"אני מאמין שאם רופא פועל מתוך דאגה אמיתית לזולת, על בסיס מקצועי, בהתמדה ותוך שיתוף פעולה, הוא יכול לסייע למטופל לשלוט טוב יותר בבריאותו ולשפרה, ואין משנה הדבר אם מדובר במטופל בודד, במשפחה, בקהילה או בכל האוכלוסייה. אני מאמין שחובתנו לעשות זאת בצורה שתתחשב גם בדורות הבאים ובסביבה שבה אנו חיים".
מאת מיכל סבו-וינברגר
ד"ר לוין, בן 32, נשוי לאורית, רוקחת, אבא לארד (בן 3.5) ולאריאל (בת חודשיים), יליד רחובות ומתגורר בה גם כיום ("בני הולך לאותו גן ילדים שבו למדתי כילד"), חובב קריאה וטניס; נצר לרופא מכובד - סבו של אביו היה מנהל בית חולים פסיכיאטרי בוינה ועוזר מחקר של פרויד. "סב אבי שירת ונפצע כרופא צבאי במלחמת העולם הראשונה. למרות פציעתו, שרד את המלחמה ונפטר בישראל בגיל 102, כך שזכיתי להכירו".
באיזה שלב בחייך הבנת שתהיה רופא?
כשהייתי בן 17, השתתפתי במחנה מדע בינלאומי במכון ויצמן (תחום המחקר שלי היה פיזיקה של מערכות מורכבות). חבריי למחנה היו סטודנטים ממדינות שונות או לקראת האוניברסיטה, בכל תחומי המדעים, כולל רפואה. השיחות עמם האיצו אצלי את תהליך בחירת המקצוע. אני זוכר לילה אחד, זמן קצר לאחר המחנה, שבו התלבטתי והתחבטתי האם ללמוד רפואה. בבוקר החלטתי שאהיה רופא".
מה משך אותך לעולם הרפואה?
"מגיל מאוד צעיר רציתי לחקור את העולם ותכננתי לעסוק במדע. כשבגרתי הבנתי שאני רוצה לעסוק במדע, אך יותר מזה ידעתי שאני רוצה לעזור באופן ישיר לאנשים ושעבודתי תהיה עם בני אדם ולא עם נוסחאות, חיידקים, חיות וכיו"ב".
היכן למדת?
"למדתי בבית-הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה בירושלים. במקביל, למדתי לתואר ראשון במדעי הרוח במסגרת התכנית הבין-תחומית למצטיינים 'אמירים'. בימים אלה, אני לקראת סיום ההתמחות".
במה אתה עוסק כיום?
"אני מתמחה בבריאות הציבור ובנוסף, מלמד באוניברסיטת בן-גוריון".
מדוע בחרת במסלול העתודה ברפואה?
"מהרגע שבו החלטתי שאהיה רופא רציתי כבר להתחיל בדרך המקצועית. מצד שני, תמיד שאפתי להוביל ולהשפיע ועל אחת כמה וכמה בשירות הצבאי, שחשיבותו רבה בעיניי, כך שהיה ברור לי שאמשיך לקצונה. מסלול העתודה ברפואה אפשר לי לשלב בצורה טובה את שתי השאיפות הללו – להיות קצין ורופא, כפי שאכן קרה, ואני מרוצה שבחרתי במסלול זה".
מדוע בחרת להתמחות דווקא בבריאות הציבור?
"במהלך לימודיי הרפואה, הבנתי שאני מעוניין בהתמחות רב-תחומית, שתשלב מגוון רחב של תחומי עיסוק ומיומנויות. ההתמחות בריאות הציבור, הכוללת בתוכה את תחום האפידמיולוגיה, עונה על קריטריון זה ומשלבת תחומים רבים: סטטיסטיקה, ניתוח נתונים ותרגומם לקבלת החלטות, תקשורת, ניהול מערכות בריאות, מדעי החברה, מדעי החיים וממשקים עם כל ההתמחויות הרפואיות ובעלי המקצועות הפארא-רפואיים. הפרדיגמה העומדת בבסיסה של בריאות הציבור הינה גישה 'מניעתית' ולפיה מניעת הבעיה עדיפה תמיד על טיפול בה לאחר שהתפרצה. ההתייחסות של בריאות הציבור היא ברמת האוכלוסייה ולא רק ברמת הפרט, ההשפעה בקנה מידה גדול תואמת את תפישת עולמי והתחברתי אליה מאוד".
