בת 35, נשואה לגלעד, ביולוג העובד במכון ויצמן, אימא למעיין (בת 4.5) ודולב (בן שנתיים וקצת), נולדה ברמת-גן, מתגוררת כיום בנס-ציונה, למדה רפואה בטכניון.
מאת מיכל סבו-וינברגר
מתי ידעת שתהיי רופאה?
"הבחירה הראשונה שלי היתה ביולוגיה. אך במהלך לימודיי לתואר שני בביולוגיה, בעת שערכתי ניסויים למחקר שלי, וסביבי מבחנות ומשטחי עבודה, חשתי בחסרונו של הפן האנושי. היה לי חסר הקשר עם האנשים, השיחות הקטנות עמם. הפתרון המושלם בעיניי היה להמשיך מכאן לרפואה. לכן, עם סיום התואר, עברתי ללימודיי רפואה בטכניון".
מדוע בחרת דווקא ביילוד וגינקולוגיה?
"כאשר התבקשתי לקראת סיום הסטאז' לבחור את תחום ההתמחות, התלבטתי רבות בין פנימית לגינקולוגיה. בדרך כלל, כאשר אני מספרת על-כך, יש המגיבים בהרמת גבה – בטענה כי שני תחומים אלה שונים בתכלית, ולכן לא אמורה להיות התלבטות.
אני מוצאת עניין בשניהם, והפתרון שלי היה לבחור ברפואת נשים, תחום מרתק מאוד בעיניי, המאפשר לי לשלב בין שני תחומים שאני מאוד אוהבת: כירורגיה ורפואה שאינה כירורגית (פנימאות, אנדוקרינולוגיה וכו')".
מה משך אותך לעבוד בבית-החולים אסף הרופא?
"האמת היא, שרציתי להגיע אליו כבר בסטאז', ולצערי ההגרלה נסגרה מקום אחד לפני. תמיד דיברו על אסף הרופא כאל בית-חולים קטן ואינטימי, שהיחסים בו בין אנשי הצוות טובים וכולם בו מכירים זה את זה. ידעתי שמחלקת הנשים בו נחשבת למבוקשת ושמדובר במחלקה טובה. כשהגעתי למחלקה כסטאז'רית, הבחנתי בקשרים בין הרופאים הבכירים למתמחים. כבר בתחילת ההיכרות, המתמחים נתנו לי טיפים ודאגו לשתף אותי בפעילויות שלהם. ובסך הכל, המחלקה הקרינה אווירה טובה שרציתי לקחת בה חלק. עד סיום הסטאז', היה לי ברור שזו המחלקה בה אני רוצה להתמחות".
צילם: יונתן בלום
מה מיוחד ברפואת נשים בעינייך?
"זהו תחום מגוון מאוד, המכיל הרבה תתי תחומים: מיילדות, אונקולוגיה, אולטרסאונד, פיריון, כירורגיה. כל רופא בתחום מוצא את הנישה המתאימה לו ביותר ומעמיק בה את הידע והמקצועיות.
לטעמי, כאישה, התרומה שלי כמטפלת גדולה יותר בתחום זה – בשל הניסיון וההזדהות".
מהן התכונות הדרושות לרופא/ה בתחום בו בחרת?
"בראש ובראשונה, סובלנות ואמפתיה – שתי תכונות אלו חשובות מאוד ליצירת הקשר הראשוני, ליצירת קשרי אמון – באמצעותן המטופלת בוטחת בך כמטפל וכפועל יוצא מיישמת את ההמלצות הניתנות לה.
תכונה חשובה לא פחות היא קור רוח וביטחון עצמי. חשוב לזכור, שמדובר במקצוע שבו נמצא המטפל במצבי מתח רבים, המחייבים יכולת קבלת החלטות מהירה, באופן מסודר ותוך הפעלת שיקולי דעת רבים.
לדעתי, חשובה גם היכולת להיות חלק מצוות, ולא 'סוליסט' – עובדה הנכונה למעשה למרבית מקצועות הרפואה. כרופאים בבית-חולים, אנו עובדים כצוות המשתף פעולה עם מיילדות, אחיות, מרדימים ועוד. יחסים טובים בין אנשי הצוות הופכים אותנו ל'מכונה משומנת' היטב וכפועל יוצא - המטופלים מקבלים את השרות המגיע להם וחשים שביעות רצון".
כיצד נראה יום עבודה טיפוסי שלך?
"מתחילים בישיבת בוקר בשעה 7:30, למעט בימים בהם מתקיימת פעילות אקדמית למתמחים לפני הישיבה. בישיבת הבוקר, מוצגים האשפוזים החדשים שהתקבלו במהלך התורנות, ניתוחים דחופים שהיו, וכן דנים במקרים בעייתיים תוך קבלת החלטות לגבי המשך הניהול. היום מסתיים בשעה 15:00.
אני נמצאת כעת ברוטציה במחלקת יולדות, ובמסגרת עבודתי עורכת ביקורים במחלקה, כותבת מכתבי שחרור ומזמנת יועצים מתחומי רפואיים אחרים.
