• אתרי הר"י
  • עיתוני הר"י
עמוד בית יום ו, 15.11.19

יוני 2017 | יובל לששת הימים


דבר קרפ"ר והעורך
תא"ל ד"ר דודו דגן
מלחמת ששת הימים הביאה עמה תוצאות מרחיקות לכת: הניצחון במערכה, הרחבת הגבולות והכללת חצי האי סיני, רצועת עזה רמת הגולן, ירושלים המאוחדת ויהודה ושומרון בשטחי המדינה - כל אלה פתחו עידן חדש בתולדות המדינה. תקופת ההמתנה שקדמה למלחמה נתנה שהות בידי כוחות חיל הרפואה לתגבר את מלאי הציוד הרפואי, ובכלל זה אספקת דם ונוזלים, להכין את המערך העורפי, לגייס ולארגן את הדרג הנפרס, ואף להיערך ככל האפשר להתגוננות מפני לוחמה כימית, איום שריחף באוויר באותה תקופה, בייחוד מכיוונה של מצרים.
תא"ל (במיל') פרופ' ערן דולב
אחת עשרה שנים חלפו בין ”מבצע קדש” (1956) לבין מלחמת ששת הימים (1967)- התקופה הארוכה ביותר בתולדות המדינה בלי מלחמות. בתקופה זו התעצם הצבא, לזרועותיו ולחילותיו, ובכלל זה חיל הרפואה: יחידות הרפואה הפיקודיות התבססו ויצרו נהלים לשיתוף פעולה עם בתי החולים האזרחיים, בעתות שלום ובשעת חירום. הוקמו בתי חולים שדה כיחידות מילואים של חיל הרפואה בעבור הזירות השונות, לרבות בית חולים מוטס שכלל פלגה רפואית מוצנחת. הושקע מאמץ רב בגיבוש תורת חר”פ לדרג הנפרס ובהעמקת הידע המקצועי בקרב החובשים והרופאים.
מאמרים וסקירות
סא"ל (מיל') פרופ' תיאו (דב) גולן
באפריל 1967 מוניתי להיות קצין הרפואה הפיקודי של פיקוד הצפון, תקופה החרוטה היטב בזיכרוני, הן בשל קרבות ששת הימים והן בשל התמורות שלאחר מכן, על ספו של עידן אחר. בבואי להעלות מן הזיכרון אירועים מששת ימי הקרבות, אני מוצא שאין דרך טובה להתחיל את הדברים בקרבות עצמם, אלא בדברי ימי ההיערכות. מה שהחל בתכנון מחשבתי מזהיר, ומצא את דרכו בסופם של שישה ימים לאלבומי הניצחון - עבר דרך מלחמה, והמעבר מן הכוח אל הפועל תבע לא מעט אלתור וגבה מחיר כבד בחיי אדם.
סא”ל (מיל’) פרופ’ נתנאל צור
בחודשים שקדמו לפרוץ המלחמה הלך וגבר המתח הביטחוני בגבולות המדינה, תחילה בעיקר בגבול עם מצרים, ולאחר מכן עם כל שאר מדינות ערב המקיפות את ישראל. הצעדים שנקטה מצרים בעקבות פינוי כוח האו”ם שהוצב בגבול ישראל-מצרים, ובראשם התזוזה המסיבית של כוחות מצריים אל הגבול, וכן ההשתלטות על מצרי טיראן, כל אלה נענו מצד ישראל בתגבור מערך כוחות המילואים ובתדרוך התושבים בנוהלי כוננות אזרחית.
רס"ן (מיל') פרופ' אלי כספי
בשנת 1966 ,בהיותי רופא חטיבתי של חטיבת מילואים, הוצע לי לפקד על בית חולים שדה 282 השייך לאוגדה 84 של פיקוד דרום, ולהחליף בתפקיד ד”ר משה לנצט,שהיה על סף פרישה משירות מילואים. הייתי אז רופא את תקופת ההתמחות וקצין חי”ר לשעבר במלחמת העצמאות. בתחילת 1967 מוניתי רשמית לתפקיד.