מהי אפידמיולוגיה? מהי בריאות הציבור?
"אפידמיולוגיה היא מדע ברפואה העוסק בחקר הגורמים למחלות ולמצבי בריאות ומטרתו לשפר את מצבם הבריאותי של האנשים. בעבר, אפידמיולוגיה עסקה בעיקר בהתמודדות עם מגיפות שמקורן במחלות זיהומיות ("אפידמיה") אך כיום, במקביל למתן מענה למגיפות טבעיות או יזומות, היא נוגעת בתחומים רבים נוספים דוגמת 'מגיפות' החיים המודרניים כמו עישון והשמנה, הערכת שירותי בריאות, השפעת הסביבה על הבריאות וכו'. בריאות הציבור מוגדרת כמדע ואומנות של מניעת מחלות, הארכת החיים וקידום הבריאות באמצעות מאמצים מאורגנים ובחירות מודעות של החברה, ארגונים ציבוריים ופרטיים, קהילות ופרטים".
מתי ידעת שזה התחום שבו תבחר?
"היה תהליך שהוביל להחלטה, שכלל כמה אבני דרך משמעותיות. הלימודים בתכנית 'אמירים' העמיקו אצלי את התובנה כי בריאות האנשים תלויה בחברה ובסביבה וכי אני רוצה להשפיע על הבריאות באמצעות שינויים ברמות הללו, ולא רק ברמת הפרט. במהלך הסטאז' היו מספר אירועים שבהם טיפלתי בילדים שנפגעו מתאונות ביתיות והתחברתי מאוד לגישה שארגון 'בטרם' מייצגו בצורה המובהקת: דגש על המניעה ולא רק על הטיפול. כאשר הייתי רופא בצנחנים, יזמתי תכנית למניעה וגמילה מעישון והסיפוק מהיכולת להשפיע ברמת האוכלוסייה היה רב ודרבן אותי לבחור בהתמחות זאת".
מה כוללת ההתמחות בבריאות הציבור? מהו המסלול שעשית?
ההתמחות כוללת 4 שנים שמתוכן 2.5 שנים במחלקת אם והשאר ברוטציות ובמקביל לימודים לתואר שני בבריאות הציבור. המסלול שלי כלל, מחוץ לתקופות במחלקת האם, שלוש רוטציות בנות חצי שנה: בלשכת הבריאות באשקלון, בחטיבת הילדים במרכז הרפואי סורוקה ובמינהל רפואי בהנהלת משרד הבריאות, במקביל השלמתי תואר MPH (Master in Public Health) באוניברסיטת תל-אביב".
מהן התכונות הדרושות לרופא בתחום בו בחרת?
"המקצוע מאוד מאתגר ומאפשר מימוש מלוא פוטנציאל היכולות במגוון תחומים. תכונות חשובות: מנהיגות, 'ראש גדול', יוזמה, גמישות, כישורים אנליטיים ברמה גבוהה ויכולת למידה, סקרנות, סבלנות, קבלת החלטות, תקשורת בין-אישית מצוינת, כושר ביטוי בכתב ובע"פ, יכולת ארגון ועבודה שיטתית לצד יכולת לחשוב 'מחוץ לקופסה', חשיבה מערכתית, הבחנה בין עיקר וטפל ועוד".
במה שונה התחום שבו בחרת מרוב תחומי הרפואה?
"ההבדל הבולט בין רוב תחומי ההתמחות השונים ברפואה לבין בריאות הציבור הוא שבריאות הציבור מתמקדת יותר בבריאים ופחות בחולים. במקביל לעבודתם המופלאה והחשובה של צוותי הרפואה בטיפול, פועלים רופאים ובעלי מקצועות אחרים במניעת מחלות ושיפור הבריאות, כך שבריאות הציבור היא תחום נפרד המשלים את הרפואה. בנוסף, בריאות הציבור פועלת בעיקר מחוץ לבתי החולים: בכל מקום המשפיע על הבריאות כדוגמת המזון והמים שאנו אוכלים ושותים, האוויר שאנו נושמים, הרגלי הבריאות שלנו וכו'. אפידמיולוגיה נוגעת בכל תחומי הרפואה ומהווה כלי חיוני להפיכת מידע לידע בעל משמעות, ברמת הפרט וברמת האוכלוסייה".
מה מרגש אותך בעבודה?
