ד"ר רקפת רודריגז הושעתה מהר"י לשנה בשל התנהגות בניגוד לכללי האתיקה - ספטמבר 2011

הלשכה לאתיקה דנה בשתי תלונות שהוגשו לה בדבר התנהגות לא ראויה, לכאורה, של ד"ר רודריגז, מומחית בפסיכיאטריה משנת 2004 העובדת במגזר הפרטי.

התלונה הראשונה הוגשה ללשכה בתאריך 16.12.2008 על ידי הגב' יעל דיין נגד ד"ר רודריגז ובה טענות שונות היוצאות נגד הטיפול באחיה, מר אסי דיין. התלונה השנייה הוגשה ללשכה בתאריך 16.3.09 על ידי מר פלוני באמצעות עורך דינו עו"ד דן שניט, ובה הוא קובל על טיפול נפשי שקיבל מר פלוני, מד"ר רקפת רודריגז. הטיפול היה נגוע, לטענתו, בהתנהלות המשקפת לכאורה, הפרה בוטה של עקרונות אתיים וחוקיים בסיסיים ביחסים שבין מטפל פסיכיאטרי למטופל. ברשימת ההפרות, מציין עו"ד שניט, בין השאר, כי ד"ר רודריגז קיימה יחסי מין עם המטופל והתגוררה עמו בביתה בתקופת הטיפול; עו"ד שניט צירף לתלונתו את חווה"ד של המומחה הפסיכיאטרי, פרופ' אלי ויצטום, באשר לכשלים המקצועיים והאתיים, לכאורה, בהתנהלותה של ד"ר רודריגז.

בתוקף סמכותי על פי תקנון הר"י, הקמתי בתאריך 6.4.2009 ועדת בירור על מנת שתדון בתלונות אלו.

חברי הוועדה (שנמנים על חברי הלשכה לאתיקה ו/או על חברי ועד האיגוד הפסיכיאטרי) היו אלו: פרופ' אריה בס (יו"ר), ד"ר אלינור גושן, ד"ר סימונה נאור, ד"ר זאבו אוברי, ד"ר מיכאל שניידמן, עו"ד אדווה פרי אבישי - יועמ"ש הוועדה.

הוועדה התכנסה בנובמבר 2009 ובינואר 2010 ושמעה את הצדדים. לדיון הוזמנו גם עו"ד דן שניט שייצג את הקובל, ועו"ד דוד שרם שייצג את ד"ר רודריגז. כן נפגשה הוועדה עם הקובל מר פלוני, עם הגב' יעל דיין ועם פרופ' אלי ויצטום. יש לציין כי ד"ר רודריגז ועורך דינה בחרו שלא להופיע לדיון השני של הוועדה, אף שידעו על קיומה מראש והוזמנו אליה על פי התקנון.

עו"ד דן שניט הדגיש בדיון, כי מערכת היחסים האינטימית שנוצרה בין המתלונן לנילונה אינה שנויה כלל במחלוקת, וכי הקשר האינטימי נוצר בין השניים לאחר שהמתלונן שוחרר מאשפוז בבית החולים הפסיכיאטרי "אברבנאל", והופנה אל ד"ר רודריגז על ידי העובדת הסוציאלית בבית החולים להמשך טיפול נפשי. עו"ד שניט הדגיש, כי הקשר האינטימי שהתפתח בין המתלונן לנילונה נוצר לאחר שכבר נוצרו ביניהם יחסי רופא-מטופל. עוד ציין עו"ד שניט כי במסגרת הטיפול, נהגה הנילונה לרשום עבור המתלונן מרשמים של תרופות ואף כתבה עבורו חוות דעת רפואית ביום 2.7.07, לצורך הערכת מצבו הנפשי.

