תוצאת חיפוש

ליאור פלוט, הווארד עמיטל

המחלקה לרפואה פנימית ד', בית חולים מאיר, כפר סבא

בשעה טובה מלאו עשור לכתב העת הרפואי IMAJ (Israel Medical Association Journal). ה- IMAJ זוכה לעיון והוקרה לא רק מרופאי ישראל, אלא גם מעמיתים בחו"ל, והדבר ניכר במספר העולה של מאמרים פרי עטם של רופאים מעבר לים.

לרגל חגיגת יום העשור להולדת ה- IMAJ, בחרנו לסקור מאמרים בולטים שפורסמו בכתב העת בשנים האחרונות. קצרה היריעה מלהזכיר את כלל המאמרים המעניינים שפורסמו, ועל כן נסתפק בחלק מהם ובאלה שזכו לדיון במאמרי מערכת.

הלה בן פזי¹, אלכסנדר לוסוס², אסתר עדי-יפה³

¹היחידה לנירולוגיה של הילד, מרכז רפואי שערי צדק, ²המחלקה לנירולוגיה, הדסה עין כרם, ירושלים, ³ובית הספר לחינוך ומרכז גונדה לחקר המוח, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן

כתיבה היא אחת המיומנויות המוטוריות המורכבות ביותר וממטלות הלימוד המרכזיות בילדות. לצורך כתיבה נדרשים יכולות בסיסיות של מיומנות מוטורית, תפקודים ויזו-מרחביים ויכולות קוגניטיביות גבוהות, כגון תכנון, ארגון ובקרת הטקסט הכתוב. כתב יד לא קריא ושינויים בזמן ובמרחב הם חלק מהמאפיינים שנמצאו קשורים לקשיים בכתיבה. בילדים עם קשיים בכתיבה קצב הכתיבה איטי, ומלווה בדרך כלל בלחץ מוגבר על כלי הכתיבה ועל משטח העבודה, דבר הגורם להתעייפות מהירה של הכותב.

ניתן לסווג הפרעות בכתיבה להפרעות ראשוניות, הנובעות מקשיים התפתחותיים, ולהפרעות כתיבה משניות, הנגרמות ממחלה נירולוגית נרכשת. נפוצה בילדים הפרעת כתיבה ראשונית. ילדים עם ליקוי בשפה, קשיים במוטוריקה עדינה, ליקויי למידה, והפרעות קשב וריכוז, מצויים בסיכון להפרעת כתיבה ראשונית. לעומת זאת, התדרדרות במיומנות הכתיבה יכולה להיות ההסתמנות הראשונה של פגיעה נירולוגית נרכשת. הפרעה משנית בכתיבה מחייבת לקיחת אנמנזה מפורטת, ועריכת בדיקה גופנית ונירולוגית מדוקדקת. בדיקות אלו חיוניות לאיתור סימנים מוטוריים ולא מוטוריים של המחלה הנרכשת. הפרעת תנועה משנית מצריכה בדרך כלל בדיקות מעבדה והדמיה לבירור הפרעות תנועה, מחלות אימונולוגיות, נגעים וסקולריים ומחלות נירודגנרטיביות, בהתאם להסתמנות הקלינית.

בסקירה זו מדווח על אירועי הפרעות נרכשות בכתיבה, לצד דיון בנושא. בנוסף, נסקרת הספרות הרפואית העוסקת בהפרעות הכתיבה ההתפתחותיות הנרכשות בגיל הילדות.

מכתבים שהגיעו למערכת הרפואה בתגובה למאמרים מהגיליון הקודם ותגובות המחברים והעורך.

שי אשכנזי¹, מלכה אשכנזי²

¹המח' לרפואת ילדים א', מרכז שניידר לרפואת ילדים, פתח-תקווה. ²המח' לרפואת שיניים לילדים, הפקולטה לרפואת שיניים גולדשלאגר, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

פירסום מאמרים בכתבי-העת הרפואיים מהווה את אבן הבסיס בהתקדמותה רפואה. הוא מאפשר שיתוף רופאים וחוקרים במידע חדשני לשם בחינה נוספת שלו, העמקתו ויישומו. כך יכולה הקהילה הרפואית לפרוץ דרכים חדשות בהבנת מנגנוני תחלואה, באיבחון מחלות ובטיפול בחולים.

