תוצאת חיפוש

רמי אבירם¹, אמיר אבירם²

¹היחידה לאולטרה סאונד, המחלקת לגינקולוגיה ומיילדות, מרכז רפואי מאיר כפר סבא, מסונף לפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב, ²בית חולים לנשים על שם הלן שניידר, מרכז רפואי רבין, פתח תקווה, מסונף לפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

מעקב ההריון המקובל במדינות המערב מזה שנים רבות מתרכז בעיקר בשליש השני והשלישי להריון. לאחרונה נמצא, כי ניתן לנבא תוצאי הריון שונים על בסיס בדיקות המתבצעות בשליש הראשון להריון, בייחוד בשבועות 11+0 עד 13+6. תוצאי ההריון שנמדדו כוללים את הסיכון לפיתוח רעלת הריון בשלבים שונים להריון, הסיכון לעובר   קטן לגיל ההריון (SGA) או גדול לגיל ההריון (מקרוזומיה), הסיכון להפלה או לידת מת מוקדמת, הסיכון ללידת חי מוקדמת והסיכון לפתח סוכרת הריון. במאמר סקירה זה אנו מתמקדים בממצאים של מחקרים אלו, ובוחנים אם יש מקום להרחיב את בדיקת השקיפות העורפית והסקר הביוכימי של השליש הראשון, המקובלים בישראל, כך שתכלול בדיקות נוספות שינבאו את תוצאי ההריון האמורים לעיל.

ורד אביטבול^4,1, מרב לידר^4,2, נגה שבשין^4,1, גדעון פלוסר^4,3, איריס אשד^4,1

¹מכון דימות, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, רמת גן, ²היחידה לרימטולוגיה, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, רמת גן, ³מכון דימות, מרכז רפואי סוראסקי, תל אביב, ⁴הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב

הקדמה: מעורבות של המפרקים הסקרו-איליאקיים במחלה דלקתית (סקרואילאיטיס) אופיינית לספונדילוארתרופתיות ומהווה קריטריון אבחוני. תהודה מגנטית נחשבת כיום לבדיקת הבחירה לאבחון סקרואילאיטיס והדגמתו בשלביו  הראשונים.

מטרות: בעבודה זו סקרנו בדיקות תהודה המגנטית שנעשו במכוננו בשאלה של סקרואילאיטיס בשנים האחרונות, הערכנו את ממצאיהן ובדקנו את השתנות השכיחות עם השנים.

שיטות: בדיקות התהודה המגנטית למפרקים הסקרו-איליאקיים שבוצעו במכוננו בין השנים 2009-2005 נבדקו, והוערכו בהסכמה על ידי מתמחה ברדיולוגיה אבחונית ורופאה מומחית בדימות של מערכת השריר-שלד.

תועדה נוכחותם של הממצאים הבאים: ממצאים כרוניים – ארוזיות, גשרים גרמיים, טרשת תת סחוסית, ממצאים חדים – בצקת לשד העצם והעשרת הממצאים לאחר הזרקת חומר ניגוד. על סמך כלל הממצאים החליטו הבודקים האם קיימת עדות לסקרואילאיטיס בבדיקה. חושבה שכיחות בדיקות התהודה המגנטית להערכת המפרקים הסקרו-איליאקיים במהלך השנים בהשוואה לכלל בדיקות התהודה המגנטית שבוצעו להערכת מערכת השלד באותן שנים.

תוצאות: בוצעו 93 בדיקות תהודה מגנטית להערכת המפרקים הסקרו-איליאקיים. נצפתה עלייה הדרגתית במספר בדיקות התהודה המגנטית של המפרקים הסקרו-איליאקיים במהלך השנים. מספר בדיקות התהודה המגנטית למפרקים הסקרו-איליאקיים שבוצעו בשנת 2009 היה גבוה פי 8.2 בהשוואה לשנת 2005, בשעה שהעלייה בכלל בדיקות התהודה המגנטית שבוצעו להערכת מערכת השלד באותן שנים הייתה גבוהה פי 2.5 (p<0.001). בקרב 53 נבדקים (57%) אובחנה סקרואילאיטיס דלקתית (28 נשים, 25 גברים, גיל ממוצע, 30 שנה). בארבעה נבדקים ניתנה אבחנה חלופית ובשאר הנבדקים הבדיקה פורשה כתקינה.

מסקנות וסיכום: בדיקת התהודה המגנטית היא בעלת רגישות גבוהה לשינויים דלקתיים של המפרקים הסקרו-איליאקיים. המודעות לחשיבותה של בדיקה זו לאבחון וטיפול מוקדם של מחלות ספונדילוארתרופתיות, כפי שהיא מתבטאת בשיעור ההפניות לבדיקה, עלתה משמעותית בשנים האחרונות.

ישי לכטר^1,3, דנה בן חור^2,3

¹המכון לגסטרואנטרולוגיה, הקריה הרפואית לבריאות האדם, רמב"ם, ²מחלקה פנימית ב', הקריה הרפואית לבריאות האדם, רמב"ם, ³הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל, הפקולטה לרפואה, חיפה

הקדמה: היישום הנרחב של הבדיקה הקולונוסקופית מדגיש את הצורך במדידת איכות הבדיקות להפחתת העלויות ולהגברת התועלת של הבדיקה הקולונוסקופית. עד כה לא פורסמו נתונים הנוגעים למדדי איכות ביצוע קולונוסקופיה בישראל. 

