אנה תובר5,1, איתן מור5,2, מרדכי ר' קרמר5,3, טוביה בן גל5,4, רותי רחמימוב5,2, לודמילה פרידל5,1, איריס גרינבאום1, אלה קגנובסקי1, מאורה פיינמסר5,1
1המכון לפתולוגיה, בית חולים בילינסון, מרכז רפואי רבין, 2המחלקה להשתלות, בית חולים בילינסון, מרכז רפואי רבין, 3מחלקת ריאות, בית חולים בילינסון, מרכז רפואי רבין, 4המחלקה לקרדיולוגיה, בית חולים בילינסון, מרכז רפואי רבין, 5הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב
השתלת איברים היא טכניקה רפואית המיועדת לטיפול באי ספיקה סופנית של איברים, וכיום היא טיפול הבחירה לאי ספיקת כליות, לב, כבד, לבלב וריאות, ולמחלות מעי נבחרות. כיום, חלק גדול ממושתלי האיברים חיים עם האיבר המושתל כעשר שנים. במשך כל ימי חייהם הם מנוטרים ומטופלים בטיפולים מדכאי מערכת החיסון, על מנת למנוע את דחיית השתל.
תפקיד הפתולוג העוסק בפתולוגיה של השתלות הוא חיוני. על הפתולוג מוטלת האחריות הכבדה של אבחון דחייה, חדה או כרונית, הבחנה בין דחיית שתל לנזק רעלני, וזיהוי הישנות של המחלה היסודית. בנוסף, על הפתולוג לזהות התפתחות מחלות חדשות הייחודיות לאיבר, זיהומים באיבר המושתל או באיברים אחרים והתפתחות שאתות ממאירות, הנפוצות יותר בקרב חולים מדוכאי חיסון.
על כן, פתולוג העוסק בתחום ההשתלות זקוק להכרה טובה וידע רחב בטכנולוגיות המורכבות הנדרשות לאבחון: אימונופלואורסנציה, מיקרוסקופ אלקטרון, אימונוהיסטוכימיה ופתולוגיה מולקולארית. בדיקות אלה מבוצעות במעבדות ייחודיות במכונים לפתולוגיה.
פתולוגיה של השתלות מהווה חלק בלתי נפרד של תחום ההשתלות, ומסייעת רבות לקלינאים באבחון תהליכי נזק לשתל ובהכוונת טיפול מתאים.