מאת: לילך אבירם ועדי פישר
במסגרת מסענו להכרת המקצועות השונים מנקודת מבטם של העוסקים במקצוע, ביקשנו ללמוד על רפואה תעסוקתית. מדברי הרופאים עולה תמונה של מקצוע קטן ומשפחתי, מרתק ומאתגר, ושונה במבנהו מרוב המקצועות הרפואיים.
המרואיינים שלנו הפעם הם:
ד"ר חיים כהן - מנהל המחלקה לרפואה תעסוקתית תל אביב בשירותי בריאות כללית, ויו"ר האיגוד לרפואה תעסוקתית. בן 58, נשוי ואב לשלושה.
ד"ר טטיאנה בנצ'ינקו – רופאה במחלקה לרפואה תעסוקתית טבריה בשירותי בריאות כללית. בת 40, נשואה ואם לשניים.
ד"ר רינסקי-הליבני לילך – מתמחה במחלקה לרפואה תעסוקתית ירושלים בשירותי בריאות כללית. בת 35, נשואה ואם לשניים.
ד"ר בנצ'ינקו וד"ר רינסקי מספרות כי הבחירה במקצוע רפואה תעסוקתית לא הייתה בחירה אינטואיטיבית, אלא הגיעה לאחר התנסות במקצוע אחר. ד"ר בנצ'ינקו הינה מומחית ברפואת המשפחה וברפואה תעסוקתית: "לאחר שסיימתי את התמחותי ברפואת המשפחה, התחלתי להיחשף לתחום של רפואה תעסוקתית. התפלאתי לשמוע שהרופא התעסוקתי יוצא למקום העבודה של החולים כדי לקבוע כושר עבודה, ולבדוק את הסביבה בה הם עובדים. התרשמתי מהיחס האישי שהרופא נותן למטופלים שלו והסתקרנתי".
ד"ר רינסקי-הליבני התחילה את דרכה כמתמחה ברפואה פנימית לפני שעברה להתמחות ברפואה תעסוקתית : "במהלך ההתמחות ברפואה פנימית, התחלתי לחשוב על בחירה בהתמחות על, ונחשפתי במקרה לרפואה תעסוקתית. גיליתי שתחום זה מצית את סקרנותי. החלטתי לשנות את ההתמחות באופן סופי כשהגעתי למרפאה לרפואה תעסוקתית בירושלים השייכת לשירותי בריאות כללית. ברגע שדרכתי שם מיד הרגשתי בבית, בעיקר מצד הצוות שאימץ אותי לחיקו בחום רב".
ד"ר כהן החליט כי יתמחה ברפואה תעסוקתית מיד עם תום לימודי הרפואה. כיוון שהמקצוע טרם הוכר בארץ, התחיל את לימודי ההתמחות בארה"ב, והשלים אותם בארץ: "במקצוע הזה נוגעים בתחומים רבים, ולא מתרכזים באיבר אחד בלבד, וזה משך אותי. כמו כן, המקצוע מאתגר אינטלקטואלית, וזה קסם לי".
ד"ר חיים כהן
על המקצוע
רפואה תעסוקתית היא בראש ובראשונה רפואה מונעת, כפי שד"ר כהן מפרט: "ברפואה תעסוקתית, העיסוק הוא ברפואה בהקשר של עולם העבודה- מניעת מחלות שיכולות להיגרם בעבודה, בדיקה ומעקב אחר עובדים שחשופים לחומרים מסוכנים. הרופא היחיד שיודע לזהות ולטפל באלו הוא הרופא התעסוקתי. כל רופא בתחומו ייתן למטופל את אבחנתו והמלצתו, אך הרופא התעסוקתי הוא זה שיעשה את האינטגרציה בין התחומים ויקבע את כושר העבודה של המטופל.
"אנחנו עוסקים גם בפרט וגם בסביבה. מעבר לקבלת מטופלים, אנחנו מבקרים במפעלים ומייעצים להם כיצד לשמור על בריאות העובדים. מדובר במקצוע מאוד מגוון. ישנה תחושת סיפוק בהצלת עובדים מבעיות חמורות מאוד שיכולות לקרות להם במקום העבודה.
המקצוע שלנו מתחיל להתרחב לכיוון רפואה סביבתית. לרופאים התעסוקתיים יש את הידע בנושא השפעת חומרים מסוכנים על הסביבה ועל האוכלוסייה, ולכן זו התרחבות הגיונית ומסקרנת במיוחד.
