תוצאת חיפוש

בנימין שלומי, יעקב לוי, עדי קהן ויצחק הורוביץ

אוכלוסיית המבוגרים בתל-אביב נמצאת במגמת עלייה. שברים בעצם הלסת התחתונה המדולדלת (mandible) (שעל"ת), אינם שכיחים. אולם חומרת הפגיעה והעובדה שהיא מתרחשת בחולים קשישים בדרך-כלל, הלוקים לעתים בעיות רפואיות מורכבות, הופכת את הטיפול בלוקים בפציעה זו לאתגר ממשי לכל העוסקים בפגיעות בעצמות הלסת והפנים (maxillofacial traumas). שיעור הסיבוכים, כגון זיהום ואי-איחוי, הוא גבוה בהרבה בהשוואה לטיפול בשברים בלסת התחתונה בצעירים. בעבודה זו נסקור את הביולוגיה של שעל"ת, ואת אפשרויות השיחזור והקיבוע באמצעות שתלי עצם. כמו-כן, נדווח על ניסיוננו בחמש השנים האחרונות בטיפול בפגיעה ייחודית זו במרכז הרפואי תל-אביב.

אדוארד כליף (1), שלום שטהל (2)

(1) המח' לאורתופדיה א', מרכז רפואי רמב"ם, (2) היח' לכירורגיה של היד, מרכז רפואי רמב"ם והפקולטה לרפואה של הטכניון, חיפה

שברים בבסיס עצם הטפח החמישית בכף היד אינם שכיחים. הסיבות להתהוותם הן בדרך כלל נפילה על יד מושטת או פגיעה בעקבות חבטת אגרוף. הגישות הטיפוליות הן שמרניות וניתוחיות. בספרות אין הסכמה לגבי הגישה הטיפולית המיטבית. במעקב אחר 14 חולים עם שברים בבסיס עצם הטפח החמישית שנותחו תוך יום ועד ארבעה ימים מהפציעה, נמצא איחוי מלא בכל השברים, טווח תנועות תקין במיפרקי הזרת והיעדר שינויים ניווניים במיפרק הקרפו-מטאקרפי החמישי במהלך שלוש שנים ומעלה ממועד הפציעה.

המטרה במאמר היא לסקור את ניסיוננו בטיפול ניתוחי מיידי בשברים בבסיס עצם הטפח החמישית, תוך שימת דגש על המצב האנטומי הייחודי של המיפרק הקרפו-מטאקרפי ועצם הטפח של הזרת וההשלכה התיפקודית שיש לכך על החולה, וכן סקירת הספרות המשמעותית לנושא.

Scaphoid Fractures in Children  

Shalom Stahl

Hand Surgery Unit, Rambam Medical Center and Rappaport Faculty of Medicine, Israel Institute of Technology, Haifa

The scaphoid is the most common carpal bone fractured in adults. In children the fracture is distinctly uncommon. We present our experience with 23 children treated between 1987-1998, 19 of them with fractures in the distal third of the wrist; there were 11 avulsions, 4 waist fractures, and 12 were undisplaced. The mechanism of injury was a direct blow or a fall onto the outstretched hand. Immobilization in a plaster cast led to union in all except 1 case.

Based on our experience and study of the literature, it is evident that scaphoid fractures, although uncommon, do occur. Thorough clinical and radiological examination of children with a forearm or wrist injury is important in detecting such fractures.

Osteoid Osteoma of the Hand: a Rare Location

Nahum Rosenberg, Shalom Stahl

Dept. of Orthopedics A, and Hand Surgery Unit, Rambam Medical Center, Haifa

Osteoid osteoma is a benign bone tumor. It is rare in the hand where it may cause local swelling and pain. Marginal resection is almost always curative, without residual functional disability. Because it is rare in this location, osteoid osteoma is not usually considered in the differential diagnosis of painful lesions of the hand, which may delay treatment. Osteoid osteoma in the hand has characteristic clinical, roentgenologic and scintigraphic features. Early diagnosis of this lesion may be improved by recognition of these features. An algorithm for decision-making that may help is proposed. We describe our experience in 3 cases involving, respectively, the capitate bone, a proximal, and a distal phalanx, in which cases marginal resection was curative.

Postoperative Ulnar Nerve Palsy of the Elbow

Shalom Stahl, Doron Norman, Chaim Zinman

Hand Surgery Unit and Dept. of Orthopedic Surgery B, Rambam Medical Center and Faculty of Medicine, Technion-Israel Institute of Technology, Haifa

Ulnar nerve neuropathy of the elbow is a recognized complication of surgery involving general anesthesia. In 13 patients, aged 21-76 years, ulnar nerve palsy developed at various times and of varying degrees of severity during the postoperative period. Diagnosis was based on clinical and electrophysiological findings. 3 patients had subclinical entrapment of the ulnar nerve. All were treated conservatively by rest, splinting and physical therapy: 10 improved slowly with time and 3 were operated on, but only 1 recovered fully. Preventive measures, such as proper positioning on the operative table, use of elbow pads, avoiding adduction of the arm, pronation of the forearm and prolonged elbow flexion, may reduce the incidence of ulnar nerve palsy. Unfortunately, treatment of established lesions has yielded mixed results.