שמעון אדוארדסון, טליה דור

מח' ילדים, הדסה הר-הצופים, ירושלים

מכתבי הפניה לחדרי-מיון ילדים עשויים להכיל מידע חשוב. אף-על-פי-כן, צורת תקשורת זו בין רופאים לא נחקרה עדיין בצורה נרחבת.

מטרותינו במחקר זה היו לבדוק מהן הציפיות של רופאים בחדרי מיון ילדים ממכתבי ההפניה, ולהשוות בין ציפיות אלה לבין התכולה האמיתית של מכתבי ההפניה.

השיטות שננקטו היו כדלקמן: בקרב רופאי ילדים העובדים בחדרי-מיון הופץ שאלון שבו פורטו פרטי מידע העשויים להופיע במכתבי ההפניה. הרופאים התבקשו לדרג פרטי מידע אלה על-פי דרגת חשיבותם. הרופאים גם התבקשו להוסיף פרטי מידע הראויים, לדעתם, להיכלל במכתבי ההפניה לחדרי-מיון ילדים. הציון שניתן לפרטי המידע נע מ"חסר חשיבות" (ציון 1) עד ל"חשוב מאוד"(ציון 5). כמו-כן, נאסף  מידע אודות ניסיונם של הרופאים המשתתפים בתחום רפואת הילדים. בהמשך נאספו מכתבי הפנייה עוקבים מחדר-מיון ילדים. מכתבים אלה נבדקו באשר לתכולת פרטי המידע הנ"ל.

עשרים-ואחד רופאים השתתפו במחקר. פרטי המידע החשובים ביותר בעיני המשתתפים היו מידע קליני: תלונה עיקרית, בדיקה גופנית והיסטוריה רפואית, וכן מידע דמוגרפי ומידע אודות הרופא המפנה. ערך נמוך יוחס למידע אודות הרקע החברתי-כלכלי, החיסונים והאבחנה המשוערת. במהלך שנת 2005 נאספו 299 מכתבים. פרטי המידע שחסרו ביותר מ-50% מהמכתבים כללו רקע חברתי-כלכלי, אנאמנזה משפחתית, רגישויות, חיסונים, תרופות עדכניות, מספר הטלפון של הרופא המפנה והיסטוריה רפואית. מכתבים שנוצרו בעזרת תוכנת מחשב הכילו מידע רב יותר מאשר מכתבים שנכתבו בכתב יד.

לסיכום, מכתבי הפניה לחדר-מיון ילדים לא ענו על ציפיות הרופאים הנמנעים. ניתן לזהות מהם הפערים בין ציפיות למציאות באשר לתכולת מכתבי הפניה לחדר-מיון ילדים.

שירה פרז¹, פיליפ השקס², יוסף עוזיאל³

¹המח' לרפואת ילדים והשירות לרימטולוגיה ילדים, בית חולים מאיר, מרכז רפואי ספיר, כפר סבא, ²בית חולים קליבלנד ארה"ב

הכנסים המדעיים השנתיים של האיגוד הישראלי לרימטולוגיה מהווים במה להצגת עבודת המחקר בתחום הרימטולוגיה המדעית והקלינית המבוצעת בישראל.

המטרות במחקר הנוכחי היו לבחון את השפעתו. ואיכותו התקצירים שהוצגו בכנסים אלו על-פי שיעור פירסום התקצירים שהוצגו בכנסים כמאמרים בכתבי-עת העוברים סקירת עמיתים (Peer-reviewed) וכן את הגורמים המשפיעים על פירסום התקצירים.

למטרה זו נבדקו 79 תקצירים שהוגשו לכנסים המדעיים לרימטולוגיה בין השנים 1998-2000. כן נערכה סריקה ב-MEDLINE של כל התקצירים יצרנו קשר טלפוני עם מחברי התקצירים אשר לא אוזכרו בסריקת הפירסומים, במטרה לברר האם פורסם המאמר המלא ומה הם הגורמים שהשפיעו על הגשתו לפירסום. מדווח במאמר על שיעור הפירסומים, ונבחנה ההשפעה האפשרית של גורמים שונים על הפירסום.

