אמה של ד"ר בר אילן (38), שהינה ד"ר לכימיה, ואביה – ד"ר למתמטיקה, הופתעו כאשר החליטה ללמוד רפואה, אך תמכו בה ועודדו. גם בחירתה בתחום ההתמחות היתה יוצאת דופן. "כאשר סיימתי את לימודיי, מעטים ידעו על רפואה תעסוקתית. כיום, תחום זה מוכר ומבוקש יותר", היא אומרת. ד"ר בר-אילן נולדה ברחובות ומתגוררת בה עד היום, אימא לאליהו (בן 10) ונתן (בן 7), חובבת צלילה (מוסמכת שני כוכבים), עבודות יד (ויטראז'), עיצוב בפימו, סידור פרחים ועוד.
מאת מיכל סבו-וינברגר
מהי רפואה תעסוקתית?
"רפואה תעסוקתית היא אחד מתחומי הרפואה המונעת. הרופאים התעסוקתיים מפקחים על בריאות העובדים אשר חשופים לחומרים מזיקים, ותפקידם לעזור לעובד ולמעסיק לשמור על בריאותם. עיקר המגע של הרופא התעסוקתי הוא עם עובדי תעשייה, החשופים לחומרים מזיקים כגון קרינה, מתכות כבדות, ממיסים אורגניים, אבק מזיק ורעש, אך גם על עובדי 'צווארון לבן' העובדים בעומס נפשי גבוה, בתחנות עבודה שלעתים אינן מתוכננות היטב מבחינה ארגונומיות, ועוד.
בהיותו בקיא בדרישות התפקיד והחשיפות התעסוקתיות במקומות עבודה רבים, הפך הרופא התעסוקתי לפוסק העיקרי בנושאים הקשורים לכושר עבודה. רופאים רבים מפנים אל הרופא התעסוקתי עובדים שנפצעו או חלו במחלה כלשהי ומתקשים להתמודד עם דרישות התפקיד שאותו ביצעו עד אותה העת.
רפואה תעסוקתית נוגעת במגוון עצום של מחלות, מכל ענפי הרפואה – אורתופדיה, פנימית, א.א.ג., עיניים, פסיכיאטריה ועוד. וגם במגוון עצום של תהליכי עבודה, שימוש בחומרים מזיקים, שביחד יוצרים מקרים מעניינים בהם נדרש הרופא התעסוקתי להחליט האם העובד מתאים לעבודתו ובאלו תנאים, בהתחשב במחלות שלו ובדרישות התפקיד. למעשה, הרופא התעסוקתי הוא המומחה אשר קובע האם קיים קשר בין מחלה ומקצוע.
צילום: יונתן בלום
חלק חשוב ומעניין בתחום הרפואה התעסוקתית הוא הביקורים במפעלי תעשייה. רופאים תעסוקתיים יוצאים הרבה למפעלים כדי להתרשם מעמדת העבודה ומתנאי העבודה, ומכירים גם את תהליכי הייצור לעומק, ומוצאים בכך עניין רב. אנו עוזרים גם לנכים ומוגבלים בהנגשת מקום העבודה.
יש שטח נרחב מאוד למחקר אקדמי, ומגוון גדול מאוד של שותפי תפקיד – מפקחי עבודה, המוסד לבטיחות וגהות, ביטוח לאומי. כחלק מתוכנית ההתמחות אנו לומדים תואר שני באוניברסיטת ת"א 'מוסמך בבריאות בתעסוקה' שנותן את הבסיס המדעי לעוסקים בתחום".
היכן למדת ובאיזה שלב את נמצאת?
"את לימודי הרפואה סיימתי באוניברסיטת תל-אביב. לשמחתי, אני נמצאת אחרי שלב ב' ולקראת סיום ההתמחות. בחרתי להתמחות בשירותי בריאות כללית ברחובות בגלל קבלת הפנים המאירה שעשו לי".
נחזור קצת אחורה. מדוע בחרת להיות רופאה?
"עשיתי שירות לאומי בבית-חולים 'לניאדו' ובמהלך עבודתי התאפשר לי לצפות בניתוח עיניים. ראיתי את יופייה וכוחה של הרפואה".
יש רופא במשפחתך?
"אמי ד"ר לכימיה ואבי ד"ר למתמטיקה. הם היו מופתעים...אבל מאוד תמכו ועודדו. בעלי לשעבר הנו רופא. סיימתי לימודי הרפואה בהצטיינות באוניברסיטת ת"א. אחותי הלכה בעקבותיי והיום היא רופאה פנימאית בבית-החולים 'השרון'. אחי מהנדס חשמל".
מדוע בחרת דווקא ברפואה תעסוקתית?
