עמוד בית
יום א, 17.01.21

ינואר 2001


מאמרים
מרינה מוטין, יונתן שטרייפלר, עצמון צור וחיים רינג

Diagnosis and Therapy in Acute Stroke: A Rehabilitation Center Viewpoint

 

M. Motin, J. Streifler, A. Tsur, H. Ring

 

Neurological Rehabilitation Dept., Loewenstein Rehabilitation Center, Ra'anana; Neurological Unit, Rabin Medical Center, Golda Campus, Petah Tikva and Sackler School of Medicine, Tel Aviv University, Ramat Aviv

 

The extent of the diagnostic work-up of patients with acute stroke was evaluated in 101 patients admitted for rehabilitation during a 4-month period in 1997. This included specific blood tests and neuro- and cardiac imaging, and compared the extent of work-up in a community hospital versus a rehabilitation center. Comparisons were also made with similar investigations 10 and 20 years earlier.

Results demonstrated that the trend to admit younger stroke patients (<50 years) to neurological (as opposed to medical) departments observed between 1977-1987 persisted in 1997.

The use of CT scan increased dramatically from 1977 to 1987 (19% vs 78%), and in 1997 was actually 100% The use of carotid duplex and echocardiography increased steadily during the 3 decades reaching 26% and 28% respectively. Tests for thrombophilia were seldom done. However, in neurological departments it was done in about 50% of the younger stroke patients. In neurology departments carotid duplex was done 2 to 3 times more often than in medical departments.

During rehabilitation imaging tests were done once or more in almost half the patients. The results and those of additional blood tests, have led to modification of antithrombotic treatment in 14% of the younger group and 4% of the older group.

We have clearly shown that while stroke work-up has become more comprehensive in recent years, there is still much to do in this field. Stroke units or teams in our general hospitals will increase stroke awareness, improve work-up and hasten definitive treatment.
 

עמוס נאמן, יחזקאל שוטלנד, יואל מץ ואבי שטיין

Screening for Early Detection of Prostatic Cancer

 

A. Neheman, Y. Shotland, Y. Metz, A. Stein

 

Dept. of Urology, Carmel Hospital, Lady Davis Medical Center, Haifa

 

Prostatic cancer (PC) is second only to lung cancer as a cause of cancer mortality in men word-wide. In Israel it is the most common cause of cancer mortality in men, after lung cancer and colo-rectal cancer.

We screened, for the first time in Israel, for prostatic cancer using serum levels of PSA and a digital rectal examination (DRE). The purpose was not only to diagnose PC but also to increase public awareness of the condition.

300 men in the Haifa area who met statistical criteria for early diagnosis of PC participated. They filled a questionnaire regarding risk factors for PC (age, family history (FH) of prostatic and breast cancer, cigarette smoking, alcohol consumption, previous PSA sampling) and were examined. Those who had out-of-ragne, age-related PSA values, or a pathologic DRE underwent trans-rectal ultrasound (TRUS) examination and guided biopsy of the prostate. Those with a positive biopsy for PC underwent radical prostatectomy or radiation therapy.

41 (14.3%) had out-of-range, age-related PSA levels and 10 (3.5%) had a pathologic DRE. 39 (13.3%) underwent TRUS and biopsy and 6 (2.04%) had clinically significant PC, all early stages (Gleason 4-6).

Correlation between age and PSA has been proven statistically significant (p<0.05). Symptoms of urinary tract obstruction and nocturia were related to a high PSA (p=0.035 and 0.002, respectively). Those with PC had at least 1 symptom of urinary tract obstruction; 6 (15.3%) who underwent TRUS and biopsy and a FH of prostate cancer. However, no subject with a FH of PC had biopsy-proven cancer. Those with PC had PSA values from 4.9 to 31.8 ng/ml (9.6 median). Age-related PSA had a positive predictive value of 17.1%.

Results of our annual screening for early detection of PC using age-related PSA, and DRE are encouraging: cases detected were clinically significant and treatable. It would appear that screening for PC will result in decreasing the incidence of metastatic cancer and therefore mortality. 
 

בולסלב קנובל ופאול רוזמן

Cholesterol Pericarditis Associated with Rheumatoid Arthritis

 

B. Knobel, P. Rosman

 

Dept. of Medicine B, Edith Wolfson Medical Center, Holon; and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

 

Cholesterol pericarditis (CP) is a rare and unusual disease characterized by chronic pericardial effusion with high cholesterol concentration. Precipitation of cholesterol crystals may occur and induce inflammation and constrictive pericarditis. CP may be idiopathic, but is usually associated with a systemic disease, such as tuberculosis, myxedema, or as in our case, rheumatoid arthritis (RA).