כשאני מסיימת משימות אלו, אם נותר לי זמן פנוי, אני משתדלת לנצל אותו לקריאת מאמרים, ספרי לימוד או הולכת לחדר לידה לעבוד שם. אם אני תורנית, המשך העבודה עד יום המחרת מתבצע בעיקר במיון מילדותי ובחדר לידה. למחרת התורנות, אני מבקרת במחלקת יולדות ומשם – הביתה".
האם חל שינוי בהתנהגותה של היולדת "הממוצעת" - יותר נשים בוחרות כיום בלידה טבעית? יותר יולדות מחוץ לבית-החולים וכדומה?
"מרבית היולדות של המאה ה-21 הן 'יולדות משכילות', שעשו עבודת הכנה טרם הגעתן ללדת. הן מגיעות לאחר קורסי הכנה ללידה ולאחר שקראו ספרות ואתרי אינטרנט, ולפיכך הן מגיעות לחדר הלידה עם דעות מוצקות ותוכניות לידה.
אין לי התנגדות ליולדות המודעות לאיך שהלידה שלהן תהיה, להיפך, חלק מההכנה הזו גם מכינה אותן נפשית לתהליך הלידה. יחד עם זאת, אני תמיד מזכירה להן שחשוב שישמרו על 'ראש פתוח'. זה טוב שיש תוכנית לידה, אך המציאות לא תמיד הולכת בד בבד עם המשאלות, וכאשר יש לסטות מהנתיב הרצוי באינדיקציה רפואית, קיימת חשיבות ליכולת התמרון של היולדת, להשגת שיתוף פעולה אופטימאלי עם הצוות והגעה ללידת עובר בריא עם אם בריאה".
צילם: יונתן בלום
מהן התוכניות שלך בתחום? לאן את שואפת להתקדם?
"עוד קצת מוקדם לדבר על תוכניות. אני חשה שעדיין לא נחשפתי למגוון הרחב של התחומים שיש במקצוע שלנו, על-מנת לגבש כבר עתה עמדה. אני יודעת שארצה לשלב עבודה בבית-חולים עם עבודה בקהילה. מעניין אותי תחום רפואת נערות, תוך דגש על רפואה מונעת וחינוך הנערות לקיום יחסי מין בטוחים. תחום אחר שמעניין אותי קשור באלימות נגד נשים, נושא בעל חשיבות רבה אשר יש לקרבו לתודעה הציבורית. כיום, הניהול והטיפול בנפגעות אונס קיים בבית-חולים וולפסון ואליו מפנים את כל המקרים. אני מאמינה שיש מקום להכשיר רופאים בנושא זה גם בבתי-חולים אחרים".
מה מרגש אותך בעבודה?
"לחזות בלידה נחשב בעיניי לאחד הרגעים הקסומים ביותר. מעבר לעובדה שאני כמעט תמיד מזדהה עם היולדת ועם הקשיים עמם היא מתמודדת בתהליך הלידה, זהו רגע אינטימי שאתה חולק עם אנשים שלא היכרת בעבר ולרגע אחד אתה הופך ל'חלק מהמשפחה'. לאחר מכן, הקשר עם היולדת ובן-זוגה הוא אחר לגמרי.
מרגש אותי מאוד הקשר שנוצר עם הנשים, בעיקר כשמדובר באישה שאתה מלווה מהמיון המיילדותי דרך הלידה וכלה בשחרור מהמחלקה לאחר הלידה. התחושה שיכולתי לעזור - בעידוד, בהרגעה ואפילו בהדרכה, מתן טיפים או הסברים לגבי הצפוי בהמשך (בין אם מדובר באישה העומדת לפני זירוז לידה ובין אם ביולדת המתקשה בהנקה וחוששת להשתחרר לביתה). עם חלק מהנשים אני חשה כי עד סוף התהליך הן הופכות להיות חברות טובות".
מה מתסכל אותך בעבודה?
"העומס והעייפות המצטברת גובים את המחיר שלהם. אבל גם לאחר ימים רגילים, לפעמים אני מרגישה שאת כל האנרגיה שלי (הסבלנות, האמפטיה וההבנה) השקעתי בעבודה ולכן אני שבה הביתה ללא כוחות".
ספרי על מקרה שלא תשכחי לעולם.
"זה היה מקרה שאיתו התחלתי את אחת התורנויות ואני לא מפסיקה להרהר בו. מדובר באישה דוברת שפה זרה, בהריון ראשון בשבוע 26, שהתקבלה עם כאבים בבטן התחתונה וירידת מים.
עם קבלתה, חוברה כמקובל למוניטור עוברי. נקראתי לחדר משום שהניטור לא היה תקין. כשראיתי את המוניטור, העברתי אותה מהר לחדר בדיקת רופא ובבדיקה גיליתי שחבל הטבור בנרתיק. באולטרסאונד נצפה דופק חיוני. קראתי מהר לרופא הבכיר והאישה נלקחה בדחיפות לניתוח קיסרי.
