מתמחה רדינסקי ויטאלי

1963 - 1997
בן לנינה ויפים. נולד ביום די בטבת תשכ"ד (20.12.1963) בקייב שבאוקראינה. בנם יחידם של רופאה ומהנדס. גדל ולמד בקייב, שם סיים את בית הספר התיכון בהצלחה. ויטאלי, שאהב להציב לעצמו אתגרים קשים ולנצחם, חלם ללמוד רפואה.
בזכות עיקשותו כמו גם בזכות הוריו, שמיאנו להשלים עם העובדה שליהודים החיים בברית-המועצות קשה להתקבל לאוניברסיטאות, הצליח להגשים את החלום ונדד עד להרי אוראל, שם החל ללמוד רפואה באוניברסיטת ציילאבינסק. ויטאלי הבריק במתמטיקה וניחן בזיכרון פנומנלי ובכישרון מיוחד לשפות. חבריו מימי הלימודים מתארים אותו כאדם שמח שעמד תמיד במרכז העניינים, שנהג לחלוק עם חבריו את חבילות המזון ששלחו לו הוריו ולחגוג ימי הולדת באוכל, בשתייה ובריקודים. בתקופת הלימודים, התנדב לבצע תורנויות בכירורגיה ללא קבלת תמורה כספית, כדי לצבור פרקטיקה בניתוחים.
בימי לימודיו באוניברסיטה פגש את אנה, אחריה חיזר בפרחים, ומששבה את לבה, לא נפרדו עוד דרכיהם. בשנת 1986 סיים בהצלחה את לימודיו בבית הספר לרפואה. ויטאלי, שמטעמים אידאולוגיים עמד על כך שבנו ייוולד בארץ, עלה עם משפחתו בספטמבר 1990, ושבוע לאחר מכן נולד בנו יוסי.
המשפחה התיישבה בצפת וויטאלי החל מיד בלימודי עברית באולפן ובקורס הכנה לבחינות לקבלת רישיון רפואה. כעבור חודשיים ניגש למבחן ועבר אותו בקלות כבר בניסיון הראשון. שנה וחמישה חודשים מיום שהגיע ארצה היה לרופא מן המניין בבית-החולים 'רמב"ם' בחיפה.
בתום תקופת הניסיון בבית החולים התקבל למחלקת כירורגיית חזה כמתמחה. מנהלי המחלקה שזיהו את מעלותיו צפו לו עתיד מזהיר בתחום ניתוחי החזה.
ויטאלי הקים את ביתו בשכונת 'אורות' באור עקיבא. נקלט יפה ביישוב ואהב את המקום. במשך השנים עלו ארצה גם חבריו מימי הלימודים באוניברסיטה והחבורה שבה והתאחדה. בשבתות ובחגים היו נקבצים יחדיו, בכל פעם בביתו של אחד מהם, ומשמרים את מסורת החגיגות המשותפות של ימי ההולדת. "ויטאלי היה מוקד החגיגות. פוקוס חברתי... איש שיודע לאהוב, יודע לחיות, יודע להיות חבר, בעל ואבא נהדר, עם חוש הומור מבריק, על הצד הסרקסטי, תמיד פוגע במסרה", מעידים החברים.
בתחילת חודש יוני 1993, לאחר שהחל עבודתו בבית החולים, התגייס לצה"ל, עבר מסלול טירונות וקורס קציני רפואה ושובץ בפיקוד צפון במסגרת חיל הרפואה. בשל הפרופיל הרפואי הגבוה שלו, שירת פעמים רבות בתפקידים קרביים בלבנון, ועל אף הקשיים והסכנות מצא בכך עניין.
ויטאלי היה אדם שאפתן, בעל נטייה לפרוץ מסגרות מתוך סקרנות. לפיכך החליט לגשת למבחני רפואה אמריקניים, קשים במיוחד, לצורך קבלת אישור עבודה להשתלמות בארה"ב. כהרגלו, עבר את הבחינות בציונים מעל לממוצע. בשנת 1996 ניגש לבחינות שלב א' בכירורגיה כללית ועבר גם אותן בהצלחה. סיים את כל הרוטציות בכירורגיה כללית, כלי דם וקרדיולוגיה, הספיק להשתלם בניתוחי לב ותכנן לעבור בחינות שלב ב' בשנת 1998.
נחשב לרופא קר רוח, בעל ראייה רחבה שסייעה לו במצבים רפואיים קשים מולם עמד. חבריו לעבודה מעידים כי היה רופא מעולה ואדם אהוב שראו בו את עתידה של המחלקה. ויטאלי הירבה לשרת במילואים. כאשר ביקשו ממנו בני משפחתו שינסה לעבור ליחידה עורפית סירב באומרו: "אני לא יכול לעזוב את החברים שלי שמשרתים בלבנון". כשנשאל, מדוע הוא הולך לצבא בתכיפות רבה כל כך, ענה כי חייב הוא ללכת "למען שהשמיים יהיו בהירים יותר. כדי שאנחנו, פה, נהיה בטוחים ומוגנים".
בערב יום כ"ח בשבס תשנ"ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים, עת התנגשו שני מסוקי יסעור מעל למושב שאר ישוב ושבעים ושלושה הלוחמים, שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון, נהרגו, וביניהם ויטאלי, שהיה בשירות מילואים. ויטאלי הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנווה דוד שבחיפה והוא בן שלושים ושלוש. השאיר אחריו אישה, בן והורים. לאחר מותו הועלה לדרגת סרן.
במכתב התנחומים למשפחה השכולה, כתב הרמסכ"ל דאז, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק:
"ויטאלי שירת כרופא בגדוד רפואה של עוצבת "עמוד האש" בפיקוד הצפון, ותואר על ידי מפקדיו כקצין מקצועי ומסור, שהתנדב ראשון לכל משימה ומילא את תפקידו במיומנות רבה. ויטאלי בלס בצניעותו ובנכונותו לסייע בכל עת והיה אהוד ומקובל בקרב הסובבים אותו".
מפקד הגדוד בו שירת במילואים כתב למשפחה "ד"ר רדינסקי ויטאלי שובץ ליחידה לפני כארבע שנים. במהלך שירותו ביצע את תפקידו במסירות ובצניעות. תמיד התנדב לכל משימה שהוטלה עליו במסגרת הפלוגתית."
מנהל מחלקת ניתוחי חזה בבית-החולים 'רמב"ם' ספד לו: "ד"ר רדינסקי היה כירורג מצוין ואדם שקט עם ביטחון עצמי. כל החולים תמיד אהבו אותו, וכל רופא הרגיש בטוח כשעבד לצדו", מנהל חדרי הניתוח בבית-החולים אמר: "הוא היה בחור מוכשר ויוצא מן הכלל, למרות שבדרך כלל תמיד אומרים דברים שכאלה לאחר מותן של אדם, אנחנו ב'רמב"ם' היכרנו אותן ככזה עוד בחייו".
לאחר האסון נתפרסמו כתבות נרחבות בעיתונות הארצית ןהמקומית ובהן מספר רב של כתבות על ויטאלי עצמו, המועצה המקומית באור עקיבא, הקימה פסל דמוי סטטןסקופ לזכרו, בכיכר הדרומית של שכונת "אורות" וקראה לכיכר על שמו.

