א' שחר, ג' חסון, ש' פולק

המכון לאלרגיה, אימונולוגיה ואיידס, מרכז רפואי רמב"ם, הפקולטה לרפואה רפפורט, הטכניון, חיפה

רקע: בשנים האחרונות גדל והולך בבתי-החולים בישראל השימוש בכפפות לטקס, בעקבות עלייה ניכרת בשיעור המחלות הזיהומיות המועברות דרך דם והפרשות, כגון דלקת כבד מסוג B ו-C ומחלת האיידס. אולם השימוש הגובר בכפפות לטקס וגומי גרם לעלייה במספר מקרי האלרגיה ללטקס בין עובדי מערכת הבריאות. בשני סקרים שנערכו לאחרונה בישראל בבית חולים כללי ובבית חולים לילדים, נמצאה שכיחות נמוכה של אלרגיה ללטקס.

מטרה: לבדוק שיעור אלרגיה ללטקס בין עובדי בית חולים כללי בישראל החשפוים למגע עם כפפות לטקס.

שיטות: נכללו במחקר 203  עובדים של מרכז רפואי רמב"ם, ממחלקות שבהן יש שימוש רב בכפפות לטקס. כל עובד ענה בשאלון על פרטים דמוגרפיים, פרטים הקשורים למחלקתו ולפקידו, אנאמנזה אישית ומשפחתית על אלרגיות ופרטים קליניים הקשורים לחשיפה לכפפות לטקס. דגימות-דם ניטלו מכל הנכללים במחקר למטרת בדיקה כמותית של נוגדן IgE כללי ושל נוגדן IgE סגולי ללטקס, שנבדק בשיטת DPC Alastat-ELISA.

תוצאות: 75 מבין 203 העובדים (36.9%) הצהירו על תופעות קליניות העלולות להיות קשורות לחשיפה ללטקס. רק 32 עובדים (15.8%) הצביעו על תופעות קליניות שניתן ליחסן לתגובת רגישות-יתר מיידית (אלרגיה מטיפוס I), כגון נזלת, התעטשויות, דמעת והפרעות-נשימה, בקרב 30 מהם (המהווים 14.8% מכלל העובדים) נמצאו נוגדני IgE סגוליים ללטקס (מעל 0.35 יב"ל/מ"ל), וב-21 מהם (המהווים 10.3% מכלל העובדים) נמצאו רמות גבוהות מאוד של IgE סגולי ללטקס (1.5 יב"ל/מ"ל). כמחצית מהעובדים (43.4%) עם נוגדני IgE סגוליים ללטקס היו רופאים והשאר אחיות (23.3%), עובדי משק (20.0%) ועובדי מעבדה (13.3%). המאפיינים המשמעותיים ביותר בקרב 30 עובדים עם אלרגיה ללטקס מטיפוץ I היו אנאמנזה אישית ומשפחתית של אלרגיה, רמות גבוהות של IgE כללי וחשיפה ללטקס מעל שעתיים ביום.

מסקנות: היארעות תגובת יתר של רגישות מיידית ללטקס בקרב עובדי בית חולים כללי בישראל (14.8%) דומה לזו שנמצאה במרכזים רפואיים אחרים בעולם. עובדים עם אנאמנזה אישית או משפחתית של אלרגיה, החשופים ללטקס מעל שעתיים ביום ושבדמם נמצאה רמה גבוהה של IgEכללי, היו בסיכון גבוה ללקות בתופעות קליניות של אלרגיה ללטקס מטיפוס I. על סמך נתונים אלה, ניתן לאתר עובדים במערכת הבריאות שיש למנוע את המשך חשיפתם ללטקס, על-מנת למנוע או להפחית התהוות תופעות קליניות הקשורות באלרגיה ללטקס.