"מרגשים אותי האנשים בהם אני נתקל במהלך עבודתי, בכל מקום בו הייתי, שפועלים מתוך אכפתיות ורצון עמוק לקדם את הבריאות של כולם, מעל ומעבר לנדרש מתפקידם. מרגש אותי כאשר אני מצליח לגעת באנשים ולהשפיע על תפישת עולמם ועל התנהגותם לכיוון הבריא או כאשר אני מצליח לחולל שינוי המקדם את בריאות האוכלוסייה. אני מתרגש כשאני מצליח להפיק מתוך 'יער' של נתונים תובנה המשפיעה על קבלת ההחלטות".
מה מתסכל אותך בעבודה?
"מתסכל אותי כאשר אנשים מקבלים החלטות, הן ברמת הפרט והן ברמת האוכלוסייה המנוגדות לשכל הישר, לעדויות המדעיות ולהמלצות המקצועיות. לדוגמה, בחירה של אנשים לפגוע בעצמם ובסובבים אותם באמצעות עישון סיגריות".
מה מעניין אותך לחקור?
"מעניין אותי לחקור את גורמי היסוד המשפיעים על בריאותם של אנשים וכיצד ניתן ליצור חברה וסביבה בריאה אשר תחזיק מעמד לטווח ארוך ('מקיימת')".
אתה עוסק במחקר?
"מיוחסת לסוקרטס האמרה: 'חיים שאין בהם חקירה אינם חיים שראוי לו לאדם לחיותם', ואני משתדל לחקור כל תצפית חריגה שאני נתקל בה בעבודתי, כדוגמת אירועי תחלואה חריגה, שבמסגרתם אני אחראי לחקירה האפידמיולוגית. במקביל, אני מוביל ומשתתף במספר מחקרים, בעיקר באפידמיולוגיה של מחלות זיהומיות. עבודת התזה שלי עסקה בגורמי סיכון לנשאות חיידק הפנאמוקוק בקרב מבוגרים צעירים והוכיחה כי שתייה מאותה כוס היא גורם סיכון לנשאות".
ספר על מקרה מורכב בו נתקלת וכיצד התמודדת עמו.
"ההתמודדות הראשונית עם אירועי השפעת העולמית ('שפעת החזירים') היתה מאתגרת ביותר. בתקופה זו, הייתי ברוטציה במינהל רפואי בהנהלת משרד הבריאות והתבקשתי לסייע בהתמודדות עם האירוע: בקביעת המדיניות ותרגומה ליישום מעשי. המפתח העיקרי להצלחה בעיניי היה שיתופי הפעולה המוצלחים עם כל הגורמים במערכת הבריאות ומחוצה לה שסייעו מאוד במשימות המורכבות".
האם אתה עוסק בפעילויות מקצועיות נוספות מעבר להתמחות?
"קשה לי שלא להיות מעורב במקומות בהם אני נמצא. כך, מצאתי את עצמי משמש כנציג הסטודנטים בתואר השני באוניברסיטת תל- אביב, נציג המתמחים בוועד איגוד רופאי בריאות הציבור, פעיל במסגרת 'רשת ערים בריאות' וכן השתתפתי בתכנית העמיתים למנהיגות סביבתית של מרכז 'השל'. כמו כן, אני מלמד קורסים באפידמיולוגיה ובאתיקה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מרכז (יחד עם ד"ר נדב דוידוביץ') את קבוצת העבודה הישראלית בנושא אתיקה של בריאות הציבור ושותף בפורום לקידום תסקירי השפעה על הבריאות בישראל. זאת, בנוסף לחברות בועדות מקצועיות שונות ברמה הלאומית כדוגמת הצוות לטיפול במגיפות.
ספר על מקרה שלא תשכח לעולם.
"יש הרבה מקרים כאלה והמשותף לרבים מהם הוא הצורך בקבלת החלטות בתנאי אי וודאות. אני זוכר לילה אחד שבו טיפלתי באירוע של חשד למנינגיטיס מנינגוקוקלית. הייתי מעורב באבחון ובטיפול האופטימלי בחולה ובמקביל היה עליי להחליט האם לתת טיפול מונע למגעים. היתה אי וודאות בנוגע לאבחנה אך היה צריך לקבל החלטה במהירות. התלבטתי והתייעצתי אך האחריות וההחלטה היתה צריכה להיות שלי. לבסוף החלטתי לתת טיפול מונע למרות המורכבות ואי הוודאות. בדיעבד, הסתבר שאכן היה מדובר במנינגוקוק וכי ההחלטה היתה נכונה".
מה אתה אוהב בעבודה שלך?
