פורסם ב-2007
אנשי צוות רפואי בישראל חשופים באופן קבוע לתקיפות פיזיות, לאיומים ולקללות מצד מטופלים ובני משפחותיהם: הביקור בבית החולים, מתאפיין, לרוב, בחרדה ומתח רב מצד החולים ומשפחותיהם לגבי מצבם. מאידך, עבודת הצוות הרפואי מאומצת ומלחיצה ביותר. מטבע הדברים, נוצרים חיכוכים בין המטפלים והמטופלים.
היקף התופעה
דו"ח מחקר של המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות, שעסק בנושא האלימות נגד צוותים רפואיים בחדרי מיון בארץ העלה מספר ממצאים מדאיגים: על פי הדו"ח, אותו ערך פרופסור שמחה לנדאו מהמכון לקרימינולוגיה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, הרוב הגדול (75%) מכלל צוותי חדרי המיון בבתי החולים בישראל חוו אלימות בשנה שקדמה למחקר (2003-2004), כאשר לרוב (87%) מדובר באלימות שכוונה ישירות כלפיהם. אמנם רוב האלימות הנה מילולית, אך שיעורים גבוהים יחסית מכלל המקרים היו חמורים יותר: בקרוב לשליש מהמקרים (29 אחוזים) מדובר באיומים מילוליים, וב-16% מדובר באלימות פיזית1. חשוב לציין כי לא פעם האלימות המילולית יכולה להיות לא פחות חמורה מאלימות פיזית.
יחד עם זאת אלימות נגד אנשי סגל רפואי בכלל ורופאים בפרט לא מתרחשת רק בחדרי המיון - אלימות נגד רופאים היא חלק מהאלימות הכללית הפושה בחברה הישראלית בשנים האחרונות אך מפלס החרדה והלחץ הגבוה במילא בנסיבות אלה כשהוא חובר לתרבות אלימה, עלול ליצור סיר לחץ המאיים להתפרץ ביתר שאת על הסגל הרפואי. התוצאה: אין יום שלא מתרחש מקרה אלימות כנגד רופאים; מספר מחקרים בחו"ל הצביעו על כך כי עובדי מערכת הבריאות פגיעים יותר מעובדי מקצועות אחרים לתרחישי אלימות. מדהים לקרוא את ממצאיו של מחקר בריטי במסגרת תוכנית כנגד אלימות נגד רופאים, שהצביע על כך שכמעט חצי מהנבדקים ציינו כי נתקלו בתופעות אלימות במקום עבודתם. נתון זה נכון הן לרופאי הקהילה והן לרופאים בבתי חולים - יותר משליש מהנשאלים חוו סוג מסוים של אלימות במקום העבודה בשנת הסקר2. מרבית המקרים המגיעים למוקד האלימות נגד רופאים המופעל על ידי הר"י מצביעים על כך שמרבית מקרי האלימות נובעים מכך שחולה, או בן משפחה של חולה, פורק מתח ועצבנות על הרופא, ותוקף אותו באלימות פיזית או מילולית. הרופאים סופגים קללות, צעקות, איומים, דחיפות, אגרופים, אם לדעתם הטיפול שניתן להם אינו מספק דיו (מבלי שכמובן הם מבינים את עבודת הרפואה) או משום שהשירות הניתן להם נראה להם כלא סביר (למרות שגם בכך אין הרופא תמיד אשם). לא פעם הרופאים מותקפים גם מחוץ לביתם שלהם ולאחר שעות עבודתם וזאת לאחר שמטופלים מצליחים לאתר את כתובתם בבית.
בשנת 2001 ערך משרד הבריאות מחקר משל עצמו ומצא:
- 1,440 אירועי אלימות בבתי חולים
- 432 אירועי אלימות פיזית
- 739 אירועי אלימות מילולית
- 269 אירועי נזק לרכוש3
בסקר שערכה הר"י בדצמבר 2005 עלו, בין היתר, הנתונים הבאים:
- למעלה משליש מכלל הציבור היהודי בישראל (35%) כלל אינם מודעים לקיומה של תופעת האלימות נגד רופאים.
- למעלה ממחצית מהנשאלים (53%) טענו שיש להחמיר את הענישה נגד תוקפי רופאים.
- 18% מהנשאלים תמכו בשינוי החוק, כך שייקבע בו עונש מינימום נגד אנשים אלימים.
- רוב מוחלט של הנשאלים (80%) סבורים, כי חשוב שהממשלה תקצה משאבים מיוחדים למיגור האלימות של מטופלים ובני משפחותיהם נגד רופאים.
אסור לשגות באשליות כי יש "פתרונות קסם" היכולים לפתור את בעיית האלימות באופן מוחלט. האלימות היא תופעה מורכבת – סיבותיה ומקורותיה רבים ושונים; התמודדות ראויה ורצינית עם תופעת האלימות צריכה, לכלול מענים רבים ומגוונים המתמודדים עם ההיבטים השונים של התופעה. כתוצאה מכך, מסקנתנו היא שפעילות כנגד אלימות חייבת להיעשות כפעילות משלבת ומשולבת הן במישור הפוליטי/משפטי והן במישור ההסברתי/תודעתי תוך הקניית כלים לאנשי המוסד הרפואי שיעזרו להם להתמודד עם התופעה.
בעבר, התכנסו ועדות שונות לבחינת מקרי האלימות וגיבשו המלצות לצמצום התופעה. ואולם, עד היום לא נקבעה מדיניות כוללת ומקיפה, רב-משרדית, אשר תמגר התופעה ותעניש באופן מרתיע את הנוקטים בכל דפוס אלים כלפי צוות רפואי שכן מרבית ההמלצות מעולם לא יושמו. אחת הוועדות המוכרות יותר מונתה בזמנו על ידי שר הבריאות לשעבר, ח"כ שלמה בינזרי. הוועדה הגישה שורה של המלצות, כאשר העיקריות שבהן היו:
1. יצירת בסיס נתונים אמין שיפיץ בכל מערכת הבריאות מידע אודות אנשים אלימים, כדי לנהל אחריהם מעקב ולמנוע מהם לשוב ולהפעיל אלימות.
2. הצבת שוטרים לתפקידים מיוחדים בשתי משמרות בכל בית חולים שבו קיימת מחלקה לרפואה דחופה.
3. לפעול להבאת נאשמים באלימות לשיפוט מהיר.
4. לשפר את התשתיות בחדרי המיון.
5. סדנאות תקשורת והסברה לצוותים רפואיים.
בפועל כאמור לא יושמו גם המלצות אלה.
אנו מאמינים שהמדינה לא יכולה לעמוד מנגד לנוכח הגל הגואה של גילויי אלימות כלפי רופאים וצוותים רפואיים ונדרשת פעולה כוללת.
פעילות שכזאת נערכה בבריטניה במסגרת תוכנית "אלימות נגד רופאים" "tolerance zero" שבהחלט מהווה דוגמא טובה לפתרון מערכתי רב תחומי.
1 פרופ' שמחה לנדאו, אלימות נגד צוותים רפואיים ואחרים בחדרי מיון בבתי חולים בישראל, דצמבר 2004 עמוד 1-תקציר.
Health Policy and Economic Research Unit, Violence at work: the experience of UK doctors, p. 2-5, 2003 2
3 נתוני משרד הבריאות על אלימות בבתי החולים בשנת 2000-2001