יליד בישופשטין בפרוסיה המזרחית, 1931. עלה ארצה עם הוריו ב-1937 ואחיו הצעיר בנימין. גרו בתל אביב פרישמן פינת דיזינגוף. התפרנסו מחנות נעליים ולא חסכו בחינוך ילדיהם: שניהם למדו רפואה.
לימודים בבי"ס תל-נורדוי ובהמשך בגימנסיה "שלוה". יחד עם בני מחזורו גויס לצבא במלחמת השחרור, ורק בהמשך סיים את לימודיו התיכוניים.
1956 - לימודי רפואה בציריך, שוויץ וסיומם בירושלים.
1957 - סטאז' בבית החולים תל-השומר.
נישואים לחברתו ללימודים מרים איסרלין,(לימים מנהלת המכון לפתולוגיה בבי"ח "כרמל" בחיפה).
1958-1962 - התמחות בכירורגיה כללית בבי"ח "השרון" בפתח-תקוה, בהנהלת ד"ר נח פלר.
התמחות באורולוגיה בבי"ח "בילינסון" (פרופ. לזבניק).
1963-1968 - בהמשך עבודה כרופא בכיר במחלקה, כולל הוראה ומחקר.
השתלמויות בחו"ל, בתחילה בנושא השתלות כליה, ובהמשך - בנושא האבנים בדרכי השתן בו התמחה ועסק בו רבות.
חברות באיגודים בין-לאומיים והשתתפות בכנוסים בארץ ןבעולם. יצר קשרים עם טובי המומחים.
מינוי למרצה בכיר באוניברסיטת תל-אביב.
פעילות בוועדות הר"י.
בשנים 1976-1996 הקים וניהל את המחלקה האורולוגית במרכז הרפואי "כרמל" בחיפה. השקיע בה רבות והמחלקה היתה ידועה ברמתה הגבוהה הן בעבודה הקלינית והכירורגית, הן בהוראת מתמחים וסטודנטים ובמחקר.
ד"ר לוריה קיבל תעודת מרצה מצטין מטעם הטכניון.
1977-1980 יו"ר איגוד האורולוגים.
ב-2002 הוכר כחבר כבוד של האיגוד.

אי אפשר שלא לציין את אהבת האדם ותשומת הלב האישית שהקדיש לכל חולה, ועד היום הם מודים לו על כך.
שטח שבו התעניין במיוחד והיה בקי בו הוא היסטוריה ותולדות ישראל.
ד"ר לוריה ניחן בכושר דיבור וחוש הומור בלתי נשכח. אהב חברה. היתה לו נוכחות חברתית שהפכה אותו לדמות מרכזית בכל אירוע חברתי או משפחתי בו נוכח, ממש עד ימיו האחרונים. היה אופטימי.
השאיר אחריו את אחיו, ד"ר בנימין לוריה, מנהל המכון הגסטרואנטרולוגי בבי"ח השרון.
והחשוב מכל - את שלושה ילדיו ומשפחותיהם עם אחד עשר נכדיו שהיה כה גאה בהם ותרם לעיצוב אישיותם - כולם העריצו אותו.