תפקידה העיקרי של הלשכה לאתיקה הוא קביעת הכללים להתנהגות אתית ראויה של הקהילייה הרפואית בישראל. אחד הכללים שמצאה הלשכה לאתיקה לקבוע זה מכבר, נוגע ללב ליבם של יחסי רופא ומטופל. המדובר בכלל שלפיו לא יציג עצמו רופא בפני ציבור מטופליו בתואר "פרופסור" בעוד אשר אין בידו פרופסורה ברפואה. מטרתה של הלשכה לאתיקה היתה ועודנה להגן על ציבור החולים והמטופלים הבאים במגע עם רופאים, באופן שתהא הלימה מקסימלית בין תוארו של הרופא ובין עיסוקו כרופא. זאת, מן הטעם הפשוט כי רופא שהוא "פרופסור" נחזה להיות בעיני ציבור המטופלים רופא טוב יותר, בכיר יותר, מלומד ומנוסה יותר, רופא ש"מומחיותו הרבה" הוכרה כנראה על ידי הממסד האקדמי. כמובן שבפועל אין הדבר כך ובעוד אשר התואר "דוקטור" ברפואה הוא תואר מקצועי לרופא, והתואר "פרופסור הוא תואר אקדמי. התואר דוקטור ברפואה מעיד כי נושאו סיים בהצלחה את לימודי הרפואה והוא מורשה על ידי המדינה לטפל בחולים, רופא שהינו "פרופסור" מלמד דרך קבע במוסדות אקדמיים או שניתן לרופא שעסק שנים רבות במחקר במסגרת אקדמית והגיע להישגים.
הנה כי כן, מטרת הלשכה לאתיקה בקביעת הכללים לעניין דנן, היתה למנוע מצב בו נגרמת הטעיה לציבור המטופלים, במקרים בהם הרופא המטפל כלל אינו פרופסור (כי אם מתחזה) ובמקרים בהם הרופא כלל אינו פרופסור ברפואה (אלא למשל פרופסור במדעי המדינה) ובמקרים בהם זכה הרופא בתואר "פרופסור" במדינה זרה ולא בהכרח בקשר עם הישגיו בתחום עיסוקו כרופא (כמו למשל רופא שהתארח במוסד אקדמי בחו"ל לתקופה קצרה והוענק לו בשל כך בלבד תואר "פרופסור אורח").
למרבה הצער, לעתים נאלצת הלשכה לכפות כללים אלה על אותם רופאים ספורים המתעקשים בריש גלי שלא להכיר בסמכותה.
כך היה לדוגמא ההליך המשמעתי הממושך שניהלה הלשכה לאתיקה בשנים 2001-2006 נגד רופא מסוים אשר הכתיר עצמו, שלא בדין, בתואר "פרופסור". היה צורך להרחיקו מחברותו בהר"י ומהאיגוד המקצועי בו היה חבר בשל סרבנותו להישמע להחלטת הלשכה לחזור בו ממעשיו. מנגד, הגיש הרופא תלונה במשטרה ותביעה אישית בבית המשפט נגד הח"מ בניסיון לסכל את ההחלטה נגדו. בסופו של דבר חזר בו הרופא מעמדתו העיקשת, קיבל על עצמו את מרות הלשכה לאתיקה ואת החלטתה והתקבל בברכה בחזרה כחבר שווה זכויות בהר"י.
בימים אלה הסתיימה פרשה נוספת אשר החלה בשנת 2006 ואף היא נסבה על שימוש שלא כדין בתואר "פרופסור".
בראשית שנת 2006 הובא לידיעתי כי ד"ר יורם פינקלשטיין, נוירולוג בבית החולים "שערי צדק" בירושלים, משתמש שלא כדין בתואר "פרופסור". שני מכתביי אליו מיום 9 בפברואר 2006 ומיום 23 במרץ 2006 בהם ביקשתי כי יבהיר לי האם השימוש שהוא עושה בתואר זה עומד בכללים האתיים, לא זכו למרבה הצער לכל מענה.
בתאריך 26.3.2006 הובא שוב לידיעתי, הפעם על ידי ד"ר שמש, סמנכ"ל בית החולים "שערי צדק", כי "ד"ר יורם פינקלשטיין החל לאחרונה להציג עצמו בתואר "פרופ' יורם פינקלשטיין", תוך דרישה כי ייקרא כך על ידי הרופאים הזוטרים". נתבקשתי לתת את התייחסותי והנחיותיי לכך.
בתאריך 19.9.2006 העביר אלי ד"ר שמש את מכתבו מיום 11.8.2005 של דיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטת Vanderbilt בארה"ב, אותו הציג ד"ר פינקלשטיין ובו נאמר כי התמנה לדרגתAdjunct Professor במחלקת ילדים שם, לתקופה שבין 1.10.2005 ועד 30.6.2007. עוד נאמר כי מינוי זה הינו כפוף לסיום מוצלח של הליך ההערכה האקדמית המקובל באוניברסיטה זו.
בתאריך 25.10.2006 נשלח על ידי הח"מ מכתב נוסף אל ד"ר פינקלשטיין ובו בקשה נוספת כי יקבל עליו את כללי האתיקה האוסרים שימוש בתואר "פרופסור" שניתן בחו"ל למי שעיקר עיסוקו ברפואה בארץ, וימנע בכך מנקיטת צעדים משמעתיים נגדו. למרבה הצער גם מכתב זה לא הניא את ד"ר פינקלשטיין ממעשיו.
