מאת מיכל סבו-וינברג
היכן למדת רפואה?
"התחלתי את לימודי הרפואה דווקא בפקולטה לביולוגיה באוניברסיטת ת"א, שם למדתי לתואר ראשון וסיימתי את השנה הראשונה בהצטיינות. הורי החליטו אז שכדאי לרשום אותי ללמודי רפואה, ואכן הם עשו זאת. התקבלתי ללימודי רפואה בטכניון בחיפה והתחלתי ללמוד בטכניון ובמקביל המשכתי את לימודי התואר הראשון באוניברסיטת ת"א. במהלך הלימודים לביולוגיה, קיבלתי מלגת מחקר לחקר חלבון APOE במחלת האלצהיימר שזיכה אותי ואת המעבדה שעבדתי בה במספר מענקים מה-NIH".
היכן עשית סטאז'?
"את הסטאז' בחרתי לעשות דווקא בביה"ח תל-השומר, למרות שידעתי שהעבודה כאן קשה ותובענית במיוחד. יחד עם זאת, ישנה במקום אווירה מיוחדת וסביבת עבודה עם המון אפשרויות וכן ציוד רפואי מתקדם שלא פגשתי באף ביה"ח אחר. את הסטאז' סיימתי בהצטיינות".
צילם: יונתן בלום
מה מביא אותך לבחור במקצוע הרפואה?
"אין לי רופאים במשפחה הקרובה, אך הרצון להיות רופא היה אצלי עוד מגיל צעיר. ההורים שלי הבחינו בכך כשהייתי תלמיד תיכון והתנדבתי לעבוד בבי"ח בחופשות. האמנתי תמיד שגוף האדם הוא מכונה מדהימה שאיננו מבינים כלל היום. אני מאמין שמקצוע הרפואה והבוחרים לעסוק בו הם קבוצת אנשים מיוחדים שמריץ אותם מכנה משותף אחד – הצורך והרצון לעזור לאנשים ולנסות להצילם מתחלואות שונות".
מדוע דווקא נוירוכירורגיה?
"החיבור של המוח עם הגוף לתפקוד היומיום הקסים אותי מאוד, וזו הסיבה שבחרתי דווקא להתמחות בנוירוכירורגיה. השילוב בין כירורגיה עדינה ליכולת לשפר את איכות החיים לחולים בנוירוכירורגיה ומורכבות המוח האנושי, זו יכולת שאין לדעתי באף מקצוע אחר".
כיצד עוברת עליך תקופת ההתמחות?
"ההתמחות קשה מאוד והחולים לרוב מורכבים. שעות העבודה ארוכות מאוד והניתוחים ארוכים, אך התגמול אדיר. במהלך התמחותי, השתתפתי במספר כנסים בינלאומיים בהם הצגתי עבודות מחקר הנעשות במחלקתי. כמה מהן זכו במענקים. אני נמצא כעת בשנתי האחרונה להתמחות וניגש לבחינות שלב ב' בעוד כשלושה חודשים".
איזה רופא אתה בעיניך?
"לא הייתי רוצה להגדיר או לשים את עצמי בקטגוריה ספציפית, אבל אני יכול לחשוב איזה רופא הייתי רוצה להיות, ואיך הייתי רוצה שהחולים יתארו אותי ויחשבו עלי. הדוגמה הטובה ביותר של רופא בעיניי הוא זה שלא מחפש את הממון, לא מחפש את הפרסום ומשתדל קודם כל לא לפגוע בחולה. רופא טוב הוא זה שמקשיב לחולה, מבין אותו ויכול לקבל החלטות אמיצות בעיקר בכל הנוגע להפסקת טיפול דווקא, כלומר רופא שיכול להיות אמיץ ויחד עם החולה להבין שהרפואה המודרנית מיצתה את האפשרות לעזור ולרפא. זהו לדעתי הבסיס עליו צריכה הרפואה המודרנית לעמוד, עזרה למרפא תוך הבנה ברורה של המגבלות שלה".