"אני אוהב שכל יום אני לומד דברים חדשים כך שתמיד מעניין, את המגוון הרחב שקיים בעבודה ואת האינטראקציה עם אנשים רבים מתחומי עיסוק שונים. אני אוהב את האתגרים המקצועיים, הן בתחום החשיבה והן ביכולת להשפיע על אנשים שעבודתי מזמנת לי לעיתים קרובות".
האם בהתמחות שלך אתה עובד עם אנשים כפי שתכננת כשבחרת בלימודי רפואה?
"בהחלט כן. אמנם הקשר המיוחד שבין רופא למטופל פחות שכיח בעיסוקי היומיומי, אם כי גם לכך יש כיסוי חלקי במפגשים שאני מקיים במרפאת ייעוץ לנוסעים לחו"ל, בייעוץ אישי ובהנחיית סדנאות לגמילה מעישון ועוד. אמנם לרוב אני מטפל באוכלוסיה ולא באדם הבודד, אך עדיין קיים דמיון בהתייחסות ובפעול רוב העבודה שלי היא באינטראקציה עם אנשים. כשאני מטפל באוכלוסיה: למשל כאשר אני מחליט על בדיקות מנטו לנחשפים לחולה שחפת אני מקפיד להתייחס לכל אדם בפני עצמו, ובמיוחד משתדל לתמוך כאדם ורופא באדם שחלה בשחפת".
כיצד אורית מתייחסת למקצוע בו בחרת?
"אורית תומכת בי מאוד ומאמינה בחשיבות העבודה שאני עושה. לדוגמה, היא ייעצה לי בנושא הכשרת רוקחים לעיסוק בקידום בריאות וגמילה מעישון ועודדה אותי להרצות בהתנדבות בפני רוקחים בנושא זה".
האם אתה מנהל אורח חיים בריא? אוכל נכון, ישן מספיק ועוסק בפעילות גופנית?
"אני משתדל מאוד ומאמין שחשוב שכל רופא יטפל קודם בעצמו. כמובן שישנן תקופות לחוצות יותר ועכשיו עם תינוקת רכה יש פחות זמן לשינה ולפעילות גופנית. הפתרון שלי הוא לשלב את הפעילות בחיי היומיום: אני עולה במדרגות במקום במעלית, הולך ברגל במקום ברכב וכו'".
איזה רופא אתה, בעיניך? מה אנשים יגידו עליך?
"קשה לי להגדיר את עצמי או לדעת מה אחרים יגידו אלי. אני מעריך שהמאפיין הבולט שלי הוא האכפתיות והאמונה ביכולת להביא לשינוי של ממש בבריאות של כל אדם וכל אוכלוסייה בה אני מטפל, תוך ירידה לפרטים הקטנים ביותר כדי לממש את הרעיונות הגדולים ביותר".
כיצד אתה מבצע הפרדה בין העבודה לבית? האם אתה "לוקח" איתך הביתה את חוויות יום העבודה?
"אין אצלי הפרדה ברורה בין העבודה לבית. אני משמש ככונן 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. בנוסף, אני עובד גם מהבית בלילות ובסופי שבוע בתחומים שונים הקשורים לעיסוקי המקצועי. מבחינת החוויות, האירועים הם משמעותיים והאחריות כבדה כך שלפעמים החוויות מלוות אותי גם בבית".
מהן התוכניות שלך בתחום? לאן אתה שואף להתקדם?
"אני מעריך שאמשיך לפעול בתוך מערכת בריאות גדולה בתפקיד ניהולי ומקצועי המשלב מצד אחד ניתוח מצב האוכלוסייה (אפידמיולוגיה) עבור מקבלי ההחלטות בכל הרמות, ומצד שני קבלת החלטות בתחום בריאות הציבור ותכנון מדיניות בריאות. במקביל, אמשיך לחקור וללמד במסגרת אקדמית בתחומים הללו".
צילם: יונתן בלום
במחשבה לאחור, האם היית בוחר שוב ברפואה?
"אני מאמין שבחירה במקצוע הרפואה היא שליחות שיש בצידה השקעה רבה אך הסיפוק הוא אדיר ויש משמעות רבה לעשייה. הסיבות שבשלהן בחרתי במקצוע הן הרצון לחקור ולעזור באמצעות תקשורת עם אנשים באות לידי ביטוי בעבודתי היומיומית והעתיד עוד לפניי. כן, הייתי בוחר שוב במסלול המקצועי שבו בחרתי על כל מרכיביו: לימודי רפואה, במסגרת העתודה עם התמחות בבריאות הציבור".