ד"ר פלוני וד"ר אלמוני הגישו תלונות הדדיות זה נגד זה, בטענות להפרות כללי האתיקה החלות על הרופא המשמש עד מומחה.
על פי תלונתו של ד"ר אלמוני, הפר ד"ר פלוני את הכלל האתי לפיו על רופא המשמש עד מומחה להתבטא בלשון מאופקת ועניינית כלפי רופאים אחרים. כך למשל, כתב ד"ר פלוני את הביטויים הבאים בחוות דעתו: "אם היה טורח לקרוא את דו"ח הניתוח...", "דרושה מידע ניכרת של חוצפה ועזות מצח" וכיוצא באלה.
בתלונתו של ד"ר פלוני נטען כי ד"ר אלמוני נקט גם הוא בחוות דעתו בלשון פוגענית, תוך הטחת עלבונות ברופא המטפל (הנתבע בהליך המשפטי). כך למשל, כתב ד"ר אלמוני את הביטויים הבאים בחוות דעתו: "הרופא מתגלה כמתעלל", "מתקבל הרושם שהרופא ראה במטופלת דבר המובן מאליו, מעין רכוש פרטי שלו וביכולתו לעשות בה כרצונו, אף מבלי לדווח או לפרט את מצבה או את מעשיו". בנוסף, ד"ר פלוני טען כי בחוות דעתו התייחס לכך שד"ר אלמוני, אינו בעל המומחיות והבקיאות הרלוונטיות, ולפיכך לא יכול היה לשמש כעד מומחה במשפט, ועבר על כללי האתיקה.
יו"ר הלשכה לאתיקה, ד"ר תמי קרני, פנתה אל שני הצדדים והבהירה כי עפ"י כללי האתיקה, על רופאים להתבטא בלשון ראויה ומאופקת, מבלי להעביר ביקורת אישית על מומחים רפואיים אחרים, וכי על חוות דעת של רופא להתייחס לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. בפנייתה ציינה יו"ר הלשכה לאתיקה כי מצופה משני הצדדים לתקן את הדרוש תיקון בניסוח חוות דעתם.
משלא התקבלה הודעה מטעם מי מהצדדים על תיקון הנוסח שלו, הודיעה יו"ר הלשכה לאתיקה על הקמת ועדת בירור לבחינת התלונות ההדדיות.
בישיבה שהתקיימה, שמעו חברי הוועדה את שני הצדדים בזה אחר זה ואפשרו להם לשטוח את מלוא טענותיהם. במהלך הדיון, התרשמו חברי הוועדה כי הצדדים מסתייגים במידה מסוימת מהניסוחים הבוטים בהם עשו שימוש בחוות דעתם, אולם לא מהתוכן והמהות של הדברים. ד"ר פלוני חזר במעמד הדיון על טענתו כי הבסיס להתבטאותו החריפה כלפי ד"ר אלמוני היה חריגתו מתחומי מומחיותו ובקיאותו. לטענתו, עבר ד"ר אלמוני על הכללים האתיים הקובעים כי המומחה הרפואי יהיה בעל המומחיות הרלוונטית על פי נסיבות המקרה שבו הוא מעיד ויהיה בקי ברמת הידע ובנוהגי הביצוע המקובלים.
ועדת הבירור עסקה בטענות לעבירות האתיות הנוגעות לאופן ההתנסחות הראוי כלפי עמיתים בחוות דעת, ולא בחנה את הטענות לעבירות אתיות נוספות לכאורה לגופו של עניין.
בהערת אגב, חברי ועדת הבירור העירו כי להתרשמותם, ייתכן שביסוס חוות הדעת של ד"ר אלמוני ותיאור המומחיות והרקע המקצועי הרלוונטי שלו לקו בחסר. עם זאת, מתוך צניעות מקצועית, ומשלא התקיים דיון לגופו של עניין בנושא אשר כלל את תגובתו העניינית של ד"ר אלמוני לטענות כלפיו, חברי ועדת הבירור נמנעו מלקבוע קביעות בעניין זה במסגרת החלטתם.
החלטת ועדת הבירור
בכללי האתיקה בדבר הרופא כעד מומחה נקבע כי הרופא יכתוב את חוות דעתו וימסור את עדותו בלשון עניינית, צנועה ומאופקת. כמו-כן, נקבע בכללים כי הרופא רשאי לחלוק בחוות דעתו על חוות דעת רפואית אחרת, וכי הדבר ייעשה בלשון ראויה ומאופקת, מבלי להעביר ביקורת אישית.
ועדת הבירור מדגישה כי גם בהתקיים בסיס ענייני לכאורה להבעת ביקורת בחוות דעת, אין מקום להתבטאות בוטה ופוגענית, אשר אינה מכבדת את הרופא אליו מופנית הביקורת, אינה מכבדת את הכותב ואינה מכבדת את מקצוע הרפואה – תהא עצם הביקורת מוצדקת בעיני הכותב ככל שתהא.
ועדת הבירור קבעה כי שני הרופאים עברו עבירה אתית בהתבטאויותיהם, והשיתה על שניהם אזהרה.