We present a 78-year-old woman with RA, typical deformities of the metacarpo- and metatarso-phalangeal joints and subcutaneous rheumatoid nodules. She was hospitalized with increasing dyspnea and weakness and a 2-dimensional transthoracic echocardiogram showed a large pericardial effusion, without tamponade.

Blood cholesterol was 208 mg/dl, triglycerides 169 mg/dl, LDH 37 u/L and rheumatoid factor 2560 u; glucose, kidney, and thyroid function tests were normal and PPD test negative. Pericardiocentesis yielded 800 ml of opaque, cloudy fluid, with glucose 19 mg/dl, cholesterol 264 mg/dl (normal 20-40 mg/dl), triglycerides 169 mg/dl, LDH 5820 u/L and rheumatoid factor 40 u; viral titers and cultures for bacterial, mycobacterial and fungal infections were negative. The pericardial fluid had a distinctive scintillating, gold-paint appearance and many cholesterol crystals were evident microscopically.

The patient responded to treatment with methotrexate and steroids. Factors responsible for increase in pericardial fluid cholesterol may be its liberation from injured pericardial cells and rheumatoid nodules, lysis of red cells, or lymphatic obstruction and impairment of the absorptive capacity of the pericardium.

 
 

רפאל נגלר ואברהם זאב רזניק

Antioxidant Profile of Human Saliva and its Biological Significance

 

R. M. Nagler, A. Z. Reznick

 

Dept. of Oral and Maxillofacial Surgery, Salivary Clinic and Oral Biochemistry Laboratory; Rambam Medical Center and Rappaport Faculty of Medicine, Technion-Israel Institute of Technology, Haifa

 

Saliva is the first biological medium to come in contact with materials entering the body through the oral cavity. These materials are contained in food and drink (or inhaled as volatile ingredients). Accordingly, saliva contains various defense mechanisms which have been thoroughly investigated. They include immunological and enzymatic systems aimed at pathological microorganisms. Saliva also can protect the mucosa against mechanical insults and when required, promote its healing via agents such as the epidermal growth factor.

Another defense mechanism in saliva which has been gaining increased attention and seems to be of paramount importance is its antioxidant system. We discuss both the molecular and enzymatic components of the salivary antioxidant system in respect to mixed, parotid, submandibular and sublingual saliva and under various physiological conditions of secretion.

 
 

דני ביטרן, עופר מרין, איליה דזיגיבקר, דוד רוזמן, סלאח עודטאללה ושולי זילברמן

Surgical Repair of Myxomatous Mitral Valve

 

D. Bitran, O. Merin, I. Dzigivker, D.Rosenmann, S. Od-allah, S. Silberman

 

Depts. of Cardiothoracic Surgery and of Anesthesiology and Cardiology; Shaare Zedek Medical Center, Jerusalem

 

Myxomatous mitral valve disease is now the most common cause of mitral regurgitation in the western world. Repair of the leaking valve has become standard surgical procedure during the past 2 decades. Between 1993-1999 we performed 113 repairs of the mitral valve. In 25 patients the etiology was myxomatous degeneration (no mortality). Long-term clinical results depend on patients' functional class at surgery. Based on this fact, and the good surgical results, it is recommended to refer such patients even with severe mitral incompetence for surgery at an early stage, even if symptoms are minimal.

 
 

רפאל גורודישר, לורה הרצוג וערן הרצוג

Prevention and Treatment of Procedural Pain in Pediatric Wards

 

R. Gorodischer, L. Herzog, E. Herzog

 

Depts. of Pediatrics A and Anesthesiology, Soroka University Medical Center; and Faculty of Health Sciences, Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

 

Present knowledge and available pharmacological agents allow for adequate prevention and treatment of pain in children. We present guidelines we prepared for the prevention and treatment of procedural pain in children in our general pediatric ward. This followed extensive review of the literature, participation in scientific meetings, discussions with experts and consultation with interested clinicians. Successful implementation of the guidelines requires increased appreciation of the importance of pain prevention, participation of the nursing, as well as medical staff, and ability to evaluate pain in children of various ages.
 