"תחום נוסף הוא הרפואה הפרטית. רופא תעסוקתי עובד עם הביטוחים הרפואיים, כיוון שרופא המשפחה של העובד לא יכול לקבוע כושר עבודה, וזה נעשה באופן פרטי".
ד"ר בנצ'ינקו מוסיפה על הפן האישי: "אני אוהבת את היכולת לתת יחס אישי למטופלים, את הביקור במפעלים שונים והכרה של תעשיות שונות, היציאה מהשגרה הרפואית היום-יומית. אין יום הדומה לקודמו במקצוע הזה. לפעמים צצה אצל מטופל מחלה שהפעם האחרונה שנתקלתי בה הייתה בבית הספר לרפואה. הגיוון במקצוע מאפשר לי, כרופאה, להשתמש וליישם את כל הידע שלמדתי ברפואה".
ד"ר רינסקי-הליבני מספרת על התחום המשמעותי של קביעת כושר עבודה: "מכיוון שאנו הרופאים היחידים הבאים לצפות במטופל בעמדת העבודה שלו, ומכיוון שלנו יש את המומחיות בתהליכי עבודה וחשיפות תעסוקתיות – אנו מהווים סמכות עליונה לקביעת כושר עבודה – האם העובד מתאים לתפקידו ובאילו תנאים. בקביעת כושר העבודה, הרופא התעסוקתי רואה את התמונה הרחבה - מצד אחד את בריאותו של העובד ומצד שני את הצורך שלו בפרנסה. כפועל יוצא, מה שכל כך מעניין ומגוון ברפואה תעסוקתית היא העובדה שהמקצוע נפתח למגוון אדיר של תחומי הרפואה, ונוגע בתחומים נוספים - משפט, תנאי עבודה, תהליכי ייצור בתעשייה, גיהות ובטיחות, ארגונומיה, טוקסיקולוגיה ועוד.
דילמות וקשיים במקצוע
ד"ר כהן: "אנחנו קובעים קשר סיבתי בין עבודה למחלה, וזה נושא שעלול ליצור חיכוכים רבים בין הצדדים, כאשר הרופא התעסוקתי הוא זה שיכול לראות את התמונה הרחבה. יש רופאים רבים שעדיין לא שואלים את המטופל שלהם היכן הוא עובד. למשל, רופא ריאות לא ישאל את חולה האסתמה איפה הוא עובד, וכשהרופא התעסוקתי פוגש את החולה, פתאום המנהל במפעל שבו הוא עובד מגלה שהחומרים שהם עובדים איתם מסוכנים. אנחנו לא קובעים את אחוזי הנכות, אלא קובעים איזו מחלה פגעה בעובד והביטוח הלאומי הוא שקובע את הנכות".
ד"ר רינסקי-הליבני מביאה דוגמא לקושי מניסיונה: "היה לי מקרה של עובד שהגיע אליי לאחר שהתקבל סוף סוף לעבודה שהוא חיכה לה זמן רב. למרבה הצער הוא נפגע וסבל מפריצת דיסק קשה, ולא יכול היה להמשיך לעבוד במתכונת הנוכחית של עבודתו. פניתי למפעל, אך המעסיק התעקש כי אין אפשרות לעבודה חלופית זמנית, שאינה כוללת הרמת משקלים כבדים אשר היו פוגעים בו בוודאות. נאלצתי לא לאפשר את חזרתו לעבודה. העובד התקשה לקבל את ההחלטה, אך ישבתי והסברתי לו את כל הגורמים אשר הובילו אותי להחלטה קשה זו, והכוונתי אותו לסיוע סוציאלי מתאים. הוא היה אסיר תודה, מכיוון שהבין את רצוני להגן עליו מפגיעה נוספת.
"לרופא התעסוקתי כמעט ואין פרוטוקולים להיעזר בהם, הוא משתמש בשיקול הדעת שלו תוך הסתייעות בספרות, וצריך לקבל החלטות תוך שהוא לוקח בחשבון את כל מגוון האספקטים – מצב בריאות העובד, דרישות התפקיד, יכולתו להתפרנס, עמדת המעסיק וכן הלאה".
הרופא התעסוקתי
שלושת הרופאים שראיינו מתארים את המקצוע כרחב אופקים, שמציב אתגרים שונים ממקצועות הרפואה האחרים. אז למי יכול המקצוע להתאים?