מטרות: לבדוק מדדי איכות בקולונוסקופיות שבוצעו במכון לגסטרואנטרולוגיה בקריה הרפואית רמב"ם בידי מבצעים שונים, ליישם שינויים ותוכנית מעקב אחר מדדי האיכות, במטרה להמשיך לשפר את איכות הבדיקות. 

שיטות מחקר: נאספו רטרוספקטיבית נתונים מ-700 בדיקות קולונוסקופיה שבוצעו בידי שבעה גסטרואנטרולוגים בכירים בקריה הרפואית רמב"ם: הוריות, טיפול לפני בדיקה, איכות ההכנה, עומק הבדיקה, זיהוי פוליפים והמלצות לבדיקות המשך. בוצעה השוואה לנתונים בספרות והשוואה בין נתוני הרופאים השונים.  

תוצאות: 95.3% מהבדיקות בוצעו בהוריה נאותה. ההכנה לבדיקה הייתה טובה או מצוינת ב-57.4% מהבדיקות (טווח של 84%-18.2% בין הרופאים). שיעור ביצוע בדיקה מלאה היה 92.4% (טווח של 97%-89.9%). ב-29.1% מהבדיקות התגלו פוליפים (טווח של 45%-17%). בבדיקות סקר, שיעור גילוי פוליפים היה 13.2% בנשים ו-26.1% בגברים. נלקחו ביופסיות ב-75% מהבדיקות של חולים עם שלשול ממושך וב-90.3% מהבדיקות של חולים עם מחלת מעי דלקתית. ב-82.6% מדו"חות הבדיקות שבהן הייתה הוריה למעקב, נכתבו המלצות להמשך מעקב או בדיקות המשך (טווח של 92.5%-70%).   

מסקנות: קולונוסקופיות בקריה הרפואית רמב"ם מבוצעות בצורה יעילה בהתייחס לשיעור ביצוע בדיקה מלאה וגילוי פוליפים. נמצאו שיעור גבוה של בדיקות עם הכנה בינונית או גרועה, שיעור לא מספק של לקיחת ביופסיות והמלצות על בדיקות המשך. קיימת שונות בין הרופאים המבצעים מבחינת רמת ההכנה לבדיקה, גילוי פוליפים והמלצות על בדיקות המשך. שיפור הדו"חות הממוחשבים, אחידות בדיווח על רמת ההכנה והנהגת תוכנית מעקב אחר מדדי האיכות מתוכננים, במטרה להמשיך לשפר את איכות ביצוע הבדיקות במכון. 

שמואל לוריא^1,2,3, רובי אמסטר^1,2, נגה פורת^{1, 4}

¹החברה הישראלית לרפואת נשים בקהילה, ²מרכז לבריאות האישה 'נוי קטוביץ', שירותי בריאות כללית ³אגף נשים ויולדות מרכז רפואי על שם אדית וולפסון חולון והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב,⁴מכבי שירותי בריאות

המידע לגבי סוג הבדיקות ותדירותן שכל אישה חייבת לעבור על מנת לשמור על בריאותה מועט, לא זמין ואינו מובנה בהנחיות מערכת הבריאות הציבורית. המטרה במאמר הנוכחי היא לארגן את המידע הקיים באופן יישומי ולהקל על רופאי הקהילה בבחירת בדיקות הסקר המתאימות לאישה בתקופות שונות בחייה. במאמר זה איננו עוסקים בסוגיה הנפרדת והייחודית של בדיקות סקר במהלך הריון.

אביבה גורל¹, יהושוע ליפשיץ², ח'יתאם מוחסן³, רז גרוס^1,3

¹היחידה לאפידמיולוגיה של בריאות הנפש והיבטים פסיכו-סוציאליים של מחלות, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, רמת גן, ²המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בן גוריון, באר שבע, ³החוג לאפידמיולוגיה ורפואה מונעת, בית הספר לבריאות הציבור, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב

הקדמה: גנחת היא אחת המחלות הכרוניות השכיחות ביותר. חולי גנחת הלוקים גם בהפרעות נפשיות נוטים יותר להתנהגויות מזיקות, כגון עישון, אי פעילות גופנית ואכילת יתר הגורמת להשמנת יתר. בעקבות זאת, הפרוגנוזה שלהם גרועה יותר מזו של חולים הלוקים בגנחת או בדיכאון בלבד.

מטרות: לבדוק את הקשר בין גנחת ותסמיני דיכאון באוכלוסיה הכללית, ולבדוק את הקשר בין תסמיני דיכאון והתנהגויות סיכון (הרגלי עישון, אי פעילות גופנית ואכילת יתר המובילה להשמנת יתר) בקרב חולי גנחת.