חומרת מעשיה של הנילונה, סיכם עו"ד שניט, הינה בעובדה כי המתלונן הגיע לנילונה כמטופל שזקוק לעזרה רפואית לאחר תקופת אשפוז נפשי ממושכת, ובמקום לקבל את עזרתה הרפואית של הנילונה קיבל "דבר שהוא אנטי תזה לטיפול ועזרה", נקלע שלא בטובתו למערכת יחסים אינטימית וכי הטיפול שניתן לו לא הותאם כלל לצרכיו הטיפוליים, כאמור גם בחווה"ד של פרופ' ויצטום.

בתגובה לדבריו של עו"ד שניט, פירט עו"ד דוד שרם, בשם הנילונה, את גרסתה. עו"ד שרם טען שמכיוון שעו"ד שניט הגיש נגד הנילונה גם תלונה למשרד הבריאות וגם תביעה אזרחית-נזיקית, הרי פנייתו של עו"ד שניט ללשכה לאתיקה, איננה דרושה ונועדה רק כדי לשמשו בהליכים האחרים שצוינו. עו"ד שרם הדגיש, כי אכן הייתה קיימת מערכת זוגית-אינטימית בין מרשתו הנילונה לבין המתלונן, אך לא התקיימה ביניהם מערכת טיפולית אלא אך ורק יחסים זוגיים. עו"ד שרם ייחס את הפרשה כולה לגרושה של המתלוננת, אשר לטענתו  נלחם בנילונה במשך שנים וגייס אנשים שונים כדי לפגוע בה, ואף שילם כסף למתלונן על מנת שזה יפעל נגד הנילונה. בעקבות צעדיו של גרושה היה מצבה של מרשתו בכי רע, עד כי אושפזה בבית החולים "תל השומר". גרושה צילם שם, ללא רשותה, את מסמכיה הרפואיים וניסה להביא לשלילת רישיונה הרפואי. עו"ד שרם אישר כי הנילונה כתבה עבור המתלונן חוות דעת רפואית אולם לטענתו, עשתה זאת נוכח איומיו של המתלונן כאשר ביקשה להיפרד ממנו. עו"ד שרם חזר והזכיר כי למתלונן עבר פלילי עשיר, וכי זו הסיבה האמיתית לכך שאינו פונה בהליך פלילי נגד הנילונה.

 

ד"ר רקפת רודריגז, טענה כי המתלונן הינו אדם "פסיכופטי לחלוטין", וכי מערכת היחסים ביניהם החלה לאחר שהגיע המתלונן למרפאתה כמטופל, בנובמבר 2006. המטופל סיפר שהוא במצב גופני רעוע. ד"ר רודריגז ידעה שהמתלונן היה מטופל באברבנאל, שעבר ניסיון אובדני וכי יש לו בעיות נפשיות. לטענתה, לאור מצבו הגופני הבינה שאינה יכולה לטפל בו, ולכן מעולם לא טיפלה במתלונן ואף ביקשה ממנו שיפנה לקבלת טיפול נפשי אצל רופא אחר. עוד הוסיפה, כי שבועיים לאחר פנייתו אליה התאהבה בו נוכח "הקסם האישי הפסיכופטי" שלו, לטענתה, והחל להירקם ביניהם קשר רומנטי-אינטימי.הנילונה ציינה, כי אין כל תיעוד לביקורו של המתלונן כמטופל במרפאתה.

לאחר כחודש וחצי, הוסיפה ד"ר רודריגז, "החלו העניינים להתבהר". לדבריה, המתלונן סיפר לה על עברו הפלילי, כמו כן טענה כי היא פחדה ממנו "פחד מוות", וכי בנוסף אילץ אותה לרשום לו מרשמים תחת איומים. עוד התברר לה, כי המתלונן מעורב בקשר עם גרושה. לטענתה, התרחשויות אלו הביאו אותה לדיכאון ולאשפוז.

