בהסתמך על ההמלצות הקליניות של ה־ American Academy of Pediatrics שפורסמו בשנת 2011
בנושא אבחון וטיפול בהפרעות קשב וריכוז בילדים ומתבגרים, האיגוד הישראלי לרפואת ילדים ממליץ:
- על הרופא המאבחן לאשר שהילד או הנער המאובחן עומד במדדים שנקבעו על ידי ה־DSM . מידע לקביעה זו חייב להתקבל מההורים, מורים וכל גורם המעורב בהשגחה על הילד/הנער.
- על הרופא המאבחן לוודא שנשללו גורמים אחרים שעלולים להביא לקשיים הלימודיים או התנהגותיים שבעטיים מתבצע האבחון.
- בהערכת ילד/נער עם הפרעת קשב וריכוז על המאבחן להתייחס לאפשרות קיומה של תחלואה נלווית.
- על הרופא להכיר בהפרעת קשב וריכוז כבעיה כרונית ולהכיר בילד כבעל צרכים נוספים.
- לשם אבחון הפרעת קשב וריכוז נחוצים הצעדים הבאים)אשר יבוצעו על ידי או באחריות הגורם המאבחן(:
- לקיחת אנמנזה מלאה
- בדיקה גופנית, כולל בדיקה נוירולוגית
- מילוי שאלונים על ידי ההורים והמורים
- קבלת דיווחים על תפקוד בביה"ס
- שלילת גורמים אפשריים אחרים שהביאו את הילד לצורך באבחון, כולל הערכה רגשית של הילד
ה . כחלק מהאבחון נחוץ לעתים, ולפי שיקול דעת הרופא )או הפסיכולוג) המאבחן, לבצע גם:
- בדיקת שמיעה וראיה
- הערכה מנטאלית, התפתחותית, או קוגניטיבית
- בדיקות נוספות המתייחסות לתחלואה נלווית, כגון EEG
- אבחון פסיכו דידקטי
- מבחנים ממוחשבים