לא אשכח את פני האישה שהיתה, כמובן, מבוהלת מכל המצב, למרות שקיבלה הסבר בשפת האם שלה. לא יכולתי להפסיק לחשוב על מה שמצפה לה, כולל החלמה מניתוח קיסרי ושהות ארוכה בפגיה עם תינוק שגורלו לא ידוע - החל מהסיכוי לשרוד וכלה בסיבוכי פגות עם השלכות לטווח הרחוק".
כיצד בן-זוגך מתייחס למקצוע בו בחרת?
"אני לא יודעת עד כמה גלעד היה מודע להקרבה שבלהיות בן-זוג של רופאה. אבל לאורך כל הדרך, במהלך לימודיי הרפואה, הסטאז' ועתה בתקופת ההתמחות – שזו התקופה הכי 'קריטית' מבחינתי – הוא תמיד תמך, עודד, פירגן ואיפשר (ועדיין מאפשר) לי להגשים את עצמי.
גלעד משקיע הרבה בילדים. היה ברור לשנינו, מהרגע שהתחלתי את ההתמחות, שהעבודה שלי נוקשה יותר ומאפשרת לי הרבה פחות גמישות וחופש בהשוואה לעבודה שלו".
האם את מנהלת אורח חיים בריא?
"קשה מאוד לנהל אורח חיים בריא, בייחוד נוכח החיים במשמרות. ישנן תורנויות כל-כך עמוסות, במהלכן כמעט לא נותר זמן לאכול, וכאשר מגיעים לכך – פשוט 'טורפים' כל אשר בנמצא.
אני משתדלת להיות בשליטה ולהיות מודעת למה שאני מכניסה לגוף. פעילות גופנית היא פונקציה של מידת העייפות שלי ומאוד קשה להתמיד. עייפות היא מצב כרוני שמתרגלים אליו והוא גובה את המחיר ממך ומסביבתך".
איזו רופאה את, בעיניך? מה אנשים יגידו עליך?
"אני רוצה להאמין שרואים בי רופאה אחראית, קפדנית ומסודרת, עם יחסי אנוש טובים, כזו שלא תסרב לתת כתף כשצריך. אני מאוד מסורה לעבודה שלי.
לדעתי, אחת התכונות הבולטות שלי היא היכולת ליצור קשרים טובים – עם הצוות ובייחוד עם המטופלות. אני בדרך כלל זוכרת את הנשים שאני רואה, לרבות את שמן ודברים שנאמרו בשיחה עמן. אני מוצאת שזהו פרט שמאוד משמח אותן וחשוב להן".
כיצד את מבצעת הפרדה בין העבודה לבית?
"קשה מאוד לבצע את ההפרדה הזו והרבה פעמים אני חוזרת הביתה וממשיכה להרהר בנשים שראיתי. אני מנצלת את הנסיעה לשיחות עם גלעד ואימי, להתרחק מהתורנות ולהתעדכן 'בחיי השגרה'. אני משתדלת לצפות באינטרנט בסדרות האהובות עליי – אני רואה בזה סוג של 'ניקוי ראש', לפני שמשלימים שעות שינה ועד שהילדים מגיעים".
מהו ה"אני מאמין" שלך?
"להתייחס לאחרים כמו שהייתי רוצה שיתייחסו אלי".
מה מצחיק אותך? מעניין אותך? – בחייך הפרטיים.
"הילדים שלי מאוד מצחיקים אותי ומרגשים אותי. אני אוהבת לצאת איתם לטיולים ולהצגות ולראות אותם נפעמים מדברים חדשים.
אני מאוד אוהבת לבשל ולקרוא. אני לא מצליחה לקיים את השניים באותה תדירות שבה עשיתי זאת לפני ההתמחות, אבל משתדלת, כאשר שורה עליי הרוח...".
האם לדעתך הציבור מתייחס כיום לרופאים באותה הדרת כבוד כבעבר?
"מרבית האנשים מתייחסים בכבוד ומוקירים תודה לרופא. אבל בניגוד לעבר, אז היתה נהוגה השיטה הפטרנליסטית, היום המטופלים הרבה יותר משכילים ומעורים באפשרויות העומדות לבחירתם בכל הנוגע למצבם הבריאותי. הרופא נתפש יותר כנותן שירות וכאשר 'אינו מספק את הסחורה', יש שאינם מהססים להשתמש באלימות – מילולית ואף פיזית".
מתי את מסיימת את ההתמחות?
"בשנת 2016".
מה היית לולא היית רופאה?
ככל הנראה, הייתי ממשיכה במסלול אותו התחלתי טרם עברתי ללימודיי רפואה – ביולוגיה. ככל הנראה, הייתי ממשיכה לדוקטורט ומשתלבת במחקר בחברת ביוטק".
במחשבה לאחור, היית בוחרת שוב ברפואה?
"אין ספק שכן! אני חושבת שזהו אחד המקצועות היפים ביותר. מקצוע המכיל בתוכו הרבה סיפוק ואפילו תחושה של הגשמה (לפחות עבורי)".