שרית אביאל-רונן, ברוריה שלמון ודבורה נס

העניין במחלת אלצהיימר (מ"א) חצה זה מכבר את גבולות האקדמיה והקליניקה. שכיחות המחלה העולה בכל עשור מעל העשור השישי ומגיעה לכ-50% מעל גיל 85, הופכת אותה לבעיה רפואית, חברתית וכלכלית בחברה מזדקנת. התסמינים, המתחילים בהפרעות קלות בתיפקודים שיכליים או בהפרעות באפקט, מתפתחים במהלך 5-10 שנים לחוסר התמצאות מתקדם, אובדן זיכרון ואימלות (אפזיה) ובשיאם מגיעים לשיטיון עמוק עם אובדן כושר הדיבור והניידות.

שי מרקו, אלעד לרון, משה מזור

החטיבה למיילדות וגינקולוגיה, מרכז רפואי אוניברסיטאי סורוקה, הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע

שיררומות רחם הן שאתות טבות ממקור של שריר חלק ומהוות גורם שכיח לדימום רחמי לא חד.

הן נפרדות מרירית הרחם, אך אינן עטופות קופסית סיבית. הטיפולים המוצעים כיום לחולות בשרירומות, כגון כריתת רחם, כריתת השרירומת עצמה וטיפולים נוספים אחרים, הם בעלי חסרונות. תיסחוף עורק הרחם באמצעות צינתור הוא טיפול חדש שהוצע על ידי Ravina וחב' ב- 1994. תיסחוף עורק הרחם הוא שיטה לא ניתוחית ומהווה כיום נקודת מיפנה בחשיבה הגינקולוגית ובטיפול בנשים עם שרירומות רחם תסמיניות המעוניינות לשמר את יכולת הפוריות שלהן. בשיטה זו מתבצע צינתור עורק הרחם וחסימת זרימת הדם לעבר השרירומות המסופקות על ידו. בסקירה זו מובאת סקירת המחקרים ותוצאותיהם בתחום חדש זה.

אבי בן-הרוש(1), טלי זילברשטיין(2), מרדכי חלק(2), בוריס קפלן(1)

המח' לנשים ויולדות, מרכז רפואי רבין, קמפוס בילינסון, פתח תקווה(1), החטיבה למיילדות וגינקולוגיה, מרכז רפואי סורוקה, באר שבע(2)

בסוף שנות ה-60, הציגו Driscoll’O וחב', מדבלין, "חבילת" טיפול וניהול פעיל ללידה ראשונה. לבד מתמיכה פסיכולוגית ומעקב צמוד לאורך הלידה, הוכנסו מספר חידושים מהפכניים; פקיעה מלאכותית של קרומי השפיר (amniotomy) ומתן אוקסיטוצין במינונים גבוהים מוקדם בתהליך הלידה, שהוגבלה ל-12 שעות בלבד. מסקנתם היתה אז, ששיטה זאת יעילה למניעת לידה ממושכת. בניגוד לסברה שרווחה שהגבלת זמן הלידה תוביל לשיעור גבוה יותר של חיתוכי דופן (cesarean section), במהלך שנות ה-70 נמצא, שבעוד שברחבי העולם שיעור חיתוכי הדופן עולה והולך, הרי ששיעור זה נותר נמוך יחסית בדבלין. מאוחר יותר, דיווחה אותה הקבוצה מדבלין, כי למעשה ניהול פעיל הוא זה המוריד את שיעור חיתוכי הדופן. מאז, חלוקות הדעות בדבר יעילות שיטת ניהול לידה זאת והישגיה, לעומת ניהול לידה שמרני וברירני יותר. בסקירה זאת, נעמוד על הקשר שבין ניהול לידה פעיל לשיעור חיתוכי הדופן.

התפיסה המקובלת היא, כי חיתוך דופן אלקטיבי אשר נעשה ללא הוריה רפואית הוא פעולה פסולה. בעשור האחרון למאה ה-20, הובעו דעות שחלקו על תפיסה זו והתעורר ויכוח לגבי מקומה של הלידה הלדנית במאה ה- 21. הוויכוח אשר זכה לתהודה תקשורתית רבה החל בבריטניה והתעורר אף בישראל, בה שיעור חיתוכי הדופן עולה בהתמדה. עפ"י הנתונים שנאספו ע"י יו"ר החוג לרפואה סב-לידתית והוצגו בכינוס השנתי האחרון (7 ביולי 2000), היה השיעור הממוצע של חיתוכי הדופן בשנת 1999 כדי 14.6% מכלל הלידות בישראל, פי שלושה מהשיעור בשנת 1977 (5.5%) ובשליש יותר לעומת השיעור חמש שנים קודם לכן (11.3%). בסקירה של בן-הרוש וחב' (בגיליון זה), נדונה השאלה של ניהול לידה פעיל בתקופתנו. לאור הוויכוח לגבי חיתוך-דופן עפ"י בקשת היולדת (cesarean section upon maternal request) נראית שאלה זו לכאורה ארכאית. לפיכך, בצד ניהול לידה פעיל, יש להכיר את הוויכוח לגבי אופייה של הלידה הלדנית במאה ה- 21.