אל"מ (מיל') ד"ר יעקב אדלר
עם תום תפקידי כקצין הרפואה החטיבתי של חטיבה 7 ,התמניתי לכקצין רפואה אוגדתי באוגדה 84 המשוריינת, בתפקיד חירום. האוגדה ערכה אימונים באזור באר שבע חודשים ספורים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, כשכבר היה ברור שאיומיו של שליט מצרים עבד אל נאצר לסגור את מצרי טיראן בפני השיט לאילת עומדים לפני מימוש, וכי סגירת המְ צרים ודרישתו להוציא את כוחות השלום של האו"ם מרפיח לא יתקבלו בידי ישראל ויגרמו מתח רב באזור. תמיכת הצבא האדום, וההסכם בין מצרים לסוריה, שאליו הצטרפה ירדן בסוף מאי, הביאו לידי תחושה שהמלחמה היא בלתי נמנעת.
פרופ' עדי שני
תולדות הפינוי האווירי בחיל האוויר החלו בימי מלחמת קדש (1956), אז בוצעו הפינויים המאורגנים הראשונים, הן במטוסי תובלה מסוג ”דקוטה” והן במטוסים אזרחיים. פצועי המלחמה, מהשטח בסיני ובייחוד מאזור מעבר המתלה שבמערב חצי האי סיני, הוטסו לבסיס חיל האוויר בתל נוף (בח”א 8) ומשם באמבולנסים לבית החולים קפלן שבקרבת הבסיס או לבתי חולים אחרים במרכז הארץ. רופאים וחובשים מכיתת הפינוי האווירי של חיל האוויר, בפיקודו של ד”ר דוד דנון, ליוו את הפצועים מנקודת האיסוף ועד לבית החולים. מלחמת ששת הימים סימנה תפנית בתפיסה הארגונית ובמודל הטיפול הרפואי של הפינוי בהיטס.
סא"ל (במיל') פרופ' תום הלל (הולר)
בית חולים שדה מוצנח-מוטס 309 הוקם בשנת 1965 כיחידה מטכ“לית, ביוזמתו של רס“ן ד“ר דן מיכאלי, שאף היה מפקדו הראשון של בית החולים, ולימים קצין רפואה ראשי. היחידה נועדה למלא צורך שעד אז לא היה קיים – מתן סיוע רפואי-כירורגי ראשוני ליחידות צה“ל מעבר לקווי האויב, על ידי הגעה לשטח הפעולה בהצנחה או בהיטס.
בועז קינג
את סיפורו של ד”ר קינג במלחמת ששת הימים נכון להתחיל בשנת 1965 , עם הקמת חטיבה 55 ,חטיבת הצנחנים החדשה בפיקודו של מרדכי (מוטה) גור ז"ל, שהיה אז בדרגת אל”מ. כחלק מהקמת החטיבה, גובשה גם פלוגת הרפואה החטיבתית (פח”ח), וסבי מונה להיות מפקד הפלוגה. ברוח הזמן והמוטיבציה, למעט חייל אחד, איש מחיילי החטיבה לא ביקש שחרור מסיבה רפואית.
אל"מ (מיל') יצחק טובי
כחודשיים לפני פרוץ המלחמה נערך מצעד יום העצמאות בירושלים. מפקד החטיבה, שמואל גורודיש ז"ל, בחר בי לשאת את דגל החטיבה במצעד. פיזור מחנה המצעד יוביל אותנו לשטח כינוס שלפני הפריצה, שהות שהיה בה די זמן לגייס את פלוגת הרפואה ולציידה כנדרש, במגבלות המצאי שבימ"ח.
תא”ל (מיל') משה רוח
במלחמת ששת הימים הייתי רופא גדודי בגדוד השריון 52, הגדוד הסדיר בחטיבה 14. הגדוד היה אז בפיקודו של תא"ל (מיל') ששון יצחק, והחטיבה בפיקודו של תא"ל (מיל') מרדכי צפורי. הכוננות שלפני תחילת הלחימה תפסה אותי ואת צוות התאג"ד בצאלים מיד לאחר יום העצמאות, שם עמדנו להשתתף בצילומים שנועדו לשחזר את הקרב על סכר הרואיפה במלחמת קדש (1956). אז עדיין לא שיערנו כי כעבור שבועות ספורים נשתתף בקרבות באותו תא שטח.
נתן קודינסקי
באמצע חודש מאי 1967 נקראתי ללשכתו של מפקד בית הספר לרפואה צבאית, סא”ל אברהם תדמור. נכנסתי לחדר בהצדעה מתוחה, אחרי שבדרכי ללשכתו תהיתי, מה כבר עשיתי לא טוב, ומדוע המפקד מזמן אותי. אלא שהמפקד הזמין אותי לשבת, ובלי כל הקדמות פתח בטון ענייני ופרגמטי: ”אנחנו נמצאים בכוננות לקראת מלחמה אפשרית... בשלב זה תכין את הציוד האישי וסע לחר”פ 543 בבאר שבע לפגישה עם המר”פ ד”ר משה אגמון... בהצלחה, נתן!”.