"באת לארץ כבן יחיד. נטעת בכולנו תחושה של ביטחון ובשניה אחת עולמך נחרב והותרת זוג הורים, אישה ובן קטן המומים וזועקים מכאב", כך הספיד ראש עירית חיפה, עמרם מצנע, את סרן ד"ר ויטאלי רדינסקי, מעל חלקת הקבר הטרי בבית העלמין הצבאי בנווה דוד שבחיפה, והמשיך, "ד"ר רדינסקי עמד לפני בחינות ההסמכה לשלב הסופי בכירורגית בביה"ח רמב"ם. נחשב בעיני כולם לאחד הכשרונות העולים של המחלקה הכירורגית. לארץ הגיע סרן ד"ר רדינסקי בשנת 1990, כשהוא גורר אחריו את הוריו, להם הוא בן יחיד."
אחרי ירי מטחי כבוד לכבודו של ד"ר רדינסקי, נותרו רבים מחבריו לביה"ח רמב"ם, רופאים ומפקדים, לעמוד ליד הקבר. הכאב זעק לשמיים, הדממה קרעה את הלב. הקור הקפיא אח הנשמה. חודשים ספורים קודם לכן, בנה ד"ר רדינסקי את ביתו החדש באור עקיבא. רב הישוב וראש העיר התקשו לעכל את האובדן.
1996
1991 צפת
1995 מילואים

