ד"ר לירן, בן 37, נשוי לרויטל, העובדת במשרד הביטחון, אבא למאיה בת ה-4.5 ואיתמר בן ה-2.5 שנים, יליד באר-שבע, גדל בעומר, בהמשך ברחובות וכיום מתגורר בת"א. חובב ספורט מושבע (שחייה, כדורסל, עובד גם כמדריך צניחה חופשית, צלילה, סנובורד) ונגינה, סיים לימודי רפואה באוניברסיטת ת"א ונמצא כיום באמצע השנה הרביעית בהתמחות בכירורגיה פלסטית בביה"ח תל-השומר
מאת מיכל סבו-וינברגר
מה הביא אותך לעולם הרפואה?
"למקצוע הרפואה התגלגלתי במקרה. לאחר שהשתחררתי מהצבא, נסעתי למשך כשנה וחצי למזרח הרחוק. כאשר הוריי 'הצליחו לשכנע' אותי שהגיע הזמן לחזור, עלו בי רעיונות שונים בנוגע לדרכי המקצועית. התלבטתי בין וטרינריה לאדריכלות ולבסוף, לאחר שכבר התקבלתי ללימודי אדריכלות בטכניון, שיניתי דעתי והחלטתי לבחור ברפואה עם אופציה לעבור לווטרינריה בהמשך. האופציה לא מומשה...עדיין".
במשך כל תקופת הלימודים, ולמעשה גם כיום, אני עובד כמדריך צניחה חופשית וכל הזמן היו לי לבטי פרישה במטרה להישאר במקצוע הצניחה. מהלימודים לא נהניתי. מה שהחזיק אותי היה הידיעה כי בסוף המסלול נפתחות דלתות לכיוונים מרובים ושונים. ההחלטה הסופית להישאר במקצוע התקבלה רק בסוף הסטאז'. הייתי למעשה די סגור על התמחות בתחום העיניים במשך השנה האחרונה, אך לאחר שני חודשי אלקטיב בעיניים הבנתי שלא אוכל להמשיך בזה כל חיי. החלטתי על אלקטיב אחרון בפלסטיקה כדי לסגור איזו פינה שנותרה פתוחה מבחינתי לפני נטישה סופית של המקצוע וכעבור שבוע החלטתי ששם מקומי".
צילום: יונתן בלום
מה גרם לך להבין שמקומך בכירורגיה פלסטית?
"תמיד ידעתי שאני צריך מקצוע המשלב הרבה עבודת ידיים. אני נמשך מאוד לאומנות וחושב שפלסטיקה היא סוג של אומנות.
כירורגיה פלסטית, בשונה לדעתי מתחומים אחרים ברפואה ובכירורגיה, מצריכה אמנם ידע ושליטה בטכניקות שונות אך משאירה מקום רב ליצירתיות ולדמיון. בניתוחים רבים אתה ממש יוצר יש מאין ודרושה יכולת אלתור. כמו כן, התחום כולל התעסקות בכל שטח הגוף, כולל ברפואה דחופה, בניתוחים משחזרים וגם ברפואה אסתטית. הרבגוניות והיצירתיות תפסו אותי".
מהן התכונות הדרושות לרופא בתחום בו בחרת?
"סבלנות, ראש פתוח, יכולת טכנית גבוהה, מיומנות ידיים, דמיון ויצירתיות, חוש אסתטי".
כיצד נראה יום עבודה טיפוסי שלך?
"היום מתחיל בהשכמה טיפוסית בחמש בבוקר. ברבע לשש, אני כבר נמצא בבריכת האוניברסיטה עם קבוצת שחיה לאימון של כשלושה ק"מ. בשבע וחצי, אני מתחיל ביקור בוקר במחלקה, מהשעה שמונה נמצא בחדרי הניתוח ובשעות אחר הצהריים במרפאות בניתוחים נוספים. במקרה הטוב, נשאר לי זמן לבלות עם הילדים.
סופי השבוע, במידה שאין תורנויות, מוקדשים בעיקר לפעילויות בחוץ, עם המשפחה או בעבודה בצניחה".
מיהו המודל שלך ומדוע?
"אין לי מודל יחיד. המטרה שלי בשלב זה של חיי היא לנסות ללמוד ולהטמיע את המרב והמיטב מהרופאים הסובבים אותי ותוך כדי לפתח גישה אישית. ישנם רופאים, שחלקם דווקא לא מתחום הפלסטיקה, בהם אני רואה מודל לצורת התייחסות לחולים. אני מקווה שאני מיישם אותו ואמשיך ליישמו בעתיד".
מהם סוגי הניתוחים האסתטיים הפופולריים כיום?
"הניתוחים האסתטיים הנפוצים כיום, לפחות לפי הספרות, הם שאיבות שומן, הגדלות/הרמות שדיים, ניתוחי עפעפיים, הקטנות שדיים ומתיחות בטן. בנוסף, קיימים טיפולים אסתטיים מרובים הצוברים תאוצה כגון הזרקות למילוי (בוטוקס וכדומה)".
נראה, כי בשנים האחרונות חל גידול בכמות הניתוחים האסתטיים. אכן?
"להערכתי חל גידול משמעותי".
האם השתנה פרופיל המנותחים/ות?
"אני חושב שפרופיל המנותחים/ות לא השתנה אלא התרחב. בעוד שבעבר המנותחים נטו להחביא ולהסוות את הניתוח שעברו, כיום הדבר מקובל ואופנתי לבצע 'שיפוץ' כלשהו. בעבר, נשים לאחר ניתוח נראו 'פלסטיות' יותר. כיום השאיפה היא לשפר את המראה בלי להראות מנותחת. אני חושב שהצלחת הטרנד הנוכחי מביאה יותר אנשים לניתוחים אסתטיים".