במחקר עלה, כי עד ספטמבר 2002 פורסמו 63 תקצירים (80%) בכתבי-עת העוברים סקירת עמיתים, ביניהם נכללו גם תקצירים שנמצאו עד לאותו תאריך בשלבי עריכה לפירסום לאחר שהתקבלו (In press). רוב התקצירים פורסמו בכתבי-עת לרימטולוגיה (61%). שישים-וחמישה אחוזים מהמחקרים מקורם היה בבתי-חולים שלישוניים ו-19% היו רב-מרכזיים. המחלות השכיחות ביותר שנחקרו היו תיסמונת הנוגדנים לפוספוליפידים (20%), זאבת אדמנתית מערכתית (19%) ודלקת מיפרקים שיגרונתית (18%). רוב המחקרים שבוצעו היו בנושא פתוגנזה (35%) או הסתמנות הקלינית (33%). שלושים-וארבעה אחוזים סווגו כמחקר מדעי בסיסי. בחמישים-ושיבעה אחוזים מהמחקרים דווח על תוצאות חיוביות (קרי, איששו את ההשערה בבסיס המחקר) וב- 9% על תוצאות שליליות (קרי, סתרו את ההשערה בבסיס המחקר) וב-9% על תוצאות שליליות (קרי, סתרו את ההשערה בבסיס המחקר). אף אחד מהגורמים שנבדקו לא נמצא קשור לפירסום התקצירים או לאי-פירסומם.

הסיבות העיקריות שהובאו על-ידי המחברים לאי-פירסום התקציר היו מחסור בזמן להשלמת הכתיבה של מאמר מלא או רצונם להרחיב את היקף המחקר. אחד-עשר מחברים ציינו כי יש עדיין בכוונתם להגיש מאמר לפירסום בעתיד.

לסיכום, על-פי אומדן שיעור הפירסום בכתבי-עת העוברים סקירת עמיתים, נמצא שיעור גבוה של פירסום תקצירים מהכנסים המדעיים השנתיים של האיגוד הישראלי לרימטולוגיה במיסגרת מאמרים. כמו-כן, הפירסומים היו איכותיים ובעלי חשיבות מדעית.

Information Provided for Informed Consent in Clinical Trials

Avishay Sella

Genitourinary Medical Oncology Unit, Dept. of Oncology, Rabin Medical Center (Beilinson Campus), Petah Tikva, and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

The Helsinki Declaration contains recommendations guiding physicians who conduct clinical trials. One is that the requirement for informed consent is essential for approval of a trial. An important component of the informed consent doctrine is that all data required for the participant's decision must be provided. We analyze data of a therapeutic trial, and define 12 data components outlined in, or directly derived from the Helsinki Declaration.

61 instances of informed consent for therapeutic clinical trials from various fields of medicine, from 1994 to 1997, were analyzed. In each the presence of the 12 components was evaluated.

The data demonstrated that there were only 5 components cited in most cases of informed consent: trial objectives, methods, treatment plan, risks, and the option of withdrawing. Benefit to the participant was mentioned in half the cases, while only limited information was provided about other components such as life-threatening and unpredictable risks, and alternative treatment.

Examples of informed consent from 1997 showed statistical improvement since 1994 in the data concerning trial objectives, methods, risks and alternative therapy. Informed consent documents of international multicenter trials compared with local trials showed statistical improvement in the data components of the trial objectives, methods, and risks, including those of potentially life-threatening and unpredictable risks, and alternative therapy. Analysis of informed consent showed that not all components required for a comprehensive decision regarding participation in a clinical trial are included. These data emphasize the need to design a structured informed consent protocol in which all the required data components are specifically outlined for potential participants.

Correlation between Success in Specialty Examinations and Learning Methods of Family Medicine Residents

Netta Notzer, Dahlia Megiddo, Ruth Abramowitz, Michael Weingarten

Medical Education Unit, Family Medicine Section, Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

Learning methods chosen by residents in family medicine during their residency and the correlation between them and achievement in the written specialty exams (Stage 1) were investigated. The learning patterns studied were: structured learning (certification course, study with a tutor, staff meetings, conferences) and self-learning (textbooks, journals, the Hebrew publication "Update," and audio tapes). Of 184 residents who took the examination in 1994-5, 104 responded to a questionnaire as to preferences for the various learning aids and satisfaction with their use. There was no correlation between use of a given learning method and success in the examination. Significantly more candidates preferred self-learning, especially among those who were successful, but also among some who failed the examination. There was no direct connection between the examination and the high level requirements of the residency program, for which up-to-date, integrated knowledge based on self-learning is needed.