ספר על המחלקה שלך
"המחלקה שלי היא רבגונית, מורכבת בעיקר ממספר מצומצם של רופאים בכירים שהתמקצעו בתתי התמחויות ונחשבים בארץ ובעולם למובילים, כל אחד בתחומו. במחלקה שלי ישנם חמישה מתמחים. העבודה קשה. יום העבודה מתחיל בשעה 6:30 בבוקר, בביקור שאני עושה עם שאר המתמחים ביחידה לטנ"צ נוירוכירורגי ואחר-מכן ביקור במחלקה. בהמשך, אני עובר כמובן על המחלקה עם הרופא הבכיר. לאחר שסיימנו את הביקור ושינויי טיפול, מתחילים הניתוחים. יום העבודה נגמר כשנגמרת העבודה, אין הגבלת שעות ולרוב אנו מוצאים את עצמנו יוצאים מדלתות המחלקה בשעות הערב המאוחרות".
מה משמח אותך בעבודה? ומה מתסכל?
"הדברים המשמחים אותי בעבודה ומביאים לי "נחת רוח" הם בעיקר דיוק באבחנה והצלחה ניתוחית. חולה שנכנס לביה"ח עם מגבלה או לאחר חבלת ראש קשה ויוצא מביה"ח לאחר ניתוח כשהוא מתהלך, זו הצלחה מבחינתי וזה האושר והסיפוק בנוירוכירורגיה. למרות זאת, ישנה אכזבה מקצועית בעיקר מתוצאות הטיפול בחולים עם מחלה מוחית ממארת, ופה אנחנו ושאר הנוירוכירורגים בעולם מחכים עדיין לפריצת הדרך שתביא לשינוי".
ספר על מקרה שלא תשכח לעולם
"ישנם מספר אירועים שלעולם לא אשכח מההתמחות שלי, אך ללא ספק האירוע שהטביע בי חותם יותר מכולם היה אשפוזו של אבי במחלקה עם מחלה קשה שלאחריה לצערי הוא נפטר במהלך אשפוזו. האירוע הביא לשינוי מחשבתי בכל הנוגע לטיפול בחולים, ולדעתי המסירות שלי לטיפול בחולים ולא פחות חשוב במשפחתם השתפרה".
האם הציבור מתייחס כיום לרופאים באופן שונה מבעבר?
"מסעיר אותי היחס כיום לרופאים, הן מצד האוכלוסייה והן מצד הממשל, שלדעתי מזלזל ומביא לכך שבעוד מספר שנים תגיע מערכת הבריאות הציבורית לדרך ללא מוצא. אם זה ימשיך כך, רופאים טובים יפסיקו לעבוד בבתי-חולים ממשלתיים ויעברו לבתי-חולים פרטיים ואף לחו"ל. החלום עליו גדלתי, שבמדינת ישראל כולם זכאים לקבל שירותי רפואה, יעלם ורק העשירים יוכלו לזכות בו".
מהן התוכנית שלך?
"אני שואף לסיים את ההתמחות בעוד שנה ולנסוע למספר שנים לארה"ב, על-מנת לעשות תת התמחות בנוירו-טראומה וטיפול נוירוכירורגי בהפרעות תנועה והתנהגות. לאחר מכן, אני מתכנן לחזור לארץ עם משפחתי ולהמשיך לטפל בחולים במטרה לשפר את איכות חייהם באמצעות ידע וניתוחים חדשים אותם אלמד בחו"ל".
מה אתה אוהב לעשות בשעות הפנאי?
"בזמני החופשי, אני אוהב לחתור בקיאקים בים, לרוב בסופי שבוע, ולטייל עם המשפחה בארץ. ואיך לא – לבשל".
במחשבה לאחור, היית בוחר שוב בתחום?
"ברור לי, כי למרות שההתמודדות עם התמחות תובענית וחיי משפחה איננה קלה וצריך לנווט 'בין הטיפות', לא הייתי יכול לבחור מקצוע מקסים כמו רפואה ונוירוכירורגיה".