• כרטיס רופא והטבות
  • אתרי הר"י
  • צרו קשר
  • פעולות מהירות
  • עברית (HE)
  • למען הרופאות והרופאים ולטובת הרפואה

    מה תרצו למצוא?

    הפרת החיסיון הרפואי - נובמבר 2011


    חברי ועדת הבירור:

    ד"ר עמיקם מתוקי (יו"ר), ד"ר שרון עמית, פרופ' מיכאל אהרנפלד, עו"ד תמי בר-און (יועמ"ש הוועדה).

     

    התלונה:

    הוועדה עסקה בתלונת בני זוג שהוגשה באמצעות עו"ד בנוגע להפרת החיסיון הרפואי כפי שמתחייב על-פי הכללים האתיים של הר"י. ביום 16.2.2011 הוגש מכתב תלונה לח"מ, יו"ר הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית אשר מתוקף תקנון הר"י החליט על הקמת ועדת בירור בעניין. 

     

    הדיון בוועדת הבירור:

    בתאריך 2.8.2011 התכנסה ועדת הבירור לדיון בתלונה. בתחילת הישיבה ואף מספר פעמים במהלכה, הדגישו חברי הוועדה ויועמ"ש הוועדה, כי הדיון יתרכז בפן האתי קרי הפרת החיסיון הרפואי הנטען. הוועדה לא תתייחס לתלונות בנושאים אחרים כגון לשון הרע או רשלנות רפואית, המתבררים בבית המשפט.

     

    תקציר העובדות:

    1. הנילון הינו רופא מומחה בגינקולוגיה העוסק בפוריות, בין היתר כשכיר המועסק על ידי חברה מסחרית העוסקת בפוריות גם בחו"ל, תוך שימוש בתרומת ביציות.
    2. בני הזוג פנו לנילון לקבלת טיפול בתחום הפוריות, תוך קבלת תרומת ביציות בשנת 2007. התהליך הסתיים בלידת בת, שהנה כבת שלוש היום.
    3. עקב אי שביעות רצון מהתהליך, הגישו בני הזוג תביעת נזיקין אזרחית בשל רשלנות רפואית נגד  הרופא והחברה בה הוא עובד. התביעה הוגשה בתאריך 27.3.2010.
    4. בתאריך 28.3.2010 הטיל ביהמ"ש צו איסור פרסום על זהות התובעים.
    5. בתאריך 6.4.2010 פורסמה כתבה בעיתון יומי נפוץ במהדורה המודפסת והאינטרנטית, שבה הועלו טענות התובעים נגד הרופא ביחד עם תמונתו.
    6. בתאריך 6.2.2011 הגיש הרופא תביעת דיבה נגד בני הזוג, העיתונאי אשר כתב את הכתבה והעיתון בו היא התפרסמה. התביעה הייתה בשל מה שהגדיר כהכפשתו ופגיעה בשמו הטוב על ידי פרסום הכתבה נגדו.
    7. באותו התאריך פורסמה כתבה במקומון על ידי כתב לא מזוהה, המתארת את תביעת הדיבה תוך הזכרת שמם של בני הזוג במפורש ופירוט ההליך הרפואי שעברו. בכתבה מתבטא הרופא לכאורה, בגוף ראשון.
    8. בדיעבד התברר כי מי שכתב את הכתבה במקומון הוא בנו של הבעלים של החברה בה עבד הרופא. על פי תצהיר עליו חתם הרופא הרי שהמאמר נכתב ללא ידיעתו וללא מעורבותו של הרופא.

     

    בני הזוג ובא כוחם סיפרו לחברי הוועדה על הליך ההפריה, בחירת התורמת וכיצד הרגישו כשראו את פרסום הכתבה. לטענתם, הפגיעה בחיסיון הייתה בעצם הפרסום במקומון ובעקבותיו בעוד מספר אתרים אינטרנטיים, שבהם הופיעו שמותיהם והפעולה הרפואית שעברו. להשקפתם, הרופא היה שותף לפרסום זה ממספר סיבות:

     

    1. האינפורמציה שמופיעה בכתבה לא הייתה יכולה להגיע ממקור אחר.
    2. הרופא מתראיין בכתבה זו בגוף ראשון.
    3. מי שכתב אותה היה בנו של שותפו של הרופא.
    4. נראה שהכתבה משרתת את מטרתו של הרופא ואת תביעת הדיבה שלו.

