מספר הולך וגובר של חולים מטופלים כיום לתקופות ארוכות בתרופות מעכבות טסיות ו/או נוגדות קרישה (אנטיקואגולנטיות) ממגוון סיבות - בעקבות תסמונת כלילית חריפה, צנתור כלילי, אירוע מוחי, פרפור פרוזדורים, מסתמים תותבים, תסחיף ריאתי, פקקת ורידי רגליים ועוד.
מתוכם, חולים רבים הינם מבוגרים ועם מחלות נלוות נוספות, ועל כן הם נזקקים לעתים קרובות לעבור פעולה התערבותית / ניתוחית תוך כדי הטיפול האנטי-תרומבוטי. המצב בו חולה המטופל בתרופות מעכבות טסיות או נוגדות קרישה נזקק לפעולה התערבותית מהווה דילמה קלינית משמעותית. מחד הפסקת הטיפול בתרופות אלו עלול לגרום לסיבוכים תרומבוטיים משמעותיים, מנגד המשך הטיפול תוך כדי וסביב הפעולה ההתערבותית / ניתוחית מעלה את הסיכון לדימומים בעת הפעולה ולאחריה.