בעדותו סיפר המתלונן כי לאחר שחרורו מבית החולים אברבנאל, הופנה לקבלת טיפול אצל הנילונה. הפגישה הראשונה נקבעה ביניהם בחודש אוקטובר 2006 ובה מסר לנילונה, לטענתו, מכתב רפואי אודות מצבו, שאותו קראה. כבר בפגישה הראשונה נתנה לו הנילונה, לדבריו כדור ריטלין. להערכתו של המתלונן, היו בערך 6-8 פגישות טיפוליות עם הנילונה לפני שעבר להתגורר איתה. לטענתו, במסגרת הפגישות הנילונה שיתפה אותו בחייה האישיים, סיפרה אודות הגרוש שלה ואודות בעיותיה האישיות - מה שגרם לו לחוש בנוח עימה ותרם, לטענתו, לתחושת שוויוניות. הוא חש בנוח לטלפן לנילונה בכל עת ולספר לה "הכל" לטענתו. לאחר אחת הפגישות, התקשר לנילונה ואמר כי היה חסר לו חיבוק, ולדבריו הנילונה ענתה לו שאף היא חשה כך ובטיפול שלאחר מכן חיבק אותה המתלונן והם התנשקו.

כשעברו להתגורר יחד, הקשר ביניהם היה גם אינטימי וגם טיפולי ומשך הטיפול היה מאוקטובר 2006 ועד יולי-אוגוסט 2008, לטענתו. עוד הוסיף, כי התגורר עם הנילונה תקופה מסוימת וכי עזב לאור ויכוחים רבים שהתגלעו ביניהם שגרמו לו לחוש שהם אינם עוד זוג. לטענתו, מעולם לא הסבירה לו הנילונה כי אינה מטפלת בו יותר, אך גם לא ציינה כי היא כן מטפלת בו, וכי ככל שהקשר האינטימי התהדק ביניהם ראה בה יותר ויותר כמטפלת כי חש קרוב אליה ושיתף אותה בפרטים אישיים. המתלונן אף ציין כי היו מקרים בהם כאשר היו מגיעים לטיפול בביתה מטופלים שונים, הייתה נוהגת להיוועץ בו לגבי הטיפול בהם ואף הציגה אותו כסטאז'ר שלה.

ועדת הבירור התבקשה על ידי המתלונן להכריע במספר תלונות עליהן הלין ביניהן, קיום מערכת יחסים אינטימית של הנילונה עם המתלונן על אף היותו מטופל של הנילונה. אגב תלונה זו, הועלתה תלונה נוספת, באשר לכתיבת חוות הדעת הרפואית של הנילונה עבור המתלונן בעת ששררה בין השניים מערכת יחסים אינטימית;

ועדת הבירור הגיעה למסקנה שבמסגרת סמכותה היא יכולה לדון רק בתלונה שפורטה לעיל מאחר ואופיין של התלונות האחרות חורג מתחום סמכותה האתית והיא אף אינה בעלת אמצעי החקירה הנדרשים לצורך בירורן, הכרוך בתחקיר עובדתי מפורט. לפיכך, החליטה הוועדה להעביר את התלונות הללו, כמפורט לעיל, לידיעתו ולטיפולו של משרד הבריאות.

באשר לתלונה בדבר קיום מערכת יחסים אינטימית של הנילונה עם המתלונן קבעה הוועדה כי אין חולק בין הצדדים כי כאשר הגיע המתלונן למרפאתה של הנילונה לראשונה, נערכה ביניהם פגישה טיפולית לכל דבר ועניין וכן כי מערכת יחסים טיפולית, שררה בין השניים בטרם החלה מערכת היחסים האינטימית ביניהם, וכי זו שימשה כבסיס להתפתחות מערכת היחסים האינטימית ביניהם.

לדעת חברי הוועדה, בכך הפרה ד"ר רודריגז את כללי האתיקה הרפואית של ההסתדרות הרפואית בישראל והאיגוד הפסיכיאטרי האוסרים על קיום יחסי מין, גם בהסכמה, בין מטפל ומטופל במהלך תקופת הטיפול.