"לא ידעתי שאתמחה ברפואה תעסוקתית. זה היה תחום כמעט בלתי ידוע כשסיימתי את לימודיי. היום ההתמחות הרבה יותר ידועה ומבוקשת. התחלתי התמחות ברפואת עיניים ב'שיבא' אולם קצב החיים היה תובעני. היה לי תינוק חמוד בן שנה אבל לא התאפשר לי להיות אימא. מצאתי עבודה זמנית כיועצת רפואית בקרן הפנסיה 'מבטחים'. היחס והתמורה היו שונים לחלוטין ואפשרו שמירה על איכות חיים סבירה. כעבור שלוש שנים נקלעו קרנות הפנסיה לקשיים ומצאתי עצמי מחפשת התמחות רפואית שתהיה מגוונת, מעניינת, מתגמלת, ותאפשר גם איכות חיים. התלבטתי בין רפואת משפחה ורפואה תעסוקתית. חשבתי שב-10 דקות למטופל קשה לעשות רפואה טובה, ובחרתי ברפואה תעסוקתית, תחום שנוגע בתחומי רפואה שונים.
במהלך ההתמחות ברפואה תעסוקתית, חשתי כי היחס אלי טוב, הוגן ואנושי ונעים לי לעבוד בהתמחות בה בחרתי".
מה מיוחד בתחום זה בעינייך?
"זה תחום הדורש ידע רחב ברפואה, וקצת ידע בכימיה, בטוקסיקולוגיה, בפסיכולוגיה, בחוקי העבודה ועוד. המקצוע אינו הולך ומצטמצם למומחיות על בתחום אחד אלא הולך ומתרחב וזה מעניין. העיסוק בתחום זה דורש הרבה שיקול דעת בקבלת החלטות, כיוון שאין פרוטוקולים טיפוליים לבעיות השונות. ההסתכלות על המטופל שונה לחלוטין: בנוסף לאנמנזה ובדיקה פיסיקלית, אצלנו יש גם בדיקה של המפעל. אנחנו לומדים את תהליך העבודה. יש במקצוע הרבה חופש מחשבה, חיפושים בספרות והפעלת שיקול דעת. אין כמעט הנחיות מקצועיות בסגנון הפרוטוקולים הטיפוליים שקיימים במקצועות אחרים. כל הזמן יש אתגרים חדשים ולומדים דברים חדשים, גם הרבה לאחר סיום ההתמחות".
מהן התכונות הדרושות לרופא בתחומך?
"הנאה מלימודים, יכולת הפעלת שיקול דעת רפואי, והרבה ידע כדי לקבוע קשר סיבתי בין חשיפה לתחלואה ולעשות הפרדה בין מחלות תעסוקתיות למחלות 'רגילות'. כמו כן, דרושה יכולת לעשות אינטגרציה של פרטים למכלול וקבלת החלטות שלא תמיד עולות בקנה אחד עם רצונותיו של העובד או המעביד. חשובה מאוד יכולת עבודה עם צוות רב-מקצועי, וכישרון לניהול משא ומתן מול המעביד, המפעל ועוד".
כיצד נראה יום עבודה טיפוסי שלך?
"ארבעה ימים עבודת מרפאה משמונה עד שלוש, יום אחד בשבוע סיורים במפעלים. שישי ושבת – שלי".
מיהו המודל שלך ומדוע? רופא מסוים – בארץ או בעולם
"בארץ – פרופ' יהודה לרמן, ד"ר חיים כהן וד"ר אורלי תיבון פישר שהיו מורים שלי והדריכו אותי. בעולם - פרופ' סליקוף מארה"ב. הוא כבר נפטר, אבל המחקר שהשאיר אחריו הוא אבן דרך ברפואה תעסוקתית. הוא הראה, שהסיכוי לחלות בסרטן ריאה לעובדי אסבסט הוא פי 5 מהאוכלוסיה הכללית, הסיכון למעשנים הוא פי 10, וביחד – מעשנים שעובדים באסבסט – הסיכון עולה לפי 50 ויותר. המחקר מדגיש את חשיבותה של המניעה. הרי הפרוגנוזה של סרטן ריאה ידועה לכולנו...".
ספרי על הידע הרפואי החדש בתחומך, על טיפולים חדשניים והצלחות שלא ניתן היה להשיגן לפני עשר שנים.
"רוב מחלות המקצוע היו ידועות. ההצלחה נמדדת בהיעלמותן. הן יורדות בשכיחות עם עליית המודעות ושימוש אמצעי מיגון נכונים. כאן חשוב שיתוף הפעולה בין רופאים לאנשי גהות ומפקחי עבודה. הידע החדש בתחומי כולל רשימה הולכת וגדלה של חומרים מסרטנים שבעבר היו 'חשודים' והיום הם 'ודאיים'. רק 4% מכלל הסרטנים הם מתעסוקה, וזו 'הצלחה יחסית'. טיפולים אין, וזה החלק המתסכל. אם מחלת מקצוע לא התגלתה בשלב מוקדם – קרוב לודאי שלא תהיה הפיכה ותהיה עמידה לטיפול. לכן הגילוי המוקדם כל-כך חשוב".