ד"ר כהן מדגיש: "חשוב להבין לפני שבוחרים בהתמחות ברפואה תעסוקתית כי מדובר במקצוע ללא פרוצדורות או טיפול פיזי בחולים, אלא ברפואה מונעת וחוקרת, וזה היופי במקצוע הזה". עוד הוא מוסיף: "תחום הרפואה התעסוקתית מתאים לרופא שאוהב ללמוד על תחומים רבים, יודע לקבל החלטות, יודע להסתכל על התמונה הרחבה, לא חייב פרוטוקולים להיצמד אליהם, בעל יחסי אנוש טובים".
ד"ר בנצ'ינקו: "לרפואה תעסוקתית מתאים מי שאוהב לחקור לעומק. מי שזקוק לאדרנלין והחלטות מהירות לא ימצא את עצמו במקצוע שלנו, וגם מי שאוהב עבודה שגרתית לא ימצא את עצמו ברפואה תעסוקתית. הרופא התעסוקתי יוצא לשטח, מבקר במפעלים, פוגש אנשים חדשים".
ד"ר רינסקי-הליבני: "המקצוע מתאים לרופא שהינו אוטודידקט, בעל יוזמה, לא נרתע מתחומים שאינם רפואיים - כדוגמת משפטים, פסיכולוגיה, כימיה, ביוכימיה, וטוקסיקולוגיה ובעל יכולת אינטגרציה של תחומים אלו עם הרפואה. בעל יכולת לקחת אחריות על החלטות שאינן תמיד פופולאריות. הוא צריך לדעת לפשר, לגשר, לנהל משא ומתן. בעל סבלנות, אמפתיה ויכולת להבין את המטופל על כל גווניו".
ד"ר לילך רינסקי-הליבני
מרכז – פריפריה
ברפואה אנו רואים לא פעם הבדלים בין פריפריה למרכז. ברפואה תעסוקתית יש היפוך מעניין של המגמה, כפי שמתארת ד"ר רינסקי-הליבני: "מבחינת הבדיקה והמעקב (פיקוח) אחר עובדים החשופים לגורמי סיכון כימיים ופיזיקליים - הפריפריה יותר פעילה מהמרכז. בפריפריה עוסקים יותר בתחום הקלאסי של הרפואה התעסוקתית – פיקוח תקופתי של עובדי התעשייה הכבדה והכימית, בעוד שבמרכז מטפלים יותר בעובדי צווארון לבן, אשר אינם חשופים לגורמי הסיכון המחייבים בפיקוח שלנו. התוצאה היא שהמרפאות באזורי הפריפריה הן גדולות, ואילו המרפאות בערי המרכז הן לרוב קטנות יותר".
לעומתה, ד"ר בנצ'ינקו לא רואה הבדלים: "קיימים נהלים אחידים במרכז ובפריפריה, כך שאין הבדלים. כל מטופל יקבל את אותם בדיקות ואבחנות, ולא משנה באיזה אזור של הארץ הוא גר. אנו מקיימים דיונים מאוד פתוחים בקרב כל הרופאים התעסוקתיים בארץ, מתייעצים ומחליטים. אין הבדלים במחלות ובבעיות של העובדים".
תחושת סיפוק
מדברי המרואיינים שלנו עולה תחושת סיפוק רבה מתחום הרפואה התעסוקתית, תחושה אשר נובעת בעיקר מהיכולת לעזור למטופלים במצבים קשים, ומהיכולת למנוע מצבי חולי מראש.
ד"ר בנצ'ינקו מספרת: "תחושת הסיפוק החזקה ביותר מתקבלת מעובד שהצלחתי להחזיר לעבודה. זו התגלמות הבריאות, והעובד מוקיר תודה לרופא שאפשר לו להמשיך להתפרנס בכבוד".
ד"ר רינסקי-הליבני: "תחושת הסיפוק שלי מתקבלת מהאפשרות שניתנת בידי, כרופאה תעסוקתית, לשנות את מהלך חייו של אדם. יש לי את האפשרות לשנות חיים לא רק של אדם אחד, אלא של רבים. בהתמחותי בפנימית, פגשתי את האדם המעשן, לדוגמא, אחרי שעבר מספר התקפי לב, ולא היה יותר מדי טעם להרצות לו על הסכנות בעישון. אך כשאני פוגשת קבוצה של מאות עובדים צעירים ובריאים ומצליחה לסחוף אותם להצטרף לקורס הפסקת עישון במקום העבודה, אני מרגישה סיפוק רב".
לכתבות נוספות