נר זכרון

נר זיכרון הודלק על ידי לנינה ויפים רדינסקי בתאריך 01.01.2011 אנו זוכרים ואוהבים אותך
נר זיכרון הודלק על ידי רדינסקי יוסף בתאריך 18.02.2011 לזכר אבה שלי ביום הזכרה
נר זיכרון הודלק על ידי לנינה ויפים רדינסקי בתאריך 08.05.2011 לזכר בן אהוב שלנו
נר זיכרון הודלק על ידי וינשטוק-מלניק אמיליה ו נתן בתאריך 09.05.2011 אנחנו זוכרים ואוהבים
נר זיכרון הודלק על ידי בוריס ליבשיץ בתאריך 09.05.2011 זוכרים
נר זיכרון הודלק על ידי אסתר מלניק בתאריך 03.07.2011 יהיה זכרו ברוך
נר זיכרון הודלק על ידי יוסי רדינסקי,אנה זוסמן, לנינה ויפים רדינסקי בתאריך 20.02.2012 חמש עשרה שנים לאסון המסוקים.
"לנו הייתם לנו תהיו..."
נר זיכרון הודלק על ידי אליהו בן דוד בתאריך 25.04.2012 יהיה זכרך ברוך
נר זיכרון הודלק על ידי Eli בתאריך 25.04.2012 .
נר זיכרון הודלק על ידי דוד סביצקי בתאריך 25.04.2012 זוכר אותך מצעדך הראשונים כאן וחש את התחושה העמוקה של חסר מאז האסון
נר זיכרון הודלק על ידי אורן שושני בתאריך 25.04.2012 יהי זכרך ברוך
נר זיכרון הודלק על ידי רחל פלג בתאריך 25.04.2012 לא הכרתיך אך מראה פניך המאיר עורר בי הרגשה שהיית אדם נפלא
נר זיכרון הודלק על ידי אל"ם ד"ר גיל הירשהורן-קרפ"ח אוויר בתאריך 25.04.2012 אבידה גדולה...
נר זיכרון הודלק על ידי קונצביץ אנה בתאריך 26.04.2012 בצער
נר זיכרון הודלק על ידי רדינסקי לנינה ,יפים יוסף ואנה זוסמן בתאריך 26.04.2012 הזמן לא מרפא,אתה חוסר לנו
זוכרים, אוהבים ומתגעגעים...
נר זיכרון הודלק על ידי אסתר, אמא של ודים מלניק בתאריך 14.04.2013 אני זוכרת אותך.
נר זיכרון הודלק על ידי איליה ברנר בתאריך 22.08.2013 לזכרו של ויטאלי רדינסקי
נר זיכרון הודלק על ידי אוקסנה זרינסקי בתאריך 27.08.2013 למרות השנים זוכרים אותך
נר זיכרון הודלק על ידי לנינה ויפים רדינסקי, יוסי רדינסקי, אנטה זוסמן בתאריך 02.02.2014 שבע עשרה שנה לאסון המסוקים עם אהבה וגעגוע אין סופיים....
נר זיכרון הודלק על ידי יוסי ומאיה בתאריך 09.04.2014 שיהיה זכרו ברוך
נר זיכרון הודלק על ידי רדינסק' לנינה ויפים בתאריך 22.04.2015 שמונה עשרה שנים חלפו...אין סוף געגועים
נר זיכרון הודלק על ידי לינה גורודצקי בתאריך 04.02.2016 !Светлая Память
נר זיכרון הודלק על ידי רדינסקי לנינה ויפים בתאריך 18.05.2016 הזמן לא מרפא, מתגעגעים, זוכרים ואוהבים. אתה חסר לנו.
נר זיכרון הודלק על ידי יהי זכרו ברוך בתאריך 27.01.2017 לזכרך
נר זיכרון הודלק על ידי רדינסקי לנינה, יפים, אנה ויוסי בתאריך 19.02.2017 עשרים שנה... אין סוף געגועים ואהבה.
נר זיכרון הודלק על ידי לזכרו בתאריך 01.05.2017 לזכרו
הרופא היקר
ביום הזיכרון
נר זיכרון הודלק על ידי משפחת רדינסקי בתאריך 13.02.2018 יום אזכרה 21. זוכרים ואוהבים
נר זיכרון הודלק על ידי משפחת רדינסקי בתאריך 17.04.2018 יום הזיכרון21 יהיה זכרו ברוך
נר זיכרון הודלק על ידי יוליה ברונשטיין בתאריך 24.06.2018 זוכרת תמיד
נר זיכרון הודלק על ידי מאיה פיירשטיין בתאריך 01.05.2019 נזכור
נר זיכרון הודלק על ידי מיכל בתאריך 05.05.2019 יהי זכרו ברוך

הדליקו נר זכרון

מילים לזכרם

הוסיפו מילים לזכרו/ה