנות עצמו כאל מחלה ואף להגדיר את ההזדקנות כמחלה? התשובה לשאלה זו מורכבת, בעיקר לנוכח החובה לקבוע הוריה (התוויה) רפואית מוגדרת ומוסכמת עבור כל טיפול רפואי, לרבות תרופות.

במאמר זה, אנו דנים בסוגיה זו, סוקרים מנגנונים ביולוגיים ידועים של הזדקנות, בוחנים הקשר של ההזדקנות למחלות כרוניות ואת היכולת כיום לטפל בה באופן ישיר, ובוחנים את האתגרים בהתייחסות להזדקנות כאל מחלה.

אפרים יאול

המח' לגריאטריה לסיעוד מורכב, בית-חולים שרה הרצוג, מסונף לפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה, ירושלים

תוחלת-החיים הארוכה שתקופתנו התברכה בה יכולה להיות ברכה, אך עלולה להיות גם לרועץ.

אריכות הימים חשפה את הקשישים למחלות חדשות ולמוגבלויות מתמשכות בתיפקוד (disabilities). הסיבה לכך היא מעבר ממצב של תחלואה ותמותה הנגרמות ממחלות זיהומיות חדות לתחלואה ותמותה ממחלות כרוניות כמו סרטן, מחלות קארדיוואסקורליות, מחלות מיפרקים כרוניות, מחלת אלצהיימר ופגיעה באברי חישה (שמיעה וראייה), המחלות הכרוניות מאופיינות במהלך ארוך של תחלואה, כרוכות לעיתים בסבל ובכאב, גורמות לאורך זמן לירידה מצטברת בתיפקוד ובעקבות זאת לעלייה בתלותו של הקשיש בסביבתו ובמשפחתו.

מה הכוונה באריכות ימים? האם יש להוסיף ימים לחיים או אולי חיים לימים? מה צפוי לנו? כיצד נזכה להגיע לאריכות ימים? במאמר להלן מובא לקט מהתנ"ך וממדרשי חז"ל, וכן ממצאים מהמחקר בתחום הגריאטריה.

נמצאנו למדים כי אריכות ימים מלווה באיכות-חיים הן בגרונטולוגיה והן במקורות חז"ל. המושג של איכות-חיים נמדד בגרונטולוגיה כחיים עצמאים, פעילים, עם יכולות ביצוע של פעילות יומיומית (ADL). כץ וחב' טבעו את המושגים תוחלת-חיים פעילה ותוחלת-חיים תלותית (active and dependent life expectancy). היכולת לחזות את תוחלת- החיים הפעילה (התיפקודית) אינה פחותה מחשיבותו של חיזוי מועד המוות, ובעיקר כיצד להגיע ולזכות בתוחלת-חיים פעילה.

חז"ל משבחים את אריכות הימים המלווה בחוכמה ותבונה: "בישישים חוכמה ואורך ימים בתבונה". בנוסף מציינים חז"ל "כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך [...]" - ללמדך שבח של אריכות ימים המלווה בחוכמה ובתבונה.

על אברהם נאמר "זקן בא בימים [...]" (בראשית פרק כד א), והמפרשים תמהים: מדוע נאמר גם זקן וגם בא בימים. מפרשים כי אברהם בא על ימיו ולא הימים באו עליו. היכולת לשלוט על הימים פירושה שמירת היכולות הגופניות והשכליות בביצוע פעולות היומיום.

כדי לזכות באריכות ימים יש לנקוט בהרגלי חיים קבועים של הפחתת גורמי-סיכון (פעילות גופנית, תזונה מאוזנת וחדילה מעישון), ולנהוג במידות של ותרנות וחוסר הקפדה בממון ובכבוד, תוך הדגשת הקביעות וההתמדה בחיים היומיום.