שיטות המחקר: התבססנו על נתוני סקר המרכז הלאומי לבקרת מחלות (INHIS-1) שנערך בין השנים 2004-2003 בקרב מדגם מייצג(N= 9,509)  של האוכלוסייה הבוגרת (גיל 21 שנים ומעלה) בישראל. נתונים סוציו-דמוגרפיים, מצבים כרוניים, תסמיני דיכאון והתנהגויות סיכון נאספו באמצעות ראיונות טלפוניים. המבחנים הסטטיסטיים נעשו באמצעות תסוגה (רגרסיה) לוגיסטית, תוך פיקוח על פרמטרים שונים. 

תוצאות: כ-4% מכלל הנדגמים (n=381) דיווחו כי הם לוקים בגנחת. תסמיני דיכאון ניכרים ((Adjusted odds ratio [AOR], 1.95, 95%, CI 1.40-2.72, P<.0001 או מתונים ((AOR, 1.48, 95% CI, 1.16-1.89, P=.002 היו שכיחים יותר בקרב מרואיינים עם גנחת לעומת מרואיינים שלא לקו בגנחת. ההסתברות לעישון הייתה גבוהה יותר בקרב מרואיינים הלוקים בגנחת שדיווחו גם על תסמיני דיכאון ניכרים

((AOR 3.31, 95% CI, 1.58-6.91, P=.001 או מתונים AOR, 1.91, 95% CI, 1.05-3.45, P=.03)), ההסתברות לאי פעילות גופנית הייתה גבוהה יותר בקרב מרואיינים עם תסמיני דיכאון ניכרים בלבד (AOR, 3.05, 95% CI, 1.52-6.12, P=.002). הקשר בין התנהגויות סיכון ותסמיני דיכאון היה חזק יותר בקרב נשים. לא נמצא קשר בין תסמיני דיכאון והשמנת יתר בחולי גנחת.

מסקנות: תסמיני דיכאון שכיחים בקרב חולי גנחת, וקשורים לעישון ולאי פעילות גופנית.

לסיכום: דיכאון והתנהגויות סיכון הכרוכות בו, עלולים להוות מכשול בתהליך הטיפול ובפרוגנוזה של גנחת. חשוב שרופאים ומטפלים אחרים יכירו את היקף התופעה ואת הסיבוכים הקשורים לתחלואה המשלבת גנחת ותסמיני דיכאון.

דינה ון דייק¹, קרן הולצמן שוייד²^,¹, גבי בן נון¹, תלמה קושניר³

¹המחלקה לניהול מערכות בריאות, הפקולטה למדעי הבריאות והפקולטה לניהול, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע, ²אגף נשים ויולדות, מרכז רפואי וולפסון, חולון, ³המחלקה לסוציולוגיה של הבריאות, הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע

בעשור האחרון מתרבות העדויות בעולם לחוסר שביעות רצון של רופאים מהעיסוק ברפואה ואף לעזיבת המקצוע.

מטרות: מדידת שביעות הרצון מהעיסוק ברפואה ושיעור עזיבת העיסוק, בקרב רופאים צעירים בישראל.

משיטות המחקר: סקר טלפוני של 733 רופאים ורופאות, בוגרי הפקולטות לרפואה בישראל, אשר קיבלו את רישיונם בשנים 2000, 2002, 2004 ו-2006. המדגם מהווה 61% מאוכלוסיית הרופאים בשנתונים הללו.

תוצאות: נמצא, כי 5.5% מהרופאים במדגם עזבו את העיסוק ברפואה. שיעור העזיבה בשני השנתונים הוותיקים יחסית (2000 ו-2002) הוא 8%. בהוספת שיעור השוהים בחו"ל (6.5%), מדובר בכ-12% רופאים אשר קיבלו את רישיונם בישראל בשנות האלפיים ואינם מועסקים כרופאים בישראל.

בנוסף על העוזבים, עוד 9% מהרופאים פנו לחברות השמה במטרה לבחון חלופות תעסוקתיות, ו-13% חושבים לעיתים קרובות על עזיבה. עוד נמצא, כי שביעות הרצון מהגורמים החיצוניים של העיסוק (תנאים פיזיים, יחסי עבודה, שכר, ויכולת לאזן בין העבודה למשפחה) נמוכה במובהק בקרב הרופאים הנשארים בהשוואה לעוזבים. שביעות הרצון מהגורמים הפנימיים (משמעותיות, עניין ואתגר) הייתה מעט יותר גבוהה בקרב הנשארים בהשוואה לעוזבים. בנוסף, הגורמים הפנימיים הם שניבאו באופן החזק ביותר את כוונות העזיבה.

מסקנות: (1) שיעורי העזיבה שנמצאו מעידים על מגמת עלייה בשיעור העזיבה של רופאים את העיסוק ברפואה, (2) שביעות הרצון של הרופאים מתנאי עבודתם ומשכרם נמוכה לעומת אלו שעזבו את העיסוק לטובת משרות אחרות (כגון: חברות טכנולוגיות, מחקר, חברות תרופות).

דיון וסיכום: השילוב של כוונות עזיבה גבוהות ושביעות רצון נמוכה מהתנאים הפיזיים, מהשכר ומחוסר היכולת לאזן בין עבודה למשפחה, מציירים תמונה עגומה בנוגע לעמדותיהם של הנשארים במקצוע כלפי עיסוקם, ובנוגע לסיכויי הישרדותם במערכת הבריאות מול חלופות תעסוקתיות יוקרתיות ומתגמלות יותר.