ר' חדאד, מ' כהן, ע' קפלן, ר' גרינברג וח' קשתן

Photodynamic Therapy of Nasal Basal Cell Carcinoma

 

R. Haddad, M. Cohen, O. Kaplan, R. Greenberg, H. Kashtan

 

Dept. of Surgery, Tel Aviv-Sourasky Medical Center

 

Photodynamic therapy (PDT) is a noninvasive modality used topically for several skin cancers. We evaluated the effects of PDT on basal cell carcinoma (BCC) of the nose, using aminolevulinic acid (ALA) as a photosensitizer and a non-laser light source (Versa-LightTM). The advantages of this light source are synergistic, hyperthermia and fewer side effects.

A paste of 20% ALA was applied topically to biopsy-proven BCC of the nose. Lesions were covered with occlusive light-shielding dressing and after 18 hours they were submitted to 10 minutes of exposure to the light. Initial evaluation was made after 21 days and every 3 months thereafter. Patients who did not respond after 2 treatments were referred for surgery.

Mean follow-up in 31 patients was 19 months (range 6-36). There were no significant side-effects. There was complete response in 24/27 (88.9%), in whom there was recurrence in 2/27 (7.4%).
 

דוד ישראלי, יאיר הוד וארנה גייר

Retinal Injury Induced by Laser Pointers

 

D. Israeli, Y. Hod, O. Geyer

 

Eye Dept., Carmel Medical Center, Haifa

 

Laser pointers originally designed for use during presentations are ubiquitous and are even sold as toys (such as pens or on key chains) in drug stores. Though reported as safe, the laser pointers still carry the risk of potential damage to the eye. We report a 16-year-old boy with bilateral retinal injury caused by 20-30 seconds of exposure to a laser pointing-device. Immediately thereafter, vision was blurred bilaterally and he noted a central red scotoma in each eye. Symptoms resolved spontaneously within 2 days but the retinal scars remained all during the 10 months of follow-up.

It is clear from our report and 3 other publications that retinal damage can develop from misusing laser pointers. Laser hazards and safety should be stressed for the general public. We recommend that laser-pointers should not be available as toys to children and teenagers.

 
 

במת המערכת
רם ישי

האתיקה הרפואית, כבר מימיה הראשונים, מטילה על הרופא אחריות לטובת החולה. בזמננו, ממשיכים הקודים לתמוך במסורת זו, וקובעים מחויבות להגיש טיפול יעיל ומצפוני לטובת החולה מעבר לשיקול דעת הרופא עצמו, על הצהרת ג'נבה (1948) "בריאות החולה שלי היא חשיבותי הראשונה". בין היסודות של כללי ההתנהגות האתית מצויה מחד גיסא מחויבות של הרופא להגיש לחולה מידע שיעזור לו לקבל החלטות, ומאידך גיסא הצורך לשמור על הסודיות כדי למנוע פגיעה בחולה על ידי הציבור. נשאלת השאלה, האם ההתפתחויות בכלי התקשורת והאינטרנט משרתות את החולה או פוגעות בו.

רווית נחום, בורים קפלן, ציון בן רפאל

למעלה מ- 40,000 נשים נפטרו בשנה האחרונה מסרטן השד בארצות הברית. עובדה זו מעמידה את סרטן השד כסרטן השכיח ביותר בנשים והשני כגורם לתמותה מסרטן בנשים. נשים מעל גיל 60 הן בעלות הסיכון הגבוה ביותר ללקות בסרטן השד ואוכלוסייה זו היא אוכלוסיית המטרה לרוב המחקרים הקליניים שמטרתם טיפול מונע. הסיכון במהלך שנות החיים ללקות בסרטן שד פולשני הוא בשיעור של 12%, ולכן כל טיפול שיפחית או יגדיל את הסיכון הנ"ל, הוא בעל השפעה חשובה על בריאות האשה. טיפולים המשפיעים על עלייה או ירידה בסיכון לסרטן השד בנשים בעת חדלון הווסת כוללים: טיפול הורמוני חלופי, כריתת שד כטיפול מונע, ומתן טמוקסיפן וראלוקסיפן. בשנה האחרונה, פורסמו מספר מחקרים בנושא, אותם נסקור במאמר זה.