ספר על החידושים האחרונים בתחום הרפואה הפלסטית?
"תחום הרפואה הפלסטית מתחדש כל העת, החל מחבישות לפצעים, דרך טכניקות ניתוחיות ההולכות ומשתכללות, שתלים עמידים יותר ובעלי מרקם טבעי יותר, חומרי מילוי והזרקה שונים עם פחות תופעות לוואי ושימוש חדשני ברקמות אוטולוגיות - הן לכירורגיה משחזרת והן לאסתטיקה. מאז ומתמיד יצאו מתחום הכירורגיה הפלסטית חידושים שהשפיעו בהמשך על ענפים שונים בעולם הרפואה".
מהן התוכניות שלך בעתיד?
"אני מתכנן להתמקד בעתיד בתחום השחזורים, בעיקר במיקרוכירורגיה וכמובן לעסוק גם ברפואה אסתטית".
צילום: יונתן בלום
מה מרגש אותך בעבודה?
"מרגש אותי לראות את אותם אנשים הסובלים מעיוותים ובעיות פיזיות קשות מאושרים לאחר הטיפול, לחשוב על דרכים לשפר את המראה או התפקוד, לראות את תהליך 'השיפוץ' המתהווה בחדר הניתוח ולדעת שלקחתי חלק בתוצאה הסופית".
ישנם דברים המתסכלים אותך?
"התסכול שלי נובע מהמערכת שבה אנחנו עובדים. פעמים רבות אני מרגיש שעלי להיאבק כדי שהמטופלים שלי יקבלו את מה שמגיע להם – חדר ניתוח בזמן, טיפולים נוספים, כאילו שמדובר בדברים שאני מקדם לטובתי האישית".
כיצד רויטל מתייחסת למקצוע בו בחרת?
"רויטל מאוד מפרגנת. אני לא חושב שיכולתי לקבל יותר התחשבות והבנה ממישהו. הנטל העיקרי של גידול 2 הילדים רובץ על כתפיה מכורח הנסיבות, והיא עושה זאת בצורה מדהימה למרות שגם היא עסוקה בעבודה תובענית מאוד".
אתה מצליח לנהל אורח חיים בריא?
"מה שנשאר לי מאורח החיים הבריא הוא רק הספורט (וגם זה יש הטוענים שאני עושה קצת בהגזמה). אני ישן מעט מאוד (5 שעות בלילה טוב), אוכל רע מאוד (כמו רוב העובדים בחדר ניתוח)".
מהם התחביבים שלך?
התחביב העיקרי שלי הוא המקצוע שלי – צניחה חופשית, המשמש גם לתוספת הכנסה וגם לאוורור הראש והנשמה. בנוסף, אני חובב ספורט ונגינה. בעבר, עסקתי קצת בקפיצות BASE אך הפסקתי מאז הולדת הילדים".
כיצד אתה שומר על איזון בין הבית לעבודה?
"אני חושב שאני מצליח לעשות הפרדה די מוחלטת בין הבית לעבודה. לרוב, אני לא גורר איתי חוויות. הדבר שהכי קשה לי מבחינה זו הוא מקרים של ילדים עם כוויות קשות או עם מחלות סופניות. כנראה, ההשלכה על הילדים הפרטיים שלי היא בלתי נמנעת. אני זוכר, לפני כשנתיים, מקרה של תינוקת שהייתה אז כבת שנתיים שנכוותה בכל גופה. מצבה היה קשה ביותר, לא האמנו שתשרוד אך היא שרדה ונותרה עם עיוותים קשים. הילדה היא בת גילה של בתי הבכורה ואנחנו טיפלנו בה במשך תקופה ארוכה מאוד. אני זוכר שבכל פעם שהלכתי לשיקום לבדוק אותה הייתי חוזר עם דמעות בעיניים. באותם ימים, עד שלא חזרתי הביתה והחזקתי את בתי בידיים, לא נרגעתי".
האם לדעתך הציבור מתייחס כיום לרופאים באותה הדרת כבוד כבעבר?
"לדעתי, היחס לרופאים כיום בעייתי מאוד. ישנה זילות של המקצוע. הכבוד ובעקבותיו הסמכות של הרופאים הולכים ונרמסים. אבל זה לא רק כלפי הרופאים אלא בכלל, התרבות שלנו נוטה כיום יותר לזלזל בזולת".
מתי אתה מסיים את ההתמחות?
"בעוד כשנתיים וחצי".
היכן אתה רואה את עצמך בעוד 10 שנים?
"בעוד 10 שנים אני מקווה להצליח לעסוק בדברים שאני אוהב באמת מתוך המקצוע הרחב שלנו, ליהנות מרווחה כלכלית עבור משפחתי ומעוד כמה שעות שינה בלילה, וכן שיהיה לי זמן ויכולת להמשיך לעסוק בעיסוקים הנוספים שלי (למרות, שכולם טוענים כל הזמן שאולי הגיע הזמן להיות אדם רציני ולהפסיק)".
במחשבה לאחור, היית בוחר שוב ברפואה?
"שאלה זו צצה ועולה שוב ושוב. כאשר אני נזכר בדרך המתישה והמשעממת בחלקה, התשובה הראשונית שלי היא 'לא', אך כיום אני מאוד נהנה ממה שאני עושה ולא הייתי רוצה לוותר על כך".