אורי נץ¹, צבי פרי², ענת חורב³, סולי מזרחי¹

¹מחלקה כירורגית א', בית החולים האוניברסיטאי סורוקה, באר שבע, ²המרכז לחינוך רפואי, אוניברסיטת בן-גוריון, באר שבע, ³המחלקה הנוירולוגית, בית החולים האוניברסיטאי סורוקה, באר שבע

מטרה: חלק מאירוע המוח (Stroke) מתרחשים בין כותלי בית חולים. האירוע מתרחש לעיתים במחלקה שאיננה מתמקצעת בטיפול באירועים מסוג זה. מטרתנו בעבודה זו  היא להגביר את המודעות לניהול מיטבי של אירועי מוח חדים (Acute strokes) במחלקה שאינה ייעודית לכך.

שיטות: מדווח במאמרנו על פרשת חולה שלקה באירוע מוח חד במחלקה לכירורגיה כללית. על ידי תיאור פרשת חולה זה, מתאפשר לנתח את המלצות ה-AHA לטיפול באירוע מוח חד, תוך התייחסות לקושי בזיהוי וטיפול באירוע המתרחש בין כותלי בית חולים, ומתן המלצות לטיפול באירועים דומים. החולה אושפז במחלקה לכירורגיה בעקבות מורסה באזור פי הטבעת, לאחר שהתלונן על חולשת צד פתאומית.  התקבלה במחלקה החלטה על ביצוע בדיקות סקר להערכת האפשרות של אירוע מוח חד. במבחן אירוע מוח טרום בית חולים של סינסינטי נמצאה בדיקה 'חיובית', ובמבחן סקר טרום בית חולים לזיהוי אירוע מוח של לוס אנג'לס (LAPSS) – נמצאה בדיקה 'חיובית'. לנוכח הממצאים בבדיקות שצוינו לעיל, התקבלה ההחלטה להתייחס למצבו של החולה כאל אירוע מוח חד. מבוצעות טומוגרפיה מחשבית (CT) ובדיקת נוירולוג מיד אחריה, והחולה מקבל טיפול ממס קרישים (תרומבוליטי) כשעה וחצי מהופעת הסימנים. לאחר חמישה ימים במחלקה הנוירולוגית, שוחרר החולה לביתו עם נזק שאריתי קטן.

דיון ומסקנות: על מנת לתת טיפול מיטבי לחולים הלוקים באירוע מוח חד בין כותלי בית חולים, יש להתמקד בנושאים הבאים: (1) הצוות המטפל אחראי להיות קשוב לסימנים היכולים לרמז על אירוע כזה, (2) שתי בדיקות סקר עיקריות המומלצות היום כסיוע לאיתור חולים בעלי סבירות גבוהה לאירוע מוח הן: א. מבחן אירוע מוח (Stroke) טרום בית חולים של סינסינטי, מבחן סקר טרום בית חולים לזיהוי אירוע מוח של לוס אנג'לס (LAPSS). בדיקות סקר אלו יכולות להבנתנו להתאים גם להערכת חולה המאושפז בבית חולים, (3) כאשר בדיקות הסקר 'חיוביות', יש לעשות מאמץ גדול כדי להכניס את החולה למסלול 'מהיר' הכולל טומוגרפיה מחשבית (CT) המוח ובדיקת נוירולוג, שיאפשרו בסופו קבלת טיפול ממס קרישים לחולים המתאימים, בפרקי זמן קצרים ועם התועלת המרבית.

דן ג'וסטו¹,  רפי חרותי^2,3

¹המחלקה לגריאטריה ב', מרכז רפואי סוראסקי, תל אביב, ²היחידה לבריאות מינית, מרכז רפואי רעות, תל אביב, ³הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

כשל זקפה (כ"ז) הוא חוסר היכולת להגיע לזקפה חזקה דיה או חוסר היכולת לשמור עליה, לצורך השלמת פעילות מינית מספקת. השכיחות הממוצעת של כ"ז בגברים מבוגרים בני 70-40 שנה היא 52%, והוא קשור בגורמי סיכון קרדיווסקולריים הניתנים לטיפול ולמניעה, כגון סוכרת, עודף שומנים בדם, יתר לחץ דם ועישון. טיפול מוקדם בגורמי סיכון אלה עשוי להפחית תמותה ותחלואה קרדיווסקולריים ולשפר כ"ז. למרות זאת, לא התפרסמו מחקרים רחבי-היקף אודות שכיחות כ"ז וגורמי הסיכון לכ"ז בקרב גברים צעירים, למרות שדווקא אצלם מניעה וטיפול עשויים להיות יעילים יותר. משנת 2001 מתקיימת בישראל תוכנית סקר ייחודית, הכוללת שאלון תפקוד מיני. נבדקים הממלאים שאלון תפקוד מיני ונמצא שהם לוקים בכ"ז, מופנים לטיפול במסגרת מרפאה לבריאות מינית. בסקירה זו מוצגים מספר מחקרים שהתבססו על מאגר המידע של תוכנית סקר זו, ובהם באה לידי ביטוי חשיבות שילובו של שאלון תפקוד מיני במסגרת בדיקת סקר תקופתית. עיקרי הממצאים של מחברי סקירה זו: כ"ז הוא תופעה שכיחה בקרב גברים צעירים, ועד כה נמצאה קשורה באוכלוסיה זו לסוכרת, ליתר-תלת-גליצרידמיה, להפרעות בשינה ולמחלה דלקתית של החניכיים. שילוב שאלון תפקוד מיני בבדיקת הסקר התקופתית זוכה להיענות גבוהה בקרב הנבדקים, ומהווה דרך דיסקרטית, אמינה ונוחה להעלות נושאי בריאות מינית ולעודד את הלוקים בבעיה כלשהי בתחום לפנות לטיפול במסגרת מרפאה לבריאות מינית.