סקירות
ג' עווד, ב' שינדל וי' שינדל

ג'מאל עווד1, בלה שינדל2, יאיר שינדל1

 

1המח' לרפואה פנימית ו', ביה"ח לגליל המערבי, נהריה, 2מירפאת סוכרת, מרכז רפואי רבין, פתח-תקוה

 

האירגון האמריקאי לסוכרת (The American Diabetes Association - ADA) – ממליץ, שאם לא הושג איזון של הסוכרת בחולים NIDDM תוך שלושה חודשים על ידי תזונה דלת-סוכר והתעמלות, יש להתחיל בטיפול תרופתי. בדרך כלל מומלץ להתחיל בתרופה פומית אחת המורידה את רמת הסוכר, כמו, לדוגמה, (sSLP) sulfonylureas, (MTF) metformin, (ACS) acarbose או אינסולין.

בבחירת התרופה, יש לדעת את הפתוגנזה העיקרית שהביאה להיפרגליקצמיה, מנגנון הפעולה של התרופה, מחירה, השפעות-הלוואי, אופן מתן התרופה ומידת הדחיפות להורדת רמת הסוכר, דהיינו, ההסתמנות הקלינית של החולה.

התרופות מקבוצת ה- sulfonylureas הן השימושיות ביותר היום כטיפול התחלתי. Metformin מקבוצת ה- biguanides הוא תרופה מהקו הראשון לטיפול בחולי NIDDM הלוקים בהשמנת-יתר ועמידות לאינסולין. התרופה יעילה במיוחד במישלב עם תרופה מקבוצת ה- sulfonylureas, במיוחד במצבים בהם ה- sSLP בלבד לא הביאו לאיזון החולה.

התרופה החדשה יחסית acarbose מקבוצת האלפא glucosidase מפחיתה בצורה ברירנית את עליית הגלוקוזה לאחר הארוחה, ואין לה כמעט השפעה על רמת הסוכר בצום. שתי הקבוצות שהוכנסו לשימוש רק לאחרונה הן:

קבוצת ה- thiazolidinedione (troglitazon, rosigltazon) מגבירה את רגישות הרקמות ההיקפיות לאינסולין, כלומר, "מעוררת" תגובה חזקה יותר לאינסולין בשריר, בריקמת השומן ובכבד.

קבוצת ה- meglitinides (repagilinide) מגבירה את הפרשת האינסולין מהלבלב בדומה לקב' ה- sSLP, אלא שהשפעתה מהירה יותר וקצרה יותר, ומתאימה להפחתת רמות הגלוקוזה בנסיוב לאחר ארוחה.
 

שי שרוט, יואב צפמן ויהודה שינפלד

שי שרוט1, יואב צפמן1, יהודה שינפלד2

 

1המח' למחלות עצבים, המרכז הרפואית תל-אביב, 2מח' לרפואה פנימית ב' והמרכז למחלות אוטואימוניות, בי"ח שיבא, תל-השומר

 

תיסמונת האנטיפוספוליפידיים, antiphospholipid syndrome (APS) היא מחלה רב-מערכתית שבה מעורבים נוגדנים ואנטיגנים שונים. הפרעה האוטואימונית מתבטאת קלינית באירועים פקקתיים-תסחיפיים נשנים (עורקיים וורידיים), בהפלות עצמוניות נשנות, בתרומבוציטופניה ובכייל גבוה של נוגדנים כנגד פוספוליפידים ((antiphospholipid-antibodies - aPL וכן של נוגד קרישה זאבתי (lupus anticoagulant - LA). התיסמונת יכולה להתרחש משנית למחלות אוטואימוניות אחרות (כמו זאבת אדמנתית מערכתית systemic-lupus-erythematosus (SLE), לממאירויות או לזיהומים וכן כתגובה לתרופות. כשלא נמצאת סיבה ראשונית מעין אלו להתהוות התיסמונת, היא מוגדרת כראשונית (primary APS).

הנוגדנים הנמנים עם משפחת ה- aPL מאותרים בבדיקה שבה נמדדת תגובתיות (reactivity) חיסונית כלפי קרדיוליפין (aCL) ופוספוליפידים למיניהם הטעונים שלילית, בנוכחות או ללא נוכחות  ביתא 2 – גליקופרוטאין או קופקטורים חלבוניים אחרים, או ע"י תגובתיות חיסונית כלפי ביתא 2 – גליקופרוטאין (הידוע כקופקטור חיוני לקישור ה- aPL) או קופקטורים חלבוניים אחרים לבד, או על ידי יכולתם לעכב את מנגנון הקרישה בתבחיני קרישה התלויים בפוספוליפידים (LA=).