תומי שני
בכל שנה, עם התקרב מועדי יום הזיכרון ויום העצמאות, עולים בזיכרוני אירועי היום המיוחד ההוא - 5 ביוני 1967. השנה אף מלאו 50 שנים למלחמה. נטייתנו הטבעית היא לייחס חשיבות מיוחדת לתאריכים עגולים. על כן, זאת הזדמנות נוספת לנבור באירועי המלחמה הכה משמעותית הזאת. חלק מהעובדות כבר אינן בהירות כפי שהיו, חלק מהפרצופים הולכים ומיטשטשים, ואני מרגיש צורך להאט את התהליך הזה ולשמר את הזיכרון. זאת ועוד, בני הצעיר - קצין חי”ר לוחם - משרת בימים אלה ממש על גבול הרצועה, באותם מקומות בדיוק שדרכו רגלינו בבוקרו של יום שני, לפני חמישים שנה. לפני שנתיים נלחם בסג‘עייה - במרחק אפסי מעלי מונטאר - יעדנו המרכזי באותו יום.
תא"ל (במיל') פרופ' יהודה דנון
ב-21 באוקטובר 1967 ,טובעה המשחתת אח“י אילת, בקרב ימי בצפון סיני, בעת שביצעה סיור במים בין-לאומיים בקרבת פורט סעיד. זה היה הקרב הימי הראשון בהיסטוריה שנורו בו טילי ים-ים. באירוע המשחתת אילת נהרגו 47 לוחמים ונפצעו 155, רובם סבלו מפגיעות הדף בחזה ובבטן. הנפגעים כולם טופלו בחוף רומני בידי צוות תאג“ד גדוד חרמ“ש 195. אירועים אלה בישרו את תחילת מלחמת ההתשה בקו תעלת סואץ, מלחמה שנהרגו בה 900 חיילי צה“ל. מאמר זה סוקר את מהות הפגיעות, הטיפול הראשוני וכן פינוי וויסות הנפגעים. המאמר מוקדש לזכרו של רס"ן ד"ר חיים דנון ז"ל- איש צוות אח"י אילת.
ד"ר גבי ויסמן
בשלהי שנת 1963 זימן אותי קצין רפואה ראשי דאז, ד”ר ברוך פדה, לשיחה בכובד ראש על ארגון מחדש של ענף בריאות הנפש בצה”ל. אל השיחה הצטרף גם ד”ר גד תדמור, שהיה ראש ענף בריאות הנפש באותה תקופה. שני הדוברים היו תמימי דעים בנוגע להכרח להגדיל את מצבת כוח האדם של ענף בריאות הנפש, שכן לטענתם פסיכיאטר אחד אינו יכול להתמודד לבדו עם נשירת הטירונים. לנוכח התופעה שהלכה והתרחבה, הציעו לי פדה ותדמור להתחיל בתכנית ניסויית לבחינת תפקוד הטירונים בשטח, בבה”ד 4, כמרפאה קדמית לבריאות הנפש שנועדה להקל את קשיי הסתגלותם של הטירונים לצבא. באותה שיחה הובטח לי שאם התכנית תישא פרי, תצמצם את נשירת הטירונים ותקדם את רווחת החייל ואת הצלחתו בצבא - יתווספו תקנים חדשים לענף בריאות הנפש. כמו-כן סוכם כי התפקיד החדש יישא את השם ”קצין בריאות נפש” (קב”ן).
ד"ר יוסי טמיר (טאויל)
עבורי, מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה של יום אחד. בשפה צבאית מתומצתת אפשר לתאר זאת כך: נכנסנו, נפגעתי, פוניתי. מה נותר בזיכרון הממשי והחווייתי 50 שנה אחרי אותו יום? אני מנסה לכנס את התמונות והרשמים התחושתיים והחזותיים והקוליים מאותם ימים. ראשית, הייתה ה”היערכות לקראת”, תקופת המתנה ממושכת לקראת הלא-ידוע, אבל בהחלט לא לקראת משהו שחוויתי כמאיים. אולי משום שהייתי בסך הכול בן 20 .הכול נראה כמו לקראת תרגיל הדומה לעשרות התרגילים הפלוגתיים, גדודיים וחטיבתיים שהשתתפתי בהם. הידיעה שלפנינו אירוע שתהיה בו אש חיה – לא ממש חודרת להכרה. הרשימה מוקדשת לזכרו של אסא הראל ז"ל- הרופא הגדודי של גדוד הנחל המוצנח, 50, במלחמת ששת הימים.