עידו שולט, אן מלצר, אילנה יחיאלי, אלה אופיר, יעקב בורנשטיין

מחלקת יולדות, האגף לבריאות האישה, בית חולים לגליל מערבי, נהרייה, הפקולטה לרפואה, הטכניון, חיפה

רקע: מרבית היולדות סובלות מכאבים לאחר לידה לדנית (Vaginal) ובמידה מרובה יותר לאחר ניתוח לחיתוך דופן ("ניתוח קיסרי"). רובן נזקקות לטיפול משכך כאב במסגרת האשפוז לאחר הלידה. כיום לא נהוג בישראל פרוטוקול אחיד לשיכוך כאב לאחר לידה.

מטרות: תיאור תמונת מצב של הטיפול הניתן כיום לשיכוך כאב לאחר לידה במחלקות היולדות בישראל, והצגת התרופות השונות, יתרונותיהן וחסרונותיהן, במטרה להוות בסיס להנהגת פרוטוקול טיפול אחיד בעתיד. 

שיטות: בחודשים יולי-אוגוסט 2008 נערך סקר טלפוני בין אחיות אחראיות של מחלקות היולדות בישראל, שבו נאספו נתונים לגבי הטיפול משכך הכאב לאחר לידה לדנית או ניתוח לחיתוך הדופן, ביולדות מיניקות ושאינן מיניקות.  

תוצאות: התקבלו פרטי התרופות שבטיפול מ-26 מחלקות ליולדות בישראל. נמצא, כי בכל מחלקות היולדות בישראל ניתן  Paracetamol בדרך פומית או במשלבי תרופות המכילים Paracetamol. בקרב 22 מתוך 26 מחלקות ניתן Dipyrone, למרות שהתרופה אינה מאושרת לטיפול בהנקה. בקרב 15 מתוך 26 מחלקות ניתן טיפול ב-Diclofenac, בעיקר לאחר לידה בניתוח לחיתוך דופן. בתשע מתוך 26 מחלקות נהוג לתת Ibuprofen לאחר לידה. בשבע מתוך 26 מחלקות מקובל לתת Tramadol. בעשרים מתוך 26 מחלקות, יולדת לאחר חיתוך הדופן מטופלת  באופיאטים, בעיקר Morphine או Pethidine. בשתיים מתוך 26 מחלקות ניתן טיפול ב-Methadone לאחר ניתוח לחיתוך דופן. 

מסקנות: הטיפול לשיכוך כאב לאחר לידה בישראל אינו אחיד בין המחלקות השונות. יש להנהיג פרוטוקול המתחשב בנתוני היולדת, בעיקר לגבי נשים מיניקות ולגבי יולדות לאחר ניתוח לחיתוך הדופן. בנשים מיניקות כדאי לנסות תחילה טיפול ב-Paracetamol או ב- Ibuprofen כקו טיפול ראשון בכאב לאחר לידה. אם טיפול זה אינו מספק, ניתן לתת טיפול קצר טווח ב-Codeine, Morphine וב-Propoxyphene כקו טיפול שני. התרופות הללו בטוחות יותר עבור נשים מיניקות בהשוואה ל-Dipyrone, Aspirin ו-Pethidine.
 

שרהלי גלסר¹, ליאת לרנר-גבע^1,2, אורנה לויצקי¹, בריאן ריכמן^1,2

¹היחידה לחקר בריאות האישה והילד, מכון גרטנר לאפידמיולוגיה וחקר מדיניות בריאות, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, ²הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

רקע: הורים לתינוקות המאושפזים במחלקות וביחידות לטיפול נמרץ בפגים וילודים ("היחידות") עוברים תקופה של דחק מתמשך, דאגה, ורגשות של חוסר ודאות וחוסר אונים.

מטרה: הסקר הנוכחי נועד לתאר את השירותים, התוכניות והמִבנים הקשורים לתמיכה בהורים ובמשפחות של היילודים, במשך האִשפוז ולאחריו.

שיטה: השתתפו העובדות הסוציאליות (עו"ס) של 23 מ-27 היחידות בישראל. המשתתפות מילאו שאלון מובנה, והתשובות סוכמו.