לא כל בני-האדם עם aPL יהיו תסמיניים. בסקר פרוספקטיבי של בנק הדם התגלה, שב- 6.5% מהאוכלוסייה הכללית אובחנו בתבחין ELISA נוגדנים מסוג IgP-aPL. לעתים קרובות, יורד כיל-ה- aPLלטווח התקין עם הזמן, ללא אירועים פקקתיים.

בחולים הלוקים ב- APS, דווח על ביטויים קליניים שונים, הכוללים סיבוכים המאטולוגיים, סיבוכים בעור, מחלת מסתמי הלב והיפגעות הכליות. בנוסף, דווח על ביטויים נירולוגיים שונים המערבים בעיקר את מערכת העצבים המרכזית. בסקירה זו, נדונים ההיבטים הנירולוגיים של תיסמונת הנוגדנים האנטיפוספוליפידיים.
 

זאב פידלמן, זאב קורשון, זאב ארינזון ורינת פרידמן

זאב פילדמן1, זאב קורשון1, זאב ארינזון1, רינת פרידמן2

 

1מרכז רפואי לגריאטריה, נתניה, 2"נופי השרון", דיור מוגן, נתניה

 

התלונה על נדודי שינה אופיינית לקשישים ובד"כ מתמידה. שכיחותה עולה עם הגיל ומדווחת אצל נשים, גרושים או אלמנים, המתגוררים לבד, ומשתייכים למעמד חברתי-כלכלי הנמוך. נדודי שינה יכולים להופיע כמחלה בפני עצמה או כביטוי להפרעות פסיכיאטריות, פיזיולוגיות, או על רקע טיפול תרופתי.

המטרה בסקירה: להרחיב את המודעות לנושא נדודי השינה בקרב קשישים ולהרחיב את הנושא, בעיקר בנוגע לשינויים הפיזיולוגיים ולגישה הטיפולית.
 

עמירה קן-דרור, חנן שניידר ונעמה קונסטנטיני

עמירה קן-דרור, חנן שניידר, נעמה קונסטנטיני

 

שירותי בריאות כללית, מחוז חיפה, היח' לטיפול נמרץ לב, בי"ח כרמל, המרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין, מכון וינגייט

 

פגיעה קהה (blunt) בבית החזה של ספורטאי צעיר עם לב בריא לחלוטין, עלולה לגרום למוות פתאומי כתוצאה מדום לב. למי שנכח באירוע כזה החוויה קשה, מתסכלת ובלתי נשכחת. מצאנו לנכון לסקור תופעה זו, ולהביאה לידיעת ציבור הרופאים; ראשית, כדי לעורר מודעות לקיומה, להכיר אותה ולנסות ללמוד להתמודד עם מניעתה ואופן הטיפול הנכון בעת התרחשותה. שנית, כהזדמנות נוספת לריענון הידע אודות הסיבות הקרדיו-ואסקולריות למוות פתאומי בהקשר עם פעילות גופנית ולסקירת הספרות העדכנית.
 

ירון הר-שי ונטע שינפלד

ירון הר-שי, נטע שינפלד

 

היחידה לכירורגיה פלסטית, מרכז רפואי כרמל, הפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט, הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל, חיפה

 

Alibert היה הראשון שתאר בשנת 1806 התהוות ריקמת צלקת משגשגת כשאת ממאירה, המונח קלואיד (keloid) נגזר מהמלה היוונית chele שמשמעותה צבת הסרטן המדמה את הצלקת הקלואידית כנוגסת בתוך העור הבריא וסביבו.

Mancicni וחב' הגדירו בשנת 1962 ו- Peacock בשנת 1970 את הצלקת המשגשגת כצלקת היפרטרופית – צלקת מורמת מהעור המתוחמת לגבולות הצלקת. קלואיד היא צלקת מורמת המתפשטת מעבר לגבולות הצלקת. בנוספת צלקת היפרטרופית עוברת תסוגה עצמית עם הזמן ואין הישנות שלה לאחר כריתה ניתוחית; אין הדבר כך לגבי צלקת קלואידית.

בשנת 1990, דיווחו Muir וחב' על סוג ביניים של צלקת...
 

