נאוה בלום^1,2, שפרה שורץ³, אבי עורי⁴

¹בית-הספר לבריאות הציבור, אוניברסיטת חיפה, הפקולטה למקצועות רווחה ובריאות, ²החוג למינהל מערכות בריאות, מכללת עמק יזרעאל, ³המח' לניהול מערכות בריאות, אוניברסיטת בן-גוריון, ⁴הפקולטה לרפואה אוניברסיטת תל-אביב

במאמר זה נביא לראשונה פרטים על מרכז השיקום שנפתח על-ידי "הסתדרות מדיצינית הדסה בירושלים" תוך כדי מלחמת העצמאות. מרכז השיקום נפתח ב-29 באוגוסט 1948 ונסגר כעבור חצי שנה. הטיפול במרכז כוון לקראת שיקום הנפגעים והחזרתם למסלול החיים והעבודה. ד"ר אמיל אדלר, ממקימי המוסד סבר, כי אף-על-פי שהקמתו של מרכז השיקום הומרצה משום התנאים שיצרה מלחמת העצמאות, מרכז שיקום חייב להתקיים גם בימי שלום אולם סיבות פוליטיות תקציביות ומדיניות מנעו זאת. המאמר מסכם פרק קצר ומיוחד בתולדות רפואת השיקום בישראל הצעירה.

רחלי דנקנר^1,2, יששכר בן-דב^2,3

¹היחידה לאפידמיולוגיה של מחלות לב וכלי-דם, מכון גרטנר לאפידמיולוגיה וחקר שירותי בריאות, תל השומר, ²הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, ³המכון למחלות ריאה, המרכז הרפואי שיבא, תל השומר

פעילות גופנית חיונית לשמירת המיבנה והתיפקוד של מערכות גוף רבות, לרבות שרירים, כלי-דם וכן תהליכים של חילוף חומרים (מטבוליים). על כן, בהיעדר פעילות גופנית, מערכות אלו נפגעות ושיעורי התחלואה והתמותה עולים. פעילות גופנית סדירה מבטיחה שיעור נמוך יותר של תמותה כוללת, ושל תמותה ממחלות לב, וכן מעכבת היא יתר-לחץ-דם, סוכרת, סרטן המעי הגס, וכנראה גם סרטן השד, אוסטאופורוזיס ודיכאון, ומשפיעה בצורה מיטיבה על איכות החיים. הקשר בין פעילות גופנית לבין שמירה על בריאות תקינה הוא במרבית המיקרים בעל אופי של "מנה תגובה", אך עיקר התועלת מושגת במעבר מאורח חיים "יושבני" (sedentary) לכזה המשלב פעילות גופנית מתונה בחיי היומיום. למרות הסיכון לפגיעות ישירות ועקיפות עקב פעילות גופנית, התועלת שבצידה עולה עשרת מונים על הנזק. על מנת להפיק את התועלת המצופה, מומלץ לבצע פעילות המחייבת הפעלת מסת שריר גדולה בעצימות בינונית, במשך מרבית ימי השבוע ולפחות ב-3 מהם, במשך כ-30 דקות ליום. רצוי להוסיף גם אימוני כוח וגמישות.

לגבי הצורך בבדיקת סקירה רפואית בטרם תחילת אימון גופני, אין המלצות מבוססות. לדעת המחברים, המעוניין/ת בתחילת פעילות גופנית, בכל גיל, ראוי שיברר לעצמו אם הוא שייך לקבוצת סיכון כל שהיא הקשורה למחלות לב וכלי דם. צעירים בריאים אינם מסתכנים גם אם יחלו בפעילות בעצימות בינונית בהדרגה, גם בלא הכנה מיוחדת או בדיקות סקירה. אך, גברים ונשים בגיל מבוגר מ-45 ו-50 שנה בהתאמה, או אף צעירים יותר שהם בעלי גורמי סיכון, ראוי שייפנו לרופא המשפחה או לרופא מומחה מתאים לשם ביצוע בדיקת סקירה וקבלת הנחיות באשר לאופי הפעילות, להדרגתיות, למשך הזמן שיש להקדיש לה ולעצימות.

בן-עמי סלע

המכון לכימיה פתולוגיה, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר, החוג לביוכימיה קלינית, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

תנופה רבה מייחדת בשנים האחרונות את איתורו של אתר סגולי על-פני חלבון הגליאדין, המחולל את רצף התגובות (reactions) בפתוגנזה של מחלת הכרסת. מסתמן שהרצף של 33 חומצות אמיניות שבין השיירים 89- 55 מתאים ביותר להגדרה זו. שייר הגלוטמין בעמדה 65 עובר דה-אמידציה על-ידי אנזים הריקמה טרנסגלוטאמינאזה והופך לחומצה גלוטמית, וכך מתאפשרת הכרתו על-ידי אנטיגן סיווג הרקמות מסוג 2DQ. אך מסתבר שבנוסף לגליאדין, חלבון נוסף בגלוטן (glutenin) מכיל רצפים תואמים העלולים לעורר את התגובה הפתוהיסטולוגית בכרסת. זיהוי מדויק של הרכב החומצות האמיניות בגלוטן המסייעות כאפיטופ החיסוני בכרסת, עשוי לקדם את הבנת מנגנון הפתוגנזה במחלה זו.