תוצאות: ברוב היחידות נכחו אנשי צוות פארא-רפואי, נוסף ל-עו"ס. בעשרים-ושתיים יחידות דווח על מתן הדרכה מובנת להורים, וב-12 מהן מתקיימות הרצאות להורים. התכנים כללו מִגוון רחב של נושאים: התמודדות עם לידת פג, התפתחות הפג, הנקה, הכנה לשִחרור, ועוד. בתשע-עשרה יחידות מורשים סבים-סבתות לבקר, וב-9 מהם גם אחאים. ברוב היחידות קיים חדר מנוחה להורים וציוד לשאיבת חלב. בנוסף יש כאלה עם מקרר, תא אישי, וכד', לנוחיות ההורים. בעשרים יחידות פועלים בשיטת ה"קנגורו," ובשלוש מחלקות מופעלים מרכיבי שיטה כוללנית ייחודית, כגון "Individualized developmental care". התקשורת בין הצוות להורים מתנהלת לפי מספר דפוסים, באופן רשמי ולא-רשמי. כל המחלקות דיווחו על נהלי קשר עם הצוות הרפואי בקהילה, חלק באופן קבוע וחלק "לפי הצורך". למרות קיום מִסגרות למעקב אחרי השִחרור, הנמשכות בין 12 ל-36 חודש, צוין שלא כל הפגים מגיעים לביקורי המעקב.  

מסקנות: קיימת התייחסות משמעותית לצרכים של הורי הילודים ביחידות. אך למרות ריבוי התוכניות והמאמצים, חלקן מבוצעות רק במספר קטן של יחידות. מומלץ לקדם תוכנית ארצית לתמיכה בהורים אלה, שתשלב את מִגוון הרעיונות והפעילויות הקיימים, ותביא בשיקול הדעת את צורכי הילודים, ההורים והמשפחות, המערכת הרפואית, הפארא-רפואית, והאילוצים הכלכליים. כן מומלץ לקבוע מדיניות וסטנדרטים ברורים בתחום זה, כפי שיש להיבטים הרפואיים ביחידות.
 

אמנון קירו^4,2,1, גרי רובינסון¹, יוסף לקס^4,1, זהר מור², נעמי ורסנו³, אלה מנדלסון³, זיוה אמיתי²

שירותי בריאות כללית-מחוז ת"א¹, לשכת הבריאות המחוזית תל-אביב, משרד הבריאות², המעבדה המרכזית לנגיפים, משרד הבריאות, מרכז רפואי שיבא³, IPROS⁴

לנוכח שיעורי תחלואה גבוהים בקרב ילדים בעונת החורף, IPROS*כימת ואיפיין את תחלואת החורף בילדים, תוך שימת דגש על תחלואת השפעת באמצעות סקר קליני, נגיפי וכלכלי.

שאלות המחקר: הסקר הקליני: אומדן שיעור תחלואת החורף בילדים לסוגיה השונים, כלל התחלואה, תחלואה של דרכי הנשימה העליונות (דדנ"ע)¹ ותחלואה דמוית שפעת (להלן תד"ש)²; הסקר הנגיפי: נאמד השיעור של חולי שפעת בקרב חולי תד"ש במידגם; הסקר האפידמיולוגי-כלכלי: תיאור התפרצות המחלה בתוך המשפחה, נאמד הנזק הכלכלי בעקבות מחלת ילד בשפעת? מהו הנזק הכלכלי הנובע משפעת בילדים? בנוסף חושבו נתוני התחלואה והנטל הכלכלי ברמה ארצית ובדיקה האם חיסון כלל אוכלוסיית הילדים נגד שפעת הוא בעל עלות-תועלת (Cost benefit).

שיטות: סקר קליני: מחקר חתך רב שבועי בעונת השפעת 1997-1998 בקרב 9,300 ילדים בתל-אביב; סקר נגיפי: מידגם שבועי של משטחים לשפעת מילדים חולי תד"ש; סקר אפידמיולוגי וכלכלי: ראיון טלפוני לאומדן התחלואה והנטל הכלכלי במשפחה. בהמשך נערך חישוב נתוני התחלואה והנטל הכלכלי ברמה ארצית.  תוצאות: סקר קליני: נמצא כי כ-38% מאוכלוסיית המידגם חלו בתד"ש במהלך העונה. ילדי הגן ובתי-הספר חלו בשיעור גבוה יותר בקבוצה זו. ההערכה בחישוב הארצי היא, כי 848,000 מתוך 2,000,000 ילדים בישראל חלו בתד"ש. מחלה זו שכיחה בגילאי 3-15 שנים (83% מהילדים חולי התד"ש במידגם). מנגד, דדנ"ע שכיחה בקבוצת גילאי 0-2 שנים (27.4% מכלל ילדי המידגם דדנ"ע).

סקר נגיפי: מתוך 180 דגימות מתוקננות, נמצא כי 93 דגימות (51%) בודדו נגיפי שפעת. מהחישוב עלה, כי 2,046 (22%) מתוך 9,300 ילדי אוכלוסיית המחקר חלו בשפעת. אנו מעריכים כי בשנה זו בישראל חלו בשפעת כ-440,000 ילדים.

סקר כלכלי: ב-49 מתוך 52 (90%) משפחות הילדים החולים, היה זה הילד שחלה ראשון והדביק את שאר בני-המשפחה. בסך-הכל חלו 66% מבני המשפחה. עלות מחלת הילד מוערכת ב-300 ₪, ולפיכך הנטל הכלכלי הארצי בגין המחלה בקרב ילדים מגיע לעלות של 132 מיליון ₪. 