פרופ' דוד בר-גל
שעת ערב. ישוב הייתי ליד שולחן עבודתי, כעשרה ימים אחר סיום המלחמה. מוזר לשוב ולשבת במקום הזה. מסביב הכול רוגע. שאון האוטובוסים התל אביבי ורעש האנשים הממהרים לעבודתם והחולפים לא רחוק ממקום מושבי - נדמו. אני נותן עיניי בדפים שלפני, אך חש כי אין בכוחי להתרכז.
תא"ל (מיל') פרופ' יהודה דנון
מלחמת ששת הימים הביאה עמה במהלך בזק תוצאות מרחיקות לכת בהשפעתן, לרבות השתלטות על הגדה המערבית בשטחי יהודה ושומרון, סיני ורמת הגולן. בתוך כך, הנהיגה ישראל בפועל ממשל צבאי על השטחים, בהתאם לאמנת ז׳נבה הרביעית הקובעת את אופן הממשל בשטחים שנתפסו במלחמה. המאמר סוקר את הפעלת השירות הרפואי לטיפול בתושבים בשטחי ירושלים וסביבתה הקרובה, בעת המלחמה ומיד לאחריה, עד לסיפוח חלקה המזרחי של ירושלים לשטח המוניציפלי של העיר כבר ביולי 1967. כל זאת לצד הלקחים שאפשר ללמוד מהמצב ומהליך ייחודי זה.
קטעי ארכיון
דן בן-אמוץ
להלן מובא הסיפור במהדורתו המקורית, כפי שפורסם באסופת סיפורי גבורה שיצאה לאור חודשים ספורים לאחר המלחמה: להלן מובא הסיפור במהדורתו המקורית, כפי שפורסם באסופת סיפורי גבורה שיצאה לאור חודשים ספורים לאחר המלחמה: בן-אמוץ, ד', "מלחמת ששת הימים, פרשיות גבורה", סדרה א' [7], הוצאת משרד הביטחון- ההוצאה לאור, תל אביב: קצין חינוך ראשי, ענף הדרכה והסברה, צה"ל [תשכ"ח-1968]. ר' בגיליון זה גם מאמר פרי עטו של פרופ' ג'אד נאמן, גיבור סיפורו של דן בן-אמוץ ז"ל, שנכתב במיוחד לרגל הוצאת גיליון ששת הימים של "הרפואה הצבאית".
פרופ' ג'אד נאמן
עדות מפקד תאג״ד גדוד 65 בחטיבה 80 של הצנחנים
קול קורא
המועד האחרון להגשת התקצירים הוא 20 ביולי 2017 . התקצירים שיוגשו עד המועד הנקוב ייבחנו בהליך שיפוט מדעי בידי הוועדה האקדמית המיוחדת לכנס. הודעה בדבר התקבלות התקציר להצגה בכנס תופץ עד ליום 31 באוגוסט 2017.
חידת המערכת
סרן נועם בן-יוסף, אל"מ ד"ר חגי פרנקל
תקציר סיפור המקרה שהוצג בגיליון הקודם: חיילת שנפצעה מדקירה בצוואר ב-1 zone מובאת לחדר הטראומה. היא אינה מגיבה לכל גירוי, וכלל המדדים מעידים על הלם דימומי חמור. החיילת מטופלת תחילה באמצעות מנות דם ופלזמה, ובניסיון לבצע packing להפחתת הדימום. באקספלורציה של הצוואר בחדר ניתוח אין עדות לפציעה של עורק התרדמה או של הווריד הג'וגולרי. בבדיקת אנגיוגרפיה מודגם דימום מחלקו הקריבני של העורק התת-בריחי הימני.
הבהרה משפטית: כל נושא המופיע באתר זה נועד להשכלה בלבד ואין לראות בו ייעוץ רפואי או משפטי. אין הר"י אחראית לתוכן המתפרסם באתר זה ולכל נזק שעלול להיגרם. כל הזכויות על המידע באתר שייכות להסתדרות הרפואית בישראל. מדיניות פרטיות
ז'בוטינסקי 35 רמת גן, בניין התאומים 2 קומות 10-11, ת.ד. 3566, מיקוד 5213604. טלפון: 03-6100444, פקס: 03-5753303