אין ספק, כי הגדלת כמות הנתונים שהרופא יכול טכנית (גם אם לא מעשית) לראות במסגרת הרשומה הלאומית, תביא להגברת האחריות המשפטית על כתפיו, עד כדי אחריות מוחלטת. אנו רואים בעייתיות רבה הן בהגנה על הרופא מפני הרחבת התביעות בגין רשלנות רפואית, מה שיקפיץ את עלות הפרמיות וידרוש השקעה מרובה בתחום ניהול הסיכונים, והן בהגנה על הרופא מאחריות הנובעת מעצם קיום הרפורמה, כגון האשמתו בחשיפת הסוד הרפואי לצד ג', באי-הקלדת נתונים וכיו"ב.
גבולות האחריות של הרופאים בנוגע לחיפוש האינפורמציה, לצפיה במידע, לזיהוים כמעבירי הנתונים הלאה וכרושמי המידע כמו גם שואבי האינפורמציה- חייבים להיות אחד הנושאים העיקריים על סדר יומם של קובעי המדיניות, הן בחקיקה והן בנהלי משרד הבריאות.
אחת הסכנות המרכזיות הטמונות בהרחבת האחריות, היא הגברת השימוש ברפואה מתגוננת. אם ניכנס לנעלי הרופא, שיקבל נתונים רפואיים רבים ומגוונים אודות המטופל ושידע כי מצופה ממנו לפעול על-פי כלל הנתונים וכי יש לו אחריות מוחלטת בנוגע למה שהוא מסוגל לראות, נוכל להבין כי הרופא יקפיד שלא להשאיר אבן בלתי הפוכה וישלח את המטופל לבדיקות מרובות ולאו דווקא מחויבות המציאות על-מנת להגן על עצמו.
כך, יוחטאו שתיים מהמטרות העיקריות, אותן ציינו בתחילה, הן לעניין גרימת נזק למטופל תחת הטבת הטיפול הרפואי בו והן לעניין העדר החסכון בזמן ובמשאבים המושג באמצעות מניעת בדיקות מיותרות.