לסיכום, תד"ש שכיחה בילדים יותר מאשר במבוגרים. קבוצת הגיל השכיחה היא בגילאי 15-3 שנים, וכוללת את ילדי הגן ובתי-הספר. שיעור הילדים חולי השפעת המאובחנים הוא 22% וגבוה באופן מובהק משיעור התחלואה הכללי באוכלוסייה. הילדים הם הראשונים מבני הבית שחלו וגרמו למגיפה משפחתית. בניתוח עלות-תועלת יש הצדקה לחיסון אוכלוסיית הילדים, בעיקר בגילאי הגן ובית-הספר,הן בגלל היקף התחלואה והן בגלל שאוכלוסייה זו מדביקה את המשפחה וגורמת לנטל כלכלי משמעותי.

עידו שולט¹, סילביה הרשקוביץ², אלה אופיר¹, זלמן ויינטראוב², מרים ברזילאי³, יעקב בורנשטיין¹

¹האגף לבריאות האישה, ²מח' ילודים ופגים, ³המעבדה למיקרוביולוגיה, בית-החולים לגליל מערבי, נהרייה, הפקולטה לרפואה רפפורט, חיפה

ביצוע בדיקת סקר לנשים הרות בישראל לגילוי נשאות לסטרפטוקוק B (סק"ב)¹ שנוי במחלוקת. המטרות במאמר זה היו בדיקה רטרוספקטיבית של כל מקרי אלח-הדם הסב-לידתי בילודים בסק"ב בשנים 1996-2007. לשם כך, נבדקו רטרוספקטיבית בבית-החולים לגליל המערבי ילודים מ-70,589 לידות חי לאורך תקופה של 12 שנים.

מתוך 70,589 לידות חי בתקופת המחקר, אירעו 26 מקרים של אלח-דם סב-לידתי מוקדם בילודים בסק"ב, הנותנים שיעור היארעות של 0.37/1,000 לידות חי. מתוך 26 ילודים שלקו באלח-דם מוקדם בסק"ב, 16 היו זכרים ו-10 נקבות. חציון גיל ההריון בעת הלידה היה 38 שבועות הריון (טווח 25-41 שבועות, סטיית-תקן 3.27 שבועות). חציון משקל הילודים בעת הלידה היה 2,945 גרם (טווח 750-4,000 גרם, סטיית-תקן 683 גרם). בשלושה מתוך 26 ילודים נמצא סק"ב גם בתרבית מנוזל העוצבה. מרבית הילודים (23/26, 88%) פיתחו מחלה מוקדמת. מרבית הילודים החולים היו ממוצא ערבי (17/26, 65%). שלוש ילודות נפטרו במהלך האישפוז, שלושתן ממין נקבה: אחת שנולדה בשבוע 25, במשקל 750 גרם, ושתיים שנולדו במועד. הראשונה, בשבוע 37, במשקל 2,945 גרם, נפטרה מדלקת ריאות והלם אלחי. השנייה, בשבוע 38, במשקל 2,460 גרם, נפטרה מדלקת עוצבה (מנינגיטיס) והלם אלחי. בשתי הילודות האחרונות, במשטחי לדן וחלחולת שנלקחו מהאמהות בשבוע 30 לא הייתה צמיחת סק"ב.

לסיכום, שיעור התחלואה הסב-לידתי בילודים בסק"ב בבית-החולים בגליל המערבי נמוך מהשיעור המדווח בארה"ב. עם זאת, הוא אינו פוחת עם השנים, למרות הטיפול בנשאיות בעת הלידה על-פי גורמי-סיכון. לכן, יש לשקול ביצוע שיטת סקר סק"ב לכל הנשים ההרות בישראל בשבוע 35-37 להריונן, כחלופה לטיפול ביולדות על-פי גורמי-סיכון.

סעיפי החוק לטיפול בחולי נפש התשנ"א-1991 ( להלן "החוק") הנוגעים לעניין הבדיקה והאישפוז הכפוי עניינם בתנאים המוקדמים והדווקנים הנדרשים כדי לאשפז אדם בכפייה באופן דחוף או לא דחוף.

סעיפים אלה מאזנים בין זכות היסוד של אדם להיות אדון לגופו, וזכותו לחירות ולכבוד לבין שלום הציבור. המודעות הגוברת לערכי יסוד של חירותו של אדם, כבודו וזכותו להיות אדון לגופו, היא שעמדה בבסיס חקיקת החוק, אשר באיזון בין הסכנה הנשקפת לשלום הציבור אל מול שלילת החירות של חולה הנפש, היטה את מרכז הכובד אל השמירה על כבודו וחירותו של חולה הנפש. הדבר בא לידי ביטוי בתנאים המוקדמים הנדרשים לאישפוז כפוי דחוף, המופיעים בסעיף 6(א) בצירוף סעיף 9(א) לחוק.

מרכיב חשוב בהוצאת ההוראות הכפויות מן הכוח אל הפועל הוא של מבצעי ההוראה שממנה אותם הפסיכיאטר המחוזי על-פי סעיף 14 לחוק לשם ביצוע ההוראות. סעיף זה מפרט את הסמכויות ואת המיסגרת של עבודת מבצעי ההוראה.