אליהו לויטס

אליהו לויטס

 

היחידה לפוריות והפריה חוץ-גופית, החטיבה למיילדות וגינקולוגיה, ביה"ח האוניברסיטאי סורוקה, הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע

 

יותר ויותר מתבהר הצורך לאבחן ולטפל בחוסר הביוץ. אי-הפוריות היא רק תוצאה אחת, קביעת האבחנה וטיפול בתאם יכולים למנוע תופעות שליליות נוספות לבריאות האשה. תוצאות של חוסר ביוץ כוללות ירידה בצפיפות העצם, ירידה בחימוד (ליבידו), תופעות בלתי רצויות בעור ובשיער, שיגשוג בלתי מבוקר של רירית הרחם (endometrium), מצב קרדיוואסקולרי מעורער ושינויים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים. התוצאות הסוציאליות והפסיכוסוציאליות של חוסר הביוץ לא תמיד בתודעתנו, למרות חשיבותן הרבה. על כן, כדי לייעץ נכון למטופלת, דרושה אבחנה מדויקת, ככל האפשר.

המושג הבסיסי להבנת הפתוגנזה של הפרעות ביוץ קשור בהבנת העובדה, שהפרשה פעימתית מתאימה של GnRH (Gonadotropin Releasing Hormone) מההיפותאלאמוס במוח קובעת את מועד הביוץ והווסת. פעימות של GnRH מהירות או איטיות מדי יגרמו לחוסר ביוץ או להרס הגופיף הצהוב השחלתי טרם זמנו...
 

עבד אלנאסר עזב ויורי ירוסלבסקי

עבד אלנאסר עזב, יורי ירוסלבסקי,

 

המח' לפארמאקולוגיה קלינית, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, המרכז לבריאות הנפש, באר-שבע

 

כיום, מצויה ספרות רחבת יריעה המתבססת על עבודות קליניות המצביעה על כך, שליתיום (litium) לא יוכל לתת מענה לכל החולים הלוקים במחלה אפקטיבית דו-קוטבית (מא"ד), ומכך נבע הצורך בחיפוש אחר אפשרויות טיפוליות נוספות. התרופות הראשונות שיעילותן הוכחה במחקרים קליניים מבוקרים (כפולי-סמיות) הן התרופות נוגדות הכיפיון (תנ"כ), קארבאמזפין חדישות, כגון לאמוטריגין (lamorigine), שגם לגביו קיימת עדות קלינית מצטברת והולכת שהוא עוזר לטיפול במחלה אפקטיבית דו-קוטבית.

את מנגנון הפעולה של התנ"כ (המשמשות כיום לטיפול במא"ד) ניתן לסווג באופן כללי לשלושה סוגים: 1) הגבלת הירי החשמלי המתמשך (היח"מ, sustained repetitive firing) של הנירונים, המושגת דרך הארכת תקופת האיבטול של תעלות נתרן. 2) הגברת השפעת (GABA) הגורמת להשפעה מעכבת באותן סינאפסות. 3) חסימה של תעלות סידן, בעיקר של תעלות בעלות סף נמוך (T-type). עם זאת, המנגנון שעומד מאחורי היות התנ"כ הנ"ל תרופות שעוזרות לטיפול במא"ד, עדיין אינו ברור.

חשוב לציין, שהמשותף לכל התנ"כ הללו הוא יכולתן לחסות את תעלות הנתרן (voltage-activeted sodium channel blockade), אך למרות זאת, התרופה פניטואין, החוסמת ביעילות אותן תעלות נתרן, עדיין לא ניתנה כטיפול במא"ד, על אף העובדה שהיא משמשת כתרופה נוגדת כיפיון כבר קרוב לשישה עשורים. לכן, היה עניין רב לבדוק את ההפעה הנטימאנית של פניטואין ובסקירה זו, יובאו התוצאות של עבודה ראשונית שנעשתה לבדיקת השפעות אלו של התרופה בקרב חולים עם מא"ד ובחולים סכיזואפקטיביים, שבהם נמצאה השפעה חיובית של התרופה.
 