רונן ש' גולד, יוסף ב' לסינג, דוד פאוזנר ודוד גורדון

היחידה לאורגינקולוגיה וריצפת האגן, ביה"ח ליולדות ליס, מרכז רפואי תל-אביב, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב

התהוות נצור בין שלפוחית השתן והלדן (נשש"ל) גורמת להשפעות קשות הן על התיפקוד הגופני והן על מצבי הנפשי של החולה. במדינות מתפתחות מהווה נשש"ל סיבוך שכיח של טראומה מיילדותית. במדינות אלו, מתלווה לבעיה זו גם בעיה חברתית קשה. במדינות מפותחות נשש"ל הוא נדיר יותר ורוב החולות לוקות בו עקב ניתוח גינקולוגי. אין ספק, כי נשש"ל יכול להיגרם גם בידיו של מנתח מוכשר ביותר ובעל ניסיון רב. מרגוליס טוען, כי כל שדרוש הוא מספיק זמן ומספיק ניתוחים כדי שנשש"ל ייגרם על ידי כל מנתח. למרות שנשש"ל מוכר עוד מתקופות קדומות, הרי שניתוח מוצלח דווח לראשונה רק בשנת 1952: ג'ימס מירון סייס דיווח על סגירת נשש"ל בגישה לדנית באמצעות חוטי כסף. הטיפול העדכני בנשש"ל החל רק באמצע המאה ה-20, תחילה בגישה ביטנית ובהמשך בגישה לדנית. למרות ההתקדמות בשטח זה, בחירת הדרך הטוב ביותר לטיפול וקביעת התיזמון לפעולה נותרו גם היום בגדר אתגר רפואי.

Male Genital Self Mutilation - A Cause of Hematuria

P. Schwartzman, Z. Viner

Department of Familyu Medicine, Community Health Section, Ben-Gurion University, The Negev, Beer-Sheva, Israel

Pathological self-mutilation is defined as a deliberate destruction of body tissue without conscious intent. It is sometimes associated with several pathologies such as mental disorders and mental retardation.

We report a non-psychotic male, with borderline mental retardation who practiced sporadic moderate genital self-mutilations as a masturbation technique and presented as a case of recurrent gross hematuria.

The Interaction Between Saliva and Cigarette Smoke and its Devastating Biological Effects as Related to Oral Cancer

Rafael M. Nagler, Ifat Klein, Abraham Z. Reznick

Department of Oral & Maxillofacial Surgery, Salivary Clinic and Oral Biochemistry Laboratory and Department of Anatomy and Cell Biology, Rambam Medical Center and Bruce Rappaport Faculty of Medicine, Technion - Israel Institute of Technology, Haifa, Israel

Saliva is the first body fluid to confront inhaled cigarette smoke (CS) which is injurious to the oral cavity and is associated with several oral diseases and cancer. We have recently demonstrated in an In vitro model that an exposure of saliva to nine `puffs' of CS induced a distinct increase in protein carbonyls. This elevation of protein carbonyls caused by CS may be the result of aldehydes presented in the CS reacting with sulphydryl (-SH) groups of the proteins. Moreover, following the exposure to CS, the activities of several salivary enzymes amylase, lactate dehydrogenase (LDH) and acid phosphatase (ACP) were found to be significantly reduced by 83%, 57% and 77%, respectively. However, CS had no effect on the activities of aspartate aminotransferase and alkaline phosphatase. In the current study we found that CS also reduced salivary peroxidase activity by no less than 80% which may be of a great importance to the clinical set up as peroxidase is considered a pivotal enzyme of the the salivary protecting system. Furthermore, in contrast to LDH findings in saliva, the LDH activity in plasma was not reduced following its exposure to CS.

Conclusion: Hence, we concluded that the loss of salivary enzyme activities may be due to various agents in the CS that affect the enzyme via different mechanisms.