למעלה מ- 40,000 נשים נפטרו בשנה האחרונה מסרטן השד בארצות הברית. עובדה זו מעמידה את סרטן השד כסרטן השכיח ביותר בנשים והשני כגורם לתמותה מסרטן בנשים. נשים מעל גיל 60 הן בעלות הסיכון הגבוה ביותר ללקות בסרטן השד ואוכלוסייה זו היא אוכלוסיית המטרה לרוב המחקרים הקליניים שמטרתם טיפול מונע. הסיכון במהלך שנות החיים ללקות בסרטן שד פולשני הוא בשיעור של 12%, ולכן כל טיפול שיפחית או יגדיל את הסיכון הנ"ל, הוא בעל השפעה חשובה על בריאות האשה. טיפולים המשפיעים על עלייה או ירידה בסיכון לסרטן השד בנשים בעת חדלון הווסת כוללים: טיפול הורמוני חלופי, כריתת שד כטיפול מונע, ומתן טמוקסיפן וראלוקסיפן. בשנה האחרונה, פורסמו מספר מחקרים בנושא, אותם נסקור במאמר זה.

אליהו לויטס

היחידה לפוריות והפריה חוץ-גופית, החטיבה למיילדות וגינקולוגיה, ביה"ח האוניברסיטאי סורוקה, הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע

יותר ויותר מתבהר הצורך לאבחן ולטפל בחוסר הביוץ. אי-הפוריות היא רק תוצאה אחת, קביעת האבחנה וטיפול בתאם יכולים למנוע תופעות שליליות נוספות לבריאות האשה. תוצאות של חוסר ביוץ כוללות ירידה בצפיפות העצם, ירידה בחימוד (ליבידו), תופעות בלתי רצויות בעור ובשיער, שיגשוג בלתי מבוקר של רירית הרחם (endometrium), מצב קרדיוואסקולרי מעורער ושינויים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים. התוצאות הסוציאליות והפסיכוסוציאליות של חוסר הביוץ לא תמיד בתודעתנו, למרות חשיבותן הרבה. על כן, כדי לייעץ נכון למטופלת, דרושה אבחנה מדויקת, ככל האפשר.

המושג הבסיסי להבנת הפתוגנזה של הפרעות ביוץ קשור בהבנת העובדה, שהפרשה פעימתית מתאימה של GnRH (Gonadotropin Releasing Hormone) מההיפותאלאמוס במוח קובעת את מועד הביוץ והווסת. פעימות של GnRH מהירות או איטיות מדי יגרמו לחוסר ביוץ או להרס הגופיף הצהוב השחלתי טרם זמנו...
 

Folic Acid for Preventing Neural Tube Defects

Ziv Gil, Adi Aran, Orna Friedman, Liana Beni-Adani, Shlomo Constantini

Faculty of Health Sciences, Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba; Division of Pediatric Neurosurgery, Dana Children's Hospital, Sourasky Medical Center and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv

Spina bifida and anencephaly are the most common, serious malformations in neural tube defects (NTD). Randomized trials in the last 2 decades have demonstrated that folic acid, 0.4 mg/d, reduces the incidence of NTD by more than 50%. We investigated the use of folic acid and multivitamins containing folic acid in childbearing women.

Of 221 women interviewed, 67 (30%) regularly took pills containing 0.4 mg folic acid. Women with higher educational levels were more likely to take multivitamins with folic acid than were the less educated (p=0.05). Of the women who took folic acid, only 5 (7.5%) used separate folic acid tablets, before and during their pregnancy. The rest used multivitamins containing folic acid. The 5 women who took folic acid separately were college-educated and nonreligious, and they took multivitamins in addition (p>0.05).

Of the women interviewed, 58 (26.2%) were Bedouin of the Negev. 24 (41.4%) of them took pills containing folic acid on a regular basis. This percentage is higher than that in the Jewish women in the study who took folic acid for prevention of NTD (17%; p=0.038).

Most of the women took folic acid after the first trimester. Only a minority took daily periconceptional folic acid. Multivitamins containing 0.4 mg of folic acid were more popular than folic acid tablets alone. This study emphasizes the need for continuing efforts to increase consumption of folic acid and awareness of its benefits among women of childbearing age.