Burn Injuries During the Six Day War 

Uriel Y. Dreyfuss

Dept. of Orthopedics, Bnai Zion Medical Center, Haifa

About 2500 soldiers were injured during the Six Day War (June 1967) of whom 115 suffered from burns. In 34 of them 15% or more of their body surface was involved and 11 died. Typical features of these burn cases were supplementary injuries, a high rate of infection, and long periods of hospitalization. Prophylactic antibiotics were not useful. The general condition of many deteriorated during the first week after injury, indicating the importance of treating severe burns in specialized facilities.

Medical Support During The Sinai War Of Attrition (1968-1970): A 30-Year Perspective 

Z. Gimmon, J. Adler

Dept. of General Surgery, Hadassah-Hebrew University Medical Center, Ein Kerem, Jerusalem and Medical Section, Israteam, Lod

The War of Attrition between Israel and Egypt along the Suez Canal line lasted 23 months (9/1968-8/1970), during which the Israel Defense Forces (IDF) were mostly in fixed fortifications. A few of the important principles of field medical support, which became cornerstones of IDF procedure, were established during that war. These included use of armored vehicles for evacuation under artillery fire, as well as emergency treatment, physiological stabilization, and maintenance of the wounded until evacuation.

The latter objectives were achieved by stationing medical officers and paramedics within the fortifications, where they remained with the troops. A field surgical hospital was established in Refidim which had a trained surgical staff and a well-equipped emergency department. It included an operating theater and post-op recovery facilities for proper surgical care until evacuation to hospitals in the rear.

Tables showing the number of casualties throughout 1 year of the War of Attrition are presented. Better personal shielding by helmets and body shields decreased the number and severity of head and thoraco-abdominal injuries. The relative large number of those who died-of-wounds was due to the proximity of medical facilities, so that treatment could be administered within the fortifications. Otherwise, many more would have been included among the killed-in-action.

Placenta Accreta with Placenta Previa after Previouscesarean Sections 

Eylon Lachman, Alexander Mali, Gabriel Gino, Michael Burstein, Michael Stark

Depts. of Obstetrics and Gynecology and of Pathology, Misgav Ladach Hospital, Jerusalem

The increased rate of cesarean sections in recent decades has brought with it an increase in the frequency of placenta accreta. There are direct correlations between previous cesarean deliveries and also maternal age, with the risk of placenta accreta. There is also a direct correlation between placenta accreta and placenta previa.

The risk of placenta accreta in women who have had placenta previa is 2% for those younger than 35 years and with no history of uterine surgery. The risk increases to 39% for those over 35 who have had 2 or more cesarean sections.

We present 3 cases of placenta accreta admitted in 15 months, all of whom had a history of cesarean sections. The frequency of placenta accreta in our hospital is 1:1,579 deliveries, in line with the 1:1,420 in the literature. We consider hysterectomy the treatment of choice for this serious complication. When performing a cesarean in cases of placenta previa with a history of cesarean sections, the possibility of placenta accreta should be considered.

Operative Laparoscopy in Pregnancy

Eylon Lachman, Abraham Schienfeld, R. Boldes, Samuel Levin, Michael Burstein, Michael Stark

Depts. of Obstetrics and Gynecology, Misgav Ladach Hospital, Jerusalem

The development of laparoscopic surgery in gynecology and general surgery has greatly advanced over the past decade, and recently has been successfully performed in pregnancy. In the English literature we found that of the 518 cases reported (mean age 32 years) the most common was for cholecystectomy (45%), followed by operations on the adnexae (34%), appendectomy (15%) and others (6%). To these we add 3 cases of cholecystectomy and 1 of an adnexal tumor. Of all the reported cases, 33% were performed in the 1st trimester, 56% in the 2nd and 11% in the 3rd.

This review demonstrates a definite trend to laparoscopy in pregnancy. It appears to be safe when performed by experienced surgeons, but further studies addressing safety of laparoscopic surgery during pregnancy are needed to reach definitive conclusions.

Experience with Under-Water Birth

Eylon Lachman, Zvi Finelt

Dept. of Obstetrics and Gynecology, Yoseftal Hospital, Eilat

Underwater birth is now deemed an acceptable type of delivery. Safety is a recurring consideration, the main concern being that of drowning. But in reports of 19,000 underwater births no untoward events were noted. Also, need for pain relief and of intervention during labor were both reduced. The short term indicators of neonatal outcome were good. A recent review explains 5 different physiological factors which inhibit initiation of fetal breathing under warm water. Many studies have shown no increase in risk of infection of either mother or baby. We report our experience with 26 women, 23 of whom actually delivered in the pool with excellent results. We believe that birth under water is safe and beneficial if done properly for low-risk patients.