גדעון הולן

המח' לרפואת-שיניים לילדים, הפקולטה לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית והדסה בירושלים

פגיעות באזור הפנים נגרמות כתוצאה מפעילויות ספורט, תאונות דרכים, התכתשויות, מעידות אקראיות ופגיעות מכוונות. פרט לפציעת הרקמות הרכות והסיכון לגרימת שברים בעצמות הפנים, גם השיניים עלולות להיות מעורבות בפגיעות כאלה. נמצא, שהפגיעה בשיניים שכיחה יותר בילדים ובני-נוער בהשוואה למבוגרים. השיניים הקידמיות העליונות מעורבות יותר מהשיניים האחוריות, בעיקר במצבים בהם השיניים העליונות בולטות ביחס לתחתונות. פגיעות בשיניים מתרחשות בעיקר במהלך עיסוק בפעילויות ספורט שונות.

[...]

המטרה במאמר זה היא להציג בפני ציבור הרופאים בכלל ורופאי מרפאות החירום בפרט, מצב חירום דנטלי בו נתלשת שן קבועה ממקומה, ולהגביר את מודעותם לחשיבות הרבה שיש לטיפול המיידי במניעת נזק בלתי הפיך לשיניים.

Attitude of Hospital Visitors Towards Cigarette Smoking inside Hospital Buildings; One More Step Towards a "Smoke Free Hospital" in Israel

S. Varsano*, S. Shachar⁺, O. Bacal⁺, N. Eldor⁺, G. Hevion**, M. Garenkin^#

Meir General Hospital, Sapir Medical Center, Kfar-Sava 44281 and Sackler Faculty of Medicine, Tel-Aviv University, Ramat-Aviv, Tel-Aviv, Israel ^*Asthma Care - Education Unit, Department of Pulmonary Medicine ⁺Meir School of Nursing **Hospital Management Office ^#Epidemiology and Medical Data Unit

In order to determine a policy within the hospital restricting smoking we previously surveyed the attitude of the hospital staff towards smoking inside the hospital buildings. In the present survey we examined the attitude of the hospital visitors on the same issue. One hundred and fifty-seven hospital visitors participated in the survey and answered a questionnaire; 93 visitors were smokers, 64 were non-smokers.

Eighty-eighth percent of the visitors smoked during their visit, 4 cigarettes on the average, during an average length of stay of 2.8 hours, until completing the questionnaire. Eighty-three percent of the smokers were aware of the law that prohibits smoking in public buildings, and 71% were aware of the signs and advertisements that prohibit smoking in the hospital. Two thirds of the smokers declared that they would have refrained from smoking in the hospital if others around them also refrained from smoking and justified the law that prohibits smoking in public buildings, including hospitals. Sixty-nine percent of the smokers declared that they were willing to cooperate with hospital management in restricting smoking to the hospital grounds outside the hospital buildings, and would accept directives regarding smoking restriction from any hospital personnel. In fact, only 11% of the smokers were requested to stop smoking during their visit.

These findings reinforce the results of our pervious survey conducted among the hospital staff and indicates the existence of a paradoxical vicious cycle of behavior among smokers and non-smokers, visitors and staff, in the hospital. On the one hand the smokers do not have the self-obedience necessary to stop smoking while visiting in the hospital, although they are aware of their misdeed. On the other hand the non-smokers lack the confidence that they will obtain the cooperation of the smokers, although the smokers are willing to cooperate. Both groups expect someone else to either actively restrict them from smoking or to encourage them to restrict the smokers.

Our findings suggest that this “someone else” is the hospital management (and the staff endorsed to implement this directive).

(1,2) ניר פלד, (1,2) צ'רלס נקר, (2) שי אשכנזי, (1) פאול מרלוב

(1) המח' לילודים, מרכז רפואי רבין, קמפוס בילינסון, (2) מרכז רפואי "שניידר" לילדים, פתח תקווה, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת ת"א

בשני העשורים האחרונים, נרשמו תנודות חדות בשכיחות העולמית של מחלת העגבת בכלל ועגבת הילוד בפרט. בראשית שנות התשעים, אובחנה עגבת הילוד בכל 1/10,000 לידות של ילודים חיים בארה"ב. התמותה במחלת עגבת הילוד מגיעה לכדי 40% (תוך- וחוץ-רחמית), ואף השורדים לוקים בתחלואה קשה. לפיכך, ממליץ המרכז לבקרת המחלות בארה"ב (CDC) על סקר נוגדנים בלתי סגולי לעגבת לכל אם הרה במהלך השליש הראשון להריון, או בתחילת המעקב ההריוני, הסקר נערך באמצעות תבחין בלתי-סגולי למחולל העגבת, Treponema pallidum, לרוב תבחין VDRL.