במאמר זה נסקרים הליך הוצאת ההוראות הכפויות והגופים המוסמכים להוציאם לפועל, הן בישראל והן בעולם. אנו ביקשנו לבדוק את היישום של ביצוע ההוראות בישראל ולהסיק מסקנות לגבי התהליך כפי שהוא מתקיים היום בפועל.

לשם כך, ננתח תוצאות של סקר רטרוספקטיבי שערכנו  (170=N ) המתבסס על  דוחות של ביצוע הוראות כפויות על-ידי מבצעי הוראה באחד מששת המחוזות בתקופה של שלושה חודשים במהלך שנת 2005. מצאנו כי קרוב למחצית ההוראות (48.3% ) הוצאו לפועל על-ידי מבצעי ההוראה לאחר ביקור יחיד, ולגבי היתר נדרשו שני ביקורים או יותר, במיפגש בין מבצעי ההוראה והמטופל, ב-43% המטופל שיתף פעולה והתלווה למבצעי ההוראה מיידית, וב-58.4% המטופל נלקח לבדיקה או לאישפוז כפוי לאחר הסברים ושכנוע, היה צורך בקריאה והתערבות המשטרה ב-7.2% מהמקרים. בסך-הכל כשני-שלישים (65.3% ) מההוראות הוצאו לפועל על-ידי מבצעי ההוראה, והסיבה העיקרית לאי ביצוע ההוראות הייתה בגלל הקושי באיתור נשוא ההוראה. בקרב 71.7% מהמקרים ההוראה הסתיימה באישפוזו של האדם.

 

ג'ורג' מוגילנר, נדב סלייפר, יפים קנדליס, איגור סוחוטניק

המח' לכירורגיית ילדים, מרכז רפואי בני ציון, הפקולטה לרפואה רפפורט, טכניון, חיפה

ניתוח בבטן בעקבות דלקת התוספתן הוא הניתוח הדחוף השכיח ביותר בקרב ילדים. עם זאת, קיימות עדיין מחלוקות רבות בין המנתחים באשר לאופן הטיפול בילדים עם דלקת תוספתן. המטרה בעבודה הנוכחית היא להגדיר את אופן הטיפול כיום בחולים אלה, ושהגדרה זו תהווה בסיס לעבודות נוספות אשר תיקבע בהן צורת טיפול מוסכמת.

חברים באיגוד כירורגיית הילדים הישראלית רואיינו באשר לתיזמון הניתוח, דימות טרום-ניתוחי, דעתם לגבי כריתה דחויה של התוספתן, לקיחת תרביות, שטיפת הבטן, השארת נקזים, אופן סגירת הפצע, הסתייעות בלאפרוסקופיה, הטיפול האנטיביוטי טרם הניתוח ואחריו ובאשר לתנאים המחייבים לשיחרור החולה מאישפוז.

מתוך 18 מחלקות של ניתוחי ילדים, נענו 14 מחלקות לסקר זה, ובהן 42 רופאים. 50% מעדיפים להמתין 3-8 שעות טרם הניתוח, וכאשר הילד מגיע בלילה, יעדיפו להמתין עד הבוקר כדי לנתחו. מירב העונים מעדיפים על-שמע טרום-ניתוחי על-פני טומוגרפיה מחשבית. למעלה מ-90% מהמנתחים ציינו כי הם לוקחים תרביות מנוזל הבטן באופן שגרתי, מסתייעים בנקזים תוך-בטניים ובקריסטלואידים לשטיפת חלל הבטן, ומבצעים סגירה ראשונית של חתך הניתוח, גם בנוכחות זיהום תוך-בטני. קיימת חלוקה שווה בין העדפת המנתח להתערבות לאפרוסקופית לעומת ניתוח פתוח. קיימת אי-תמימות-דעה באשר לחשיבות הדימות הטרום-ניתוחי באשר לסוג הכיסוי האנטיביוטי ומישכו ובאשר למדדים ברורים לשחרור מאשפוז.

לסיכום, קיימת הסכמה לגבי היבטים שונים של הטיפול הטרום-ניתוחי והטיפול הבתר-ניתוחי בדלקת של התוספתן בילדים בקרב חברי איגוד כירורגיית הילדים הישראלי. בעבודה זו מוצגות עמדות לגבי הטיפול המתאים בדלקת תוספתן בילדים, אשר תוכל להוות בסיס לעבודות נוספות.

יגאל מירובסקי

היחידה למחלות עמוד שידרה, בית חולים אסף הרופא והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

כאבי גב תחתון הם מגורמי התחלואה המובילים בעולם. מהדיווחים בסיפרות הרפואית עולה, כי 65%-85% מהאוכלוסיה סובלים בשלב זה או אחר של חייהם מכאבי גב תחתון [2,1], וב-5%-10% מהם הופכת זו לבעיה כרונית. עוד נמצא, כי בכל זמן נתון נמצאים 2% מהאוכלוסיה מחוץ למעגל העבודה בגין כאבי גב תחתון [3], וכי ההיארעות השנתית באוכלוסייה האמריקאית של התקף גב תחתון הנמשך מעל חודש מגיעה לשיעור של 17.8% [4].