יתר על כן, מעשיה של הנילונה אף מהווים עבירה פלילית, לכאורה, לפי סעיף 347א לחוק העונשין, התשל"ז-1977. סעיף 347א. (ב) לחוק זה, קובע כי מטפל נפשי (שהינו, לפי החוק, בין היתר, פסיכיאטר), הבועל אישה או העושה מעשה סדום באדם, שמלאו להם שמונה עשרה שנים, במהלך התקופה שבה ניתן להם טיפול נפשי על ידו ועד תום שלוש שנים מסיום הטיפול כאמור, בהסכמה שהושגה תוך ניצול תלות נפשית ממשית בו, שמקורה בטיפול הנפשי שניתן להם על ידו, דינו - מאסר ארבע שנים.

לאור כל האמור לעיל, ועדת הבירור סבורה כי הנילונה הפרה באופן בוטה וברור לגמרי את כללי האתיקה המחייבים אותה כרופאה, בכלל, ואת כללי האתיקה המחייבים אותה כרופאה פסיכיאטרית, בפרט. הוועדה רואה בחומרה רבה הפרות אלו. לאור כך, החליטה הוועדה להטיל על הנילונה עונש של השעיה בת שנה מההסתדרות הרפואית בישראל. ככל הידוע לוועדה, במקביל להליך שהתברר בלשכה לאתיקה, נערך גם בירור במשרד הבריאות בעניינה של הנילונה וכן התקיים גם הליך אזרחי, בתביעה שהוגשה על ידי המתלונן נגד הנילונה. הוועדה שומרת על זכותה לשוב ולדון בעונשה של הנילונה, נוכח ממצאים חדשים שיתגלו בהליכים מקבילים אזרחיים ו/או משמעתיים ו/או פליליים ו/או החלטות שיתקבלו על ידי מוסדות מוסמכים אחרים.

עוד החליטה הוועדה, נוכח אופיו החמור של מקרה זה וחשיבותו הציבורית, לפרסם את החלטתה לרבות שמה המלא של הנילונה וכן להעביר את החלטתה וכן חומרים נוספים, ככל שיידרשו, לידיעתו של משרד הבריאות.

בנוסף החליטה הוועדה כי אין בסיס משפטי המאפשר לה לדון בתלונת הגב' יעל דיין, בין היתר ונוכח העובדה כי תלונותיה של המתלוננת אינן משקפות כלל את עמדתו של אחיה, וכי פנייתה ללשכה לאתיקה הינה ביוזמתה ובניגוד לרצונו של אחיה, החליטה ועדת הבירור, כי איננה הגוף המוסמך להכריע בתלונות אלו.

 

ד"ר רודריגז לא ניצלה את זכותה להגיש ערעור על החלטה זו במסגרת הזמן הקצוב שעמד לרשותה על פי התקנון.

 

תודתי נתונה לחברי ועדת הבירור אשר הקדישו זמן רב ויקר לקריאת התיעוד המרובה בתיק זה, לשמיעת כל המעורבים בפרשה ולכתיבת דו"ח רהוט ומפורט ממנו נלקחו שורות אלו.

 

פרופ' אבינעם רכס

יו"ר הלשכה לאתיקה רפואית

ההסתדרות הרפואית בישראל

 
הבהרה משפטית: כל נושא המופיע באתר זה נועד להשכלה בלבד ואין לראות בו ייעוץ רפואי או משפטי. אין הר"י אחראית לתוכן המתפרסם באתר זה ולכל נזק שעלול להיגרם.
כל הזכויות על המידע באתר שייכות להסתדרות הרפואית בישראל.
ז'בוטינסקי 35 רמת גן, בניין התאומים 2 ק-11, ת.ד. 3566. טלפון: 03-6100444 פקס: 03-5753303
 
10.34.23.3 | www.ima.org.il