נוכח העלייה הנרשמת בשיעור חולים אלה בישראל, דנה סקירה זו במעקב ההריוני וניהול היילוד שאמו בעלת תבחין VDRL המפורש כחיובי.

In Vitro Interferon-Gamma Release in Diagnosis of Cutaneous Adverse Drug Reactions

S. Halevy, A. D. Cohen, N. Grossman

Dermatology Dept, Skin Bank and Investigative Dermatology Laboratory, Soroka University Medical Center and Faculty of Health Sciences; Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

Diagnosis of cutaneous adverse drug reactions is an accepted terminology. Is a challenge. Drug-specific T-cell clones (CD4+ or CD8+), with a Th1- or a Th2-type cytokine-release pattern, may be generated from the peripheral blood in CADRs. In vitro drug-induced cytokine-release suggests a drug-specific immune response, and may implicate the drug as a possible inducer of the skin reaction.

We evaluated the diagnostic role of in vitro drug-induced interferon-gamma (IFN-γ) release from peripheral blood lymphocytes in patients with CADRs. We studied 22 patients with CADRs following intake of 45 drugs (1-4 drugs per patient). Drugs were classified into 3 categories of suspicion. 17 patients who took 39 drugs of the same type (1-4 drugs per patient) without developing adverse reactions, served as controls. In vitro drug-induced release of IFN-γ from peripheral blood lymphocytes, following in vitro challenge with the unmodified drugs, was evaluated.

The mean IFN-γ increase following 45 drug tests (60.8±85.2%) was higher (p<0.05) than in controls after 39 drug tests (30.1±27.7%). Significance was greater (p<0.005) when the mean IFN-γ increase for the 24 highly suspected drugs (75.1±93.4%) and that for the controls were compared.

This study suggests that the in vitro drug-induced IFN-γ release test may serve as a diagnostic tool in CADRs.

בעשור האחרון, פורסמו מספר עבודות, בהן הודגם, כי בקרב חולים עם תחלואה של חלל הפה, ובייחוד דלקת מיסב-השן – דמ"ש (דלקת מיסב השן – periodontitis) ודלקת חניכיים, קיימת היארעות מוגברת באופן משמעותי של טרשת העורקים וביטוייה הקליניים השונים: מחלת לב כלילית, אוטם בשריר הלב ואירוע מוחי. במקביל להצטברות המידע האפידמיולוגי, חלה בשנים האחרונות התקדמות רבה בכל הקשור להבנת התהליכים שביסוד טרשת העורקים.

בתוך הרובד הטרשתי קיימים תהליך דלקתי ותגובה חיסונית פעילה, שבהם נוטלים חלק, בין השאר, לימפוציטים מסוג T ומאקרופאגים משופעלים. מאמץ מחקרי רב נעשה על מנת לאתר את מחוללי הנזק הראשוני בדופן כלי הדם ואותם אנטיגנים, נגד אנטיגנים זרים (ממקור חיידקי, נגיפי וכיו"ב); לחלופין, ייתכן שמדובר בתגובה-צולבת כנגד אנטיגנים עצמוניים.

נסקור את התאוריות השונות לגבי הקשר בין מחלות חלל הפה ומיסב-השן ובין טרשת העורקים. תאוריות אלו מדגימות היטב את מרכזיותו של הגירוי הזיהומי והתגובה החיסונית כלפיו בהתהוות מחלת טרשת העורקים.
 