The Zavanelli Maneuver - Back to the Womb

R. Geist, Y. Yekel, B. Abramov, S. Grisaru, A. Samueloff

Obstetrics and Gynecology Dept., Shaare Zedek Medical Center, Jerusalem

The Zavanelli maneuver is the manual replacement of a partially-born fetus due to severe shoulder dystocia. It is described in obstetrical textbooks as being among the last to be tried in a series of maneuvers to rescue the fetus with severe shoulder dystocia, as it is considered a very difficult and heroic maneuver. Few obstetricians have seen it and fewer have done it themselves. It is even more rare when a single obstetrician has done the Zavanelli maneuver repeatedly. Therefore, both experienced obstetricians and certainly young residents are fearful when they have to use this maneuver and can lose control in cases of shoulder dystocia.

We have found descriptions of 93 cases of use of the Zavanelli maneuver in vertex presentations. We also describe a recent case in our experience. We conclude that this maneuver is safe and not too difficult to perform even without previous experience. Fetal and maternal complications are few, but there is of course a bias against reporting bad results.

We recommend that every obstetrician become familiar with this maneuver so as to feel sure that it is safe for him to use in severe cases of shoulder dystocia.

Relationship between Occupation and Clinical Characteristics during Pregnancy and Recommendation to Stop Working

S. Gazit-Nissim, E. Sheiner, M. Mazor, I. Shoham-Vardi

Depts. of Epidemiology and Health Services Evaluation, and of Obstetrics and Gynecology, Soroka University Medical Center and Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

We examined the relationship between occupation and clinical characteristics during pregnancy and medical recommendations to stop working. Using a case-control design, we compared 58 working women who had preterm births, with 126 who had delivered at term. All women were interviewed postpartum while still in hospital.

There were no differences between the groups with regard to physical activity outside the home, weekly work hours, nor duration of work. Only a small proportion had been exposed to unusually difficult working conditions, to hazardous agents or to a very uncomfortable working environment. Women who had had preterm births were advised more often to leave their jobs or modify their working patterns. Multivariate analysis revealed that the physician's decision to recommend cessation of work was influenced primarily by complications during the current pregnancy.

It appears that our patients at risk for preterm birth are probably correctly identified, and receive appropriate guidelines as to working patterns. It is possible that a poor obstetric history or previous abortions may paradoxically have a protective effect, as they influence the physician to recommend cessation of work.

Diabetes and Premature Delivery: Etiology and Risk Factors 

Avi Beigelman, Arnon Wiznitzer, Ilana Shoham-Vardi, Hilel Vardi, Gershon Holtcberg, Moshe Mazor

Depts. of Obstetrics and Gynecology and of Epidemiology and Health Services Evaluation, Soroka Medical Center and Faculty of Health Science, Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

Preterm birth is the leading cause of perinatal morbidity and mortality, while preterm labor and delivery in diabetes mellitus (DM) carries an increased risk of perinatal complications. We investigated the hypothesis that DM (gestational and pregestational) is an independent risk factor for preterm birth and evaluated the hypothesis that the risk factors for preterm birth in diabetics are different from those in non-diabetics.

The study population consisted of all singleton deliveries at this hospital between 1990-1997. Excluded were those of mothers who had not had prenatal care, or who had only partial care or multiple gestations. There were 3 subgroups: 834 women with pregestational DM, 3,841 with gestational DM, and 66,253 non-diabetics.

The combined spontaneous and induced preterm delivery rate was determined in each subgroup. Potential risk factors for spontaneous preterm deliveries were assessed by a univariate model. A logistic regression model was used to assess the unique contribution of DM (gestational and pregestational) to preterm delivery in the presence of the other risk factors, and to compare risk factors for preterm delivery between subgroups.

The prevalence of spontaneous preterm delivery was: 7.1% in non-diabetics, 10.0% in those with gestational DM and 25.5% in those with pregestational DM. When adjusted by a multivariate model for other risk factors for preterm delivery, DM still remained an independent risk factor for spontaneous preterm delivery (gestational DM: odds ratio 1.28, 95% CI: 1.1-1.48; pregestational diabetes: odds ratio 3.4, 95% CI: 2.65-4.36).

The main difference in risk factors for preterm birth between the 3 subgroups was the amount of amniotic fluid. Polyhydramnios was an independent risk factor for preterm delivery in non-diabetics and in pregestational DM, but not in gestational DM. On the other hand, oligohydramnios was associated with a higher risk for preterm delivery only in gestational DM compared to non-diabetics.