     

    המתלוננים הוסיפו וטענו כי מאחר והפניה שלהם הייתה לרופא - הרי שהאחריות על דליפת המידע היא שלו. יתרה מכך, הרופא לא עשה כל מאמץ להסרת הכתבה ולא פעל בשום דרך כלפי מי שפירסם אותה, חרף טענתו כי הציטוטים המוזכרים מפיו היו שקריים.

     

    בתגובה לטענות שהועלו כנגדו, טען הרופא כדלקמן:

     

    לא ידע ולא היה לו כל חלק או שותפות בפרסום הכתבה במקומון. הטענה גם נתמכה בצורה מפורשת בתצהירים. בנוסף: 

    1. הרופא מודע לפגיעה בחיסיון והביע במהלך הישיבה את צערו והתנצלותו בפני בני הזוג על הפגיעה בהם בשם מי שפירסם, הגם שלא היה לו כל חלק בפרסום.
    2. לשאלה מדוע לא פעל להסרת הפרסום למרות שהוא לדבריו מתנגד לו ולמרות שצוטט בו מבלי ששוחחו איתו כלל, טען הרופא כי פנה מיד לפרקליטיו והם אלו שניהלו את הנושא מאותה נקודה והלאה.
    3. לטענתו יש תצהיר ברור שבו מודה כותב הכתבה בכך שהוא זה אשר כתב את הכתבה ללא קשר אליו, ויש להסתפק בכך על מנת לקבוע שלא הוא שהפר את החיסיון.

     

    לסיכום:

     

    מששמעה הוועדה את הצדדים ובאי כוחם ומשעיינה במסמכים אשר הוגשו לה, הגיעה למסקנות כדלקמן:

     

    1. אין ספק כי נושא החיסיון הרפואי של מטופלים הינו אחד מהעקרונות האתיים החשובים ביותר, ולראייה, ההתייחסות הרחבה לכך שניתן למצוא בקוד האתי של הר"י.
    2. בפרסום שמם וסוג הטיפול הרפואי שעברו בני הזוג, היתה משום פגיעה בהם כמטופלים.
    3. השאלה המכרעת בדיון היתה, האם ובאיזו מידה היה הרופא מעורב בהפרת החיסיון הרפואי באמצעות פרסום הכתבה במקומון. טענתו של הרופא - כי לא ידע על כך ולא שוחח עם כותב הכתבה לפני או לאחר פרסומה, לא הופרכה לדעת הוועדה מבחינה עובדתית. קיימת אפשרות שהחומר שמופיע בכתבה הגיע ממקור אחר, כגון כתב התביעה של הרופא נגד בני הזוג או לחליפין ישירות מאביו של הכותב, שהנו בעל החברה בה מועסק הרופא, ושהיה לו כל המידע לגבי התביעות ההדדיות בשל מעורבות החברה שבבעלותו. הסבר זה הגיוני ומתקבל על הדעת לא פחות מהטענה ההפוכה שמקור החומר הוא הרופא עצמו, ואף הוגשו תצהירים התומכים בכך שהרופא אינו מעורב.
    4. אין זה מסמכותה של הוועדה לעסוק בהפרת החיסיון על ידי חברות המספקות שירותי רפואה, משום שאם הן אינן בבעלות רופאים או בניהולם - הרי שאינן כפופות לכללי האתיקה הרפואית. יחד עם זאת, אין בכך כדי לפטור את הרופא מהניסיון לצמצם את מידת הנזק הנגרם למטופליו, גם אם אין הוא הגורם הישיר לכך. תמוהה בעיני הוועדה התנהלותו של הרופא לאחר הפרסום, שלא פעל מיוזמתו על מנת להסיר את הפרסום ו/או להתעמת עם כותבו על כך שציטט אותו מבלי שכלל שוחח עימו, לדבריו. 

     

    החלטת הוועדה: 

    הוועדה קובעת שאין בחומר שהובא בפניה הוכחות מספקות על מנת לקבוע שהרופא הפר את החיסיון הרפואי של בני הזוג. קרי, העובדות בתלונה לא הוכחו ועל כן התלונה נדחית.
    ההחלטה ניתנה ביום 6 ספטמבר 2011 ונחתמה על ידי הרופאים חברי ועדת הבירור.