זאב פילדמן¹, זאב קורשון¹, זאב ארינזון¹, רינת פרידמן²

¹מרכז רפואי לגריאטריה, נתניה, ²"נופי השרון", דיור מוגן, נתניה

התלונה על נדודי שינה אופיינית לקשישים ובד"כ מתמידה. שכיחותה עולה עם הגיל ומדווחת אצל נשים, גרושים או אלמנים, המתגוררים לבד, ומשתייכים למעמד חברתי-כלכלי הנמוך. נדודי שינה יכולים להופיע כמחלה בפני עצמה או כביטוי להפרעות פסיכיאטריות, פיזיולוגיות, או על רקע טיפול תרופתי.

המטרה בסקירה: להרחיב את המודעות לנושא נדודי השינה בקרב קשישים ולהרחיב את הנושא, בעיקר בנוגע לשינויים הפיזיולוגיים ולגישה הטיפולית.
 

גילה ברונר

המרפאה לסקסולוגיה ביחידה להפרעות תנועה – מחלקת עצבים, והשירות הסוציאלי, המרכז הרפואי סוראסקי, תל אביב

מיניות היא מימד חשוב באישיותו של האדם והיא כוללת רבים מן ההיבטים הנכללים בחוויית הזהות הגברית והנשית*. המיניות איננה רק סך של החיים הארוטיים או יחסי-המין של האדם, כי אם היא כוללת בתוכה את הצורך בקשר עם הזולת, באהבה, במגע, בחמימות ובאינטימיות. המיניות באה לידי ביטוי בכל אחת מן המחשבות, הרגשות וההתנהגויות של האדם, בין אם במודע ובין אם לא במודע. לא זו בלבד, אלא שהמיניות משפיעה אפילו על דברים יום-יומיים, כדוגמת הדרך שבה מטופל משוחח, עונה או מתייחס לרופא/ה שלו, והאופן שבו אדם עומד, נע, לוחץ יד או נוגע באחרים.

נוכח משמעותה הרחבה הזו של המיניות, ניתן בנקל להבין כיצד זו יכולה להיות מקור לאושר ושמחה, אך בו-בזמן הפרעות במיניות עלולות לגרום לכאב, תיסכול וצער רב. במילים אחרות, הבריאות המינית והתיפקוד המיני הם מרכיבים חשובים ומרכזיים באיכות חייו של כל אדם, בכל גיל, ויש לשלב את הטיפול בבריאות מינית כחלק מן הטיפול הרפואי השיגרתי.

תכליתה של הרשימה הנוכחית היא להדגיש את חשיבותו של הקשר בין מצבי בריאות וחולי לבין מיניות ולהציג דגם יישומי המאפשר לרופאים, שאינם בעלי הכשרה ייחודית בתחום הטיפול המיני, להתמודד עם מיניותם של המטופלים, כפי שזו עולה במסגרת עבודתם הרפואית הרגילה.

תחילתו של המאמר שלהלן בסקירת הקשר שבין מצבי בריאות וחולי לבין בריאות מינית. המשכו בהצגת הקשיים העלולים להתעורר בניסיון לעסוק בבעיות של בריאות מינית בקליניקה הרפואית וסופו בהצגת דגם המכונה "הדגם האינדוקטיבי", שכן דגם זה מאפשר כניסה מדורגת ומתונה לתוך שיח בנושא הבריאות המינית, בקצב המותאם לפונה ולרופא המטפל גם יחד.

* בשל מורכבותה של השפה העברית, קשה להתייחס למגוון ההתנהגויות הקיימות באוכלוסייה. עם זאת, העקרונות המוצגים במאמר זה מותאמים למטופלים מבני שני המינים, לזוגות נשואים או שאינם נשואים, לבני כל הגילים וכן לזוגות הטרוסקסואליים או הומוסקסואליים.
 

Histoacryl Vs Dermabond Cyano- Acrylate Glue for Closing Small Operative Wounds

Zvi Steiner, Jorge Mogilner

Dept. of Pediatric Surgery, Bnai-Zion Medical Center and Bruce Rappaport Faculty of Medicine, Technion - Israel Institute of Technology, Haifa

Acrylate glues used in a childrens' day care unit to close small surgical wounds were compared. In 157 children, aged 12 weeks to 3.7 years, either Histoacryl or Dermabond was used (respectively, H: Ethicon Inc., Johnson & Johnson, NJ or D: Dermabond, Braun Surgical Gmbh, Melsungen, Germany). Operations were for inguinal hernia (110 cases), hydrocele (25), undescended testis (16), umbilical hernia (13) and funiculocele (3).