ענבר צוקר, לאה סירוטה ונחמה לינדר

ענבר צוקר1, לאה סירוטה1, נחמה לינדר1

 

1המח' לטיפול נמרץ פגים, מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל, פתח-תקווה

 

ילודים, ובמיוחד פגים במשקל לידה נמוך, נמנים עם קבוצות החולים הנזקקות בשכיחות גבוהה לערויי-דם ותוצריו. על פי הערכות, כ- 80% מהילודים השוקלים פחות מ- 1500 ג', יקבלו מספר ערויי-דם בשבועות הראשונים לחייהם. ערויים אלה ניתנים כדי לתקן אנמיה תסמינית, הנגרמת כתוצאה ממישלב של חסר ייצור מספיק של דם ע"י הילוד ובמיוחד הפג הגדל, ושל איבודי דם מישניים לבדיקות. לעיתים, ניתנים ערויים במסגרת פעולות טיפוליות מיוחדות, המצריכות מתן ערויי דם בכמות גדולה, כגון ניתוחי לב וערוי חלופין. הטיפול בערויי דם יכול לגרום לשורה של סיבוכים מיידיים ומאוחרים. חלקם יכולים לחול בכל קבוצת גיל וחלקם ייחודיים לילודים. המטרה בסקירה זו היא לדווח על הסיבוכים האפשריים של ממתן ערוי-דם בילודים, תוך התייחסות למאפיינים הייחודיים לתת-אוכלוסייה זו של חולים.
 

בריאות הציבור
ענבר צוקר, לאה סירוטה ונחמה לינדר

גילה ברונר

 

המרפאה לסקסולוגיה ביחידה להפרעות תנועה – מחלקת עצבים, והשירות הסוציאלי, המרכז הרפואי סוראסקי, תל אביב

 

מיניות היא מימד חשוב באישיותו של האדם והיא כוללת רבים מן ההיבטים הנכללים בחוויית הזהות הגברית והנשית*. המיניות איננה רק סך של החיים הארוטיים או יחסי-המין של האדם, כי אם היא כוללת בתוכה את הצורך בקשר עם הזולת, באהבה, במגע, בחמימות ובאינטימיות. המיניות באה לידי ביטוי בכל אחת מן המחשבות, הרגשות וההתנהגויות של האדם, בין אם במודע ובין אם לא במודע. לא זו בלבד, אלא שהמיניות משפיעה אפילו על דברים יום-יומיים, כדוגמת הדרך שבה מטופל משוחח, עונה או מתייחס לרופא/ה שלו, והאופן שבו אדם עומד, נע, לוחץ יד או נוגע באחרים.

נוכח משמעותה הרחבה הזו של המיניות, ניתן בנקל להבין כיצד זו יכולה להיות מקור לאושר ושמחה, אך בו-בזמן הפרעות במיניות עלולות לגרום לכאב, תיסכול וצער רב. במילים אחרות, הבריאות המינית והתיפקוד המיני הם מרכיבים חשובים ומרכזיים באיכות חייו של כל אדם, בכל גיל, ויש לשלב את הטיפול בבריאות מינית כחלק מן הטיפול הרפואי השיגרתי.

תכליתה של הרשימה הנוכחית היא להדגיש את חשיבותו של הקשר בין מצבי בריאות וחולי לבין מיניות ולהציג דגם יישומי המאפשר לרופאים, שאינם בעלי הכשרה ייחודית בתחום הטיפול המיני, להתמודד עם מיניותם של המטופלים, כפי שזו עולה במסגרת עבודתם הרפואית הרגילה.

תחילתו של המאמר שלהלן בסקירת הקשר שבין מצבי בריאות וחולי לבין בריאות מינית. המשכו בהצגת הקשיים העלולים להתעורר בניסיון לעסוק בבעיות של בריאות מינית בקליניקה הרפואית וסופו בהצגת דגם המכונה "הדגם האינדוקטיבי", שכן דגם זה מאפשר כניסה מדורגת ומתונה לתוך שיח בנושא הבריאות המינית, בקצב המותאם לפונה ולרופא המטפל גם יחד.

 

* בשל מורכבותה של השפה העברית, קשה להתייחס למגוון ההתנהגויות הקיימות באוכלוסייה. עם זאת, העקרונות המוצגים במאמר זה מותאמים למטופלים מבני שני המינים, לזוגות נשואים או שאינם נשואים, לבני כל הגילים וכן לזוגות הטרוסקסואליים או הומוסקסואליים.
 

הבהרה משפטית: כל נושא המופיע באתר זה נועד להשכלה בלבד ואין לראות בו ייעוץ רפואי או משפטי. אין הר"י אחראית לתוכן המתפרסם באתר זה ולכל נזק שעלול להיגרם. כל הזכויות על המידע באתר שייכות להסתדרות הרפואית בישראל. מדיניות פרטיות
כתובתנו: ז'בוטינסקי 35 רמת גן, בניין התאומים 2 קומות 10-11, ת.ד. 3566, מיקוד 5213604. טלפון: 03-6100444, פקס: 03-5753303