DM (gestational and pregestational) is an independent risk factor for spontaneous preterm delivery. Polyhydramnios is an independent risk factor for preterm delivery in pregestational but not in gestational DM. Oligohydramnios is a greater risk factor for preterm delivery in gestational DM compared to non-diabetics.

Current Trends in Surgery for Female Urinary Stress Incontinence 

M. Neuman, A. Musaiev, Y.Z. Diamant

Dept. of Obstetrics and Gynecology, Shaare Zedek Medical Center, Jerusalem

Quality of life of 5% of the female population is impaired by urinary stress incontinence. Its cause is pelvic floor relaxation and the cure is surgical. The most widely performed operations are retropubic colposuspensions and sling operations, which have relatively high, well-proven cure rates. Yet because of the long rehabilitation required, gyneco-urologists seek minimally invasive ways to solve the problem.

Vaginal colporrhaphy and laparoscopic operations are not common, but the recently reported TVT might become popular if proven effective.

רונית חיימוב-קוכמן¹, ראובן ברומיקר², אריאל מילויצקי¹

¹מחלקת נשים ויולדות ²והמחלקה לטיפול נמרץ בילוד, בי"ח הדסה הר הצופים, הפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית, ירושלים

Breast Cancer after Mantle Field Irradiation for Hodgkin's Disease 

A. Katz, B. Brenner, A. Sulkes, H. Luria, G. Marshak, E. Fenig

Oncology Institute, Rabin Medical Center, Beilinson Campus, Petah Tikva and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

Effective use of modern therapeutic modalities results in the cure of 75%-80% of Hodgkin's disease patients, regardless of stage. The major threat to continued survival is, therefore, not recurrent disease but development of second malignancies. Recent reports have firmly established the increased risk of breast cancer developing in women treated with mantle field irradiation.

We describe 3 women who developed breast carcinoma following mantle field irradiation for Hodgkin's disease. Their clinical course was consistent with that reported in larger series. They were relatively young when irradiated and there was a long interval between radiation therapy and the diagnosis of breast cancer.

Review of the literature shows that there may be a role for prophylactic mastectomy after irradiation for Hodkgin's disease.

Placenta Accreta with Placenta Previa after Previouscesarean Sections 

Eylon Lachman, Alexander Mali, Gabriel Gino, Michael Burstein, Michael Stark

Depts. of Obstetrics and Gynecology and of Pathology, Misgav Ladach Hospital, Jerusalem

The increased rate of cesarean sections in recent decades has brought with it an increase in the frequency of placenta accreta. There are direct correlations between previous cesarean deliveries and also maternal age, with the risk of placenta accreta. There is also a direct correlation between placenta accreta and placenta previa.

The risk of placenta accreta in women who have had placenta previa is 2% for those younger than 35 years and with no history of uterine surgery. The risk increases to 39% for those over 35 who have had 2 or more cesarean sections.

We present 3 cases of placenta accreta admitted in 15 months, all of whom had a history of cesarean sections. The frequency of placenta accreta in our hospital is 1:1,579 deliveries, in line with the 1:1,420 in the literature. We consider hysterectomy the treatment of choice for this serious complication. When performing a cesarean in cases of placenta previa with a history of cesarean sections, the possibility of placenta accreta should be considered.

Relationship Between Preterm Birth and Exertion During Pregnancy

S. Gazit-Nissim, E. Sheiner, M. Mazor, I. Shoham-Vardi

Depts. of Obstetrics and Gynecology, Epidemiology and of Health Services Evaluation, Soroka-University Medical Center, and Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

The relationship between physical activity at home and at work during pregnancy and preterm birth was studied. Using a case-control design, 99 women who delivered preterm were compared with 189 women who had term deliveries. The risk of preterm birth was tested in relation to characteristics of work in and outside the home. All women were interviewed post-partum before discharge.

There were no statistically significant differences between the groups in relation to sociodemographic and obstetrical factors, but level of education was significantly lower in the study group versus the control group (p=0.001).

Women who delivered preterm had devoted less time 3 months prior to delivery to household chores (mean of 3.7 hours vs. 4.8 hours in the control group, p=0.002). They also had spent less time walking around the home than the controls (1.2 vs. 1.5 hours, p=0.02). There were no differences between the groups in relation to physical activity outside the home, not during working hours, nor in duration of work. Significantly fewer women who delivered preterm were active in sports (odds ratio 0.22; 95% confidence interval 0.50-0.65; p=0.002).

A low level of education was significantly related to the risk of preterm birth, which may have resulted from lesser compliance with their physician's recommendations. It appears that in women not used to significant physical activity but who had access to adequate prenatal care, physical effort during pregnancy was not related to a higher risk of preterm birth.