מאת מיכל סבו-וינברגר
ד"ר אלמוג עברה סטאז' בבית-החולים איכילוב וב-2002 החלה את ההתמחות במחלקת נשים, במרכז הרפואי ת"א (ליס). כעת, היא נמצאת בשנה החמישית להתמחות ובמרץ 2008 תשתתף בבחינה האחרונה. בעתיד, שואפת ד"ר אלמוג לעשות תת התמחות בתחום הפריון.
מה הדבר הראשון שיגידו עליך?
"שאני לא נראית רופאה, שאני צעירה מדי. יגידו גם שאני חרוצה מאוד, מאירת פנים, מסורה מאוד למטופלות ואמפתית".
מתי ידעת שאת רוצה לעסוק ברפואה?
"תמיד היתה לי נטיה לרפואה. התחום הזה סיקרן אותי מאז ומתמיד. בעת שירותי הצבאי, שימשתי כמדריכת חובשים ולמעשה זה היה הרגע המכונן שבו הבנתי שעל המקצוע הזה אני לא מוכנה לוותר. היה לי ברור שזה הייעוד שלי בחיים. באותה עת, עבדתי עם רופאים צבאיים ולמדתי לבצע ניתוחי שדה. 'החיידק' בער בי והבנתי שרפואה היא המקצוע הנכון ביותר עבורי, שאין דבר אחר בעולם שארצה לעשות יותר".
ומה משך אותך דווקא לתחום הגניקולוגיה?
"חיפשתי מקצוע שישלב בין כירורגיה לתחומים נוספים כמו רפואה פנימית ואנדוקרינולוגיה. מקצוע הגניקולוגיה עושה שילוב מושלם בין כל אלה וזה מה שפיתה אותי לבחור בו. מה שמייחד את תחום המיילדות והגניקולוגיה הוא הפן החיובי. אין דבר מספק יותר מלקחת חלק בלידה. כל לידה שבה אני מעורבת מרגשת אותי מחדש.
היתרון בתחום הגניקולוגיה טמון בקשר ארוך הטווח עם המטופלת. פעמים רבות, המטופלת מגיעה לרופא בתקופה בה היא מתקשה להיכנס להריון, והוא מלווה אותה לאחר מכן בתקופת ההריון ובלידה וכך נסגר המעגל. אני אוהבת מאוד את הקשר הארוך והחם בין הרופא למטופל. בנוסף לכך, לא פעם נדרש הגניקולוג לאבחן בעיות שאינן בהכרח מתחום הגניקולוגיה ולדעת לנתב את המטופלות להמשך בירור וטיפול".
בתוך התחום בו בחרת, מה הכי מעניין אותך?
"כירורגיה. זוהי אהבת נפשי, בדמי. יש בה שילוב מושלם בין חשיבה, ידע, יכולת ומיומנות ידיים. היא מאתגרת יותר מכל".
מהו היתרון היחסי שלך בתחום, כאישה?
"אני מאמינה שלנשים יתרון ברפואה גניקולוגית. רופאות יכולות להזדהות טוב יותר עם הנשים המטופלות. קל לנו להבין מה הן עוברות. אין ספק, שגם גברים עושים עבודה מצוינת כרופאים גניקולוגים אך אישה שחוותה הריון ולידה מסוגלת להעניק יותר, לגלות הרבה יותר אמפתיה. כמובן, שקשה לעשות הכללה, שכן דרך ההתנהלות של כל רופאה ורופאה שונה ותלוי באישיותה".
ועדיין, רוב הרופאים הגניקולוגים הם גברים. לא?
"עד לפני מספר שנים, רוב הגניקולוגים היו גברים אך כיום ניכרת עליה במספרן של רופאות צעירות הבוחרות בתחום זה. נשים מוכנות כיום להעז הרבה יותר".
כאישה שבחרה בתחום הרפואה, מהם הקשיים עמם את מתמודדת?
"העובדה שאני אישה בהחלט הופכת את העניין לקשה ומורכב יותר, בייחוד בשל העובדה שיש לי ילדים. לא הייתי יכולה להצליח לולא התמיכה שאני מקבלת מהסביבה הקרובה. אני עושה תורנויות כשמונה פעמים בחודש – מדובר ב-27 שעות רצופות וביניהן גם סופי שבוע וחגים. יש לי בעל נהדר ותומך שמלווה אותי לאורך כל הדרך. הוא זה שמזכיר לי תמיד שהבחירה שלי היתה נכונה, בעיקר ברגעים הקשים. איתן עוזר לי עם הילדים בכל פעם שהוא נדרש ואני מעריכה זאת מאוד".
צילום: יונתן בלום
ומהם הקשיים הנוספים הקשורים למקצוע בו בחרת, ללא קשר להיותך אישה?
"הקשיים נחלקים לשניים – לקושי פיזי ולקושי נפשי. המשמרות ארוכות מאוד ונדרשת מאיתנו יכולת ריכוז מקסימלית. אנחנו מבצעים פעולות רבות, לידות מכשירניות וניתוחים קיסריים וגניקולוגים. האחריות היא כפולה, שכן אנו מטפלים בשני מטופלים: האם והעובר. הקושי הנפשי בא לידי ביטוי בעובדה שאני "לוקחת" איתי את הדברים הביתה. אם ביום מסוים השתתפתי בלידה מסובכת או שקרה משהו לאישה או ליילוד, כל המחשבות צפות ועולות גם בבית. הכל מבעבע ונמצא בראש כל הזמן".