1 week after surgery the wounds were evaluated in terms of integrity of closure, redness or infection, need for antibiotics, wound granuloma, and parental satisfaction with instructions and actual method of wound caring. 3 months after surgery the wound/scar was reexamined.

The margins of the wounds were separated partially or completely in 8 of 85 in group H (9.4%) while in the D group, 2 wounds (2.4%) had partially opened (p<0.05). There were no differences between the glues with regard to wound infection or cosmetic results. Parental satisfaction was higher with D (96%) than H (82%) but the difference was not statistically significant.

It is convenient to use glue to close operative wounds in children after ambulatory surgery. The use of D significantly reduced wound ruptures compared to H. Long-term cosmetic results were similar.

Penile Reconstruction after Complete Glans Amputation during Ritual Circumcision

Ofer Z. Shenfeld, Dean Ad-El

Depts. of Urology and of Plastic and Reconstructive Surgery, Hebrew University-Hadassah Medical Center, Jerusalem

Circumcision, so commonly performed, is considered a safe procedure rarely associated with significant complications. A case of complete amputation of the glans penis during neonatal circumcision is reported. The glans was successfully reimplanted, with good post-operative functional and esthetic results.

Dermatitis from Contact with Agave Americana

Haim Golan, Marina Landau, Ilan Goldberg, Sara Brenner

Dermatology Dept., Tel Aviv-Sourasky Medical Center

Various plants induce dermatitis in man. There have been only a few published cases of contact dermatitis caused by Agave americana (AA).

We report intentional exposure to AA in a soldier seeking sick leave, and review our previously reported cases. Treatment with oral antihistamines and topical saline compresses resulted in subsidence of the systemic symptoms within 24h and regression of cutaneous manifestations in 7-10 days.

Physicians should be alert to the possibility of self-inflicted contact dermatitis induced by exposure to plants, especially to A. americana. Systemic signs may accompany the cutaneous lesions.

Penile Prosthesis for Erectile Dysfunction: Long-Term Follow-Up 

Ofer N. Gofrit, Ofer Z. Shenfeld, Ran Katz, Amos Shapiro, Ezekiel H. Landau, Dov Pode

Urology Dept., Hadassah University Hospital, Jerusalem

Our armamentarium for the treatment of erectile dysfunction has recently been expanded by addition of Viagra and the MUSE. However, their long-term results are still unknown. The insertion of a penile prosthesis is invasive, expensive, and irreversible, but under optimal condition provides an acceptable, definitive solution for erectile dysfunction. We evaluated our long-term results with penile prosthesis insertion (PPI).

From 1987-1998, 57 patients underwent PPI in our department. Mean age was 55 years and the common causes of erectile dysfunction were atherosclerotic disease (23), radical pelvic surgery (15), and diabetes mellitus (14). Semirigid prostheses were inserted in 12 and inflatable prostheses in 45, including 42 single-component and 3 multi-component prostheses.

Recently we interviewed these patients by telephone, using a standard questionnaire. Those not satisfied with the surgical results (83% of the living patients) were examined in our clinic. Mean follow-up was 53 months. In 37 (84%) the prosthesis was mechanically functional (rates after 1, 5 and 10 years were 87.8%, 80%, and 75%, respectively). In only 2 (2.5%) had serious complications led to prosthesis removal.

All mechanical failures had occurred in those with inflatable prostheses after a mean of 48.5 months (range 4-113). At the time of the survey 68% were sexually active and 64% were satisfied with the surgical result. We conclude that PPI is safe treatment for erectile dysfunction. Although the rate of mechanically functioning prostheses decreases with time, modern multi-component prostheses may lead to better mechanical results.