תיירות מרפא – מצגת פרופ' רכס. תיירות מרפא או "תיירות רפואית" עוסקת במהלך פעיל, הכרוך בנסיעה של חולה למדינה אחרת לצורך קבלת טיפול רפואי משמעותי.
במגרש שחקנים רבים (תייר המרפא, סוכן הביניים, המוסד המטפל, הרופא המטפל, החברה בארץ המוצא והחברה בארץ היעד) ומניעים רבים (איכות הטיפול בארץ המוצא, עלות הטיפול בארץ המוצא, עיכוב בקבלת הטיפול, מידע (אינטרנטי) זמין, פרסומת ושיווק מקומיים ואמצעים כספיים זמינים). לכל אחד מהשחקנים חשוב לשמור בעיקר על איכות טיפול ושמירה על מוניטין וזאת בכדי שתהיה פרסומת טובה מפה לאוזן ובכך יוכלו אף להגדיל את הרווח הכלכלי שלהם.
המצדדים מדברים על מימוש האוטונומיה של הפרט, גישה מהירה לטיפול רפואי, שיפור רמת הרפואה והכנסות שכל כך חסרות למערכת הבריאות הישראלית. המתנגדים מתמקדים בהגדלת הפער החברתי, פגיעה ברפואה לתושבי ישראל ופגיעה ברציפות הטיפול.
מבחינה מספרית התופעה מתרחבת בכל יום.
הדילמה האתית היא האם אכן תיירות רפואית באה על חשבון בריאות תושבי ישראל? האם יש מקום לשלב אותה בבתי חולים ציבוריים ומהי המסגרת הראויה?
חברי הלשכה הצביעו על בעיה אתית נוספת מהכיוון של תייר המרפא שנגמר לו הכסף לפני סיום הטיפול.
הוצעו הגבלות של שעות העבודה (רק בשעות אחה"צ), קדימות לחולים ישראלים, ניהול תקציבים נפרד, ניתוב הכספים לשיפור הרפואה, ועדת פיקוח בלתי תלויה, הפרדת השירותים, הכנסה למערכת הציבורית בתנאי שהתקנים יוגדלו וכיו"ב.
בהמשך השנה (יוני 2011) - התקיים דיון נוסף בעקבות המלצות הוועדה שהוקמה על ידי משרד הבריאות לבחינת הנושא.