נשים רבות בוחרות כיום ללדת בלידה טבעית. עד כמה את מוכנה ללכת יד ביד עם דרישות היולדת במקרה בו מתעורר קושי?
"למרות שאני נחשבת לליברלית, המחויבות שלי היא לפני הכל בריאותה של האישה ושל היילוד. אני נוטה להקשיב למטופלת, אולם כאשר קיימת התוויית נגד או כשמתוערר קושי, אני מסבירה למטופלת מהן הסכנות ומציעה לה את האפשרויות השונות העומדות בפניה".
ומה קורה אם האישה מתעקשת?
"כל אישה זכאית ללדת בדרך הטובה ביותר עבורה. לידה צריכה להיות חוויה טובה עבור היולדת, ולכן כל עוד היא נמצאת תחת השגחה רפואית ואין סכנה לבריאותה ולבריאות היילוד, הנטיה היא לאפשר לה לבחור את צורת הלידה. יש לדעת לשלב בין רצון האישה לתנאים שיאפשרו עבורה לידה בטוחה.
אם היא דורשת לנהוג בדרך מסוימת שלא מקובלת על הצוות הרפואי, על הצוות ליידע המטופלת ועליה להבין שהיא מסתכנת במידה ונוהגת בניגוד להמלצת הצוות המטפל".
ספרי על מטופלת שלא תשכחי לעולם
"אישה כבת שלושים, אימא לילד בן 3, הגיעה אלינו בהריון שני עם קוצר נשימה פתאומי. תחילה, חשבנו שמדובר בתסחיף ריאתי אך לאחר מכן גילינו שזהו גידול נדיר שעירב את דרכי הנשימה. זה היה מקרה קשה שהשפיע עלי מאוד. אותה אישה ילדה בסופו של דבר פג וכיום היא מטופלת ומנהלת את שגרת חייה. מדובר באישה מיוחדת במינה, באימא למופת. תעצומות הנפש שלה הרשימו אותי מאוד. הגישה האופטימית שלה השפיעה על כל הסובבים אותה ונתנה לכולנו הרבה כוח".
תארי יום טיפוסי במקום בו את עובדת
"אנחנו מגיעים בשבע בבוקר, ולאחר כחצי שעה מתחילה ישיבת הבוקר. במהלך הישיבה, שבה משתתף צוות המחלקה, אנחנו מציגים את המקרים מהתורנות האחרונה וכן מאמרים בתחום. לאחר הישיבה, מתחילה העבודה בשטח. לאחר יום העבודה, התורנים נשארים ומסיימים בשעה 10:00 ביום שלמחרת. הכל יכול לקרות בתורנות, אף פעם לא משעמם, אנחנו יודעים כיצד מתחילה המשמרת ואף פעם לא כיצד תסתיים. בליס יש מספר רב של לידות, כך שאנו נחשפים למגוון רחב של דילמות קליניות ומקרים מעניינים. תמיד יש צוות בכיר עימו ניתן להתייעץ. בזכות האקשן במהלך התורנות זמן התורנות חולף מהר מאוד...".
מה מתסכל אותך?
לא קל להיות רופאה ואימא לילדים. צריך לאהוב את מה שאת עושה, כי כל דבר בא על חשבון משהו. הילדים שלי נולדו לתוך המציאות הזו, הם לא מכירים דבר אחר. יש לי בהחלט ייסורי מצפון על שאיני יכולה להקדיש להם יותר שעות. יחד עם זאת, אני מאמינה באיכות ולא בכמות. אם אני מקדישה לילדים שלי חצי שעה איכותית, היא בעיני שוות ערך הרבה יותר מעשר שעות שאינן איכותיות. מה שעושה אותי מאושרת הוא שהילדים שלי גאים בי ומעריכים אותי מאוד. שעות הפנאי שלי מעטות. את זמני הפנוי אני מקדישה לילדי ולמשפחתי ".
מיהו רופא טוב בעיניך?
"רופא צריך להיות קודם כל בן-אדם, אנושי. חשוב שהוא יהיה מסור למטופלים שלו, שיעשה את עבודתו ברמת מקצוענות גבוהה ביותר ושיהיה חרוץ. רפואה היא שליחות – לא רק מקצוע. כדי להיות רופא טוב, צריך לאהוב את מה שאתה עושה".
האם לדעתך חל שינוי במעמדו של הרופא?
"רופאים זוכים גם כיום ליחס של הדרת כבוד. לדעתי, השינוי בא דווקא מצד הרופאים. הם הרבה יותר פתוחים כיום, אין את ה'דיסטאנס' שאפיין בעבר את מערכת היחסים שבין רופא ומטופל".
בדיעבד, הייתי בוחרת גם כיום במסלול בו בחרת?
"ללא ספק! למרות הקושי הרב והאחריות, אני קמה כל בוקר עם הידיעה שבחרתי במקצוע הנכון. יש לי סיפוק רב מהעבודה שלי ואני אוהבת אותה מאוד".