אלו מחלות תעסוקתיות נפוצות כיום?
"ליקוי שמיעה עקב חשיפה תעסוקתית לרעש מזיק – היא שכיחה ביותר וגורמת לנכות וסבל רב. ישנה פגיעה באיכות החיים, כי לפגיעה מרעש מתלווה גם טנטון שאי אפשר לרפא ובעיות שיווי משקל. ישנן מחלות שכבר מזמן היו צריכות להיעלם... סליקוזיס – עם קוצר נשימה בלתי פוסק כמו שראיתם בטלוויזיה בערוץ 2, פגיעות שריר שלד שכיחות ביותר, כשהעובד מבצע מאות או אלפי פעולות חוזרות מדי יום או הופך את גופו למנוף. אסטמה תעסוקתית, ועוד. אנחנו מנסים להסביר למעסיקים את חשיבות המיגון ההנדסי ותכנון נכון של תחנת העבודה ולא להסתפק במיגון אישי לעובד. יש פקודת בטיחות בעבודה, וצריך לאכוף אותה...".
מה מרגש אותך בעבודה?
"התודה וההערכה מצד המטופלים. רוב האנשים חרוצים, רוצים לעבוד בעבודה שלהם, וכשאפשר לפתור את הבעיה על-ידי יצירת התאמה במקום העבודה או מתן מגבלה הגיונית שמקובלת הן על העובד והן על המעסיק, שניהם שמחים וזה נותן תחושת סיפוק".
מהו ה"אני מאמין" שלך?
"יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא" (רמב"ם).
מה מעניין אותך לחקור?
"אימונולוגיה של מחלות ריאה".
ספרי על מטופל שלא תשכחי לעולם
"הגיע אלי רתך שסבל מ'פרקינסון'. ידו הימינית רעדה כל-כך, שלא היה מסוגל לאחוז בכוס ולשתות. מחלתו לא הגיבה לדופיקר. במרפאה עשה התקף אסטמה קשה (גם מחלת מקצוע) והוא סובל גם מדיכאון. בכל זאת, האיש עבד בהתמדה. מדובר באדם שאינו יודע קרוא וכתוב, אשתו חולה גם היא ואינה עובדת ויש לו שני ילדים.
הסתובבתי עם תחושה כבדה שהמקרה קשור ל'מנגן' (מתכת כבדה). נסעתי למקום עבודתו וראיתי שהוא מרתך ללא הגנה נשימתית. ראיתי שהוא מייצב את ידו הימנית בעזרת יד שמאל כדי לרתך ישר ככל האפשר.
לבקשתי, המעסיק שלו נתן לי דף פירוט חומרים מיצרן אלקטרודת הריתוך, ושם התגלה המנגן. הוצאתי את המטופל מהעבודה בגלל מחלת מקצוע. בביטוח הלאומי התביעה התעכבה, משום שהתלבטו בקביעת הקשר הסיבתי. זה אכן מקרה נדיר. האיש היה מתקשר אלי ומספר שאין לו כסף לתרופות ולאוכל לו ולמשפחתו, ושהוא רוצה להתאבד. התקשרתי למנהלת סניף המוסד לביטוח לאומי ברחובות וביקשתי הכרעה. לאחר כשעה, כשהתקשרתי לבשר לו שהתביעה התקבלה, נשימתו נעתקה מרוב התרגשות, הוא כמעט נחנק והשיחה נותקה. עכשיו שלומו יותר טוב, אבל הוא לא יבריא. מכשיר 'ונטה' (מנדף תלוי) קטן היה חוסך את כל הסבל והנכות".
איזו רופאה את, בעיניך?
"אני משתדלת להיות סבלנית ואמפטית. אם צריך, אני יוצאת למפעלים גם שלוש פעמים בשבוע, מעבר ל'יום הסיורים שלי', אכפת לי ממטופליי והם מתייחסים אלי בכבוד ומביעים הערכה. זה חשוב. זה חלק מהסיפוק הרפואי. גם רופאים רוצים משוב חיובי".
האם את "לוקחת" איתך הביתה את חוויות יום העבודה?
"חוויות יום העבודה חוזרות איתי הביתה, אבל כשאני רואה את הילדים אנחנו נפרדות".
האם את מנהלת אורח חיים בריא?
"כן. אני אוכלת בריא, ישנה מספיק ושוחה. צריך זמן כדי לחיות בריא, וגם רופאים זכאים לזה".
האם לדעתך הציבור מתייחס כיום לרופאים באותה הדרת כבוד כבעבר?
"לא ב'הדרת כבוד' אבל הציבור מכבד את הרופאים".
במחשבה לאחור, היית בוחרת שוב ברפואה?
"כן. זה המקצוע הכי יפה ומעניין שיש, בעיניי לפחות. כל המגרעות שלו – תורנויות, שעות עבודה מטורפות... זו בעיה תעסוקתית, ויש לה פתרונות...".