בתאריך 18.2.2007 בתוקף סמכותי כיו"ר הלשכה לאתיקה ועל פי תקנון הר"י, החלטתי על הקמת ועדת בירור על מנת לקבוע האם רשאי ד"ר פינקלשטיין לשאת בתואר "פרופסור" שניתן לו באוניברסיטת ונדרבילט. בראש הוועדה עמד ד"ר דוד צנגן וכחברים בה היו ד"ר ישראל סרפוב וד"ר נעמה יפה.
בתאריך 28.3.2007 התקבלה תגובתו של ד"ר פינקלשטיין בו הוא מודיע כי הוא "כופר לחלוטין בסמכות הח"מ ובסמכות הלשכה לאתיקה לדון בתארים אקדמיים ובשימוש בהם", וכי הוא מאשים את הח"מ כי הוא "פועל ממניעים אישיים וזרים, מנהל מסע הכפשה תוך ניצול לרעה של תפקידו ומעמדו בהר"י".
בתאריך 3.5.2007 התקבלה תשובתו של ד"ר Gerald Gotterer סגן דיקן לעניינים אקדמיים בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ונדרבילט לפנייה מהמחלקה המשפטית של הר"י. במכתבו מציין סגן הדיקן כי ד"ר פינקלשטיין היה אורח במחלקת ילדים שם במשך 9 ימים שבין 21-30.8.2006, וכי מינויו שם כ- Adjunct Professor פג בתאריך 30.8.2006. עוד ציין סגן הדיקן הנכבד, כי רשאי ד"ר פינקלשטיין לשאת תואר "פרופסור אורח" (או מורה מן החוץ) או "פרופסור אורח ברפואת ילדים", וכי אם עושה הוא שימוש אחר בתואר שהוענק לו - אין זה ראוי. עמדה זו, מצד מי שכביכול העניקו לד"ר פינקלשטיין את התואר, חיזקה את הצורך של הלשכה לאתיקה לברר היטב מה פשר התואר בו מתהדר ד"ר פינקלשטיין.
ד"ר פינקלשטיין ניהל באמצעות עורכי הדין שלו סחבת מכוונת וממושכת על מנת לפסול בתואנות שווא את עצם ההחלטה להקמת ועדת הבירור ואת הצורך להתייצב בפניה. כך, למשל, על מנת לדחות את הדיון, עוד ועוד, ד"ר פינקלשטיין לא בחל להודיע כי יעדר מהארץ לצורכי השתלמות בחו"ל במועד שנקבע לדיון - אלא שבדיעבד התברר כי במועד האמור לא יצא ד"ר פינקלשטיין מגבולות ישראל.
מסכת הדחיות נמשכה שוב ושוב עד כי, בלית ברירה, קבעה ועדת הבירור מועד להתכנסותה לדון בתלונה והודיעה כי גם אם ד"ר פינקלשטיין יבחר שלא להופיע בפניה, יתקיים הדיון במועדו.
בניסיון אחרון למנוע את ההליך המשמעתי בלשכה לאתיקה, הגיש ד"ר פינקלשטיין תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד הר"י, נגד הלשכה לאתיקה, נגדי ונגד חברי ועדת הבירור. בתביעה טען ד"ר פינקלשטיין, בין היתר, כי אין סמכות להר"י וללשכה לאתיקה לקבוע כללים לשימוש בתואר "פרופסור". במסגרת התביעה עתר ד"ר פינקלשטיין למתן צו לאיסור פרסום ההליכים המתנהלים בעניינו. עוד עתר למתן צו מניעה זמני שיאסור על ועדת הבירור לקיים דיון בעניינו. בית המשפט המחוזי, דחה את הבקשה למתן צו איסור פרסום וכן דחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני. ד"ר פינקלשטיין אף חוייב לשלם להר"י הוצאות בסך 5,500 ש"ח בצירוף מע"מ. מנגד, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה שהגישה הר"י לחייב את ד"ר פינקלשטיין למצות את טענותיו במסגרת הטריבונליים הקיימים על פי תקנון הר"י, ולפיכך הורה על עיכוב ההליכים בתביעתו של ד"ר פינקלשטיין. כמו כן, חייב בית המשפט את ד"ר פינקלשטיין לשלם הוצאות להר"י בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
בתאריך 17.3.2009 התכנסה ועדת הבירור ושמעה את טענות הח"מ, ולאחריו שמעה את עמדתו של ד"ר פינקלשטיין. בהחלטת ביניים ביקשו חברי הוועדה לקבל מד"ר פינקלשטיין העתק כתב מינוי עדכני מאוניברסיטת וונדרבילט. בנוסף הציעה הוועדה לד"ר פינקלשטיין כי יחתום בשמו ובתאריו MD ו-PhD וכי יציין בנפרד את עובדת היותו פרופ' עמית באוניברסיטת וונדרבילט בתאריכים הרלוונטיים.
בתאריך 1.4.2009 השיב ד"ר פינקלשטיין לחברי הוועדה במכתב בו הציג אישור מאוניברסיטת וונדרבילט מיום 8.5.2008 בו הוארך מינויו כ- Visiting Professor במחלקה לפדיאטריה שם, לתקופה שבין 1.7.2008 ועד 30.6.2009. כמו כן "השיב בחיוב" להחלטות הוועדה.
בתאריך 2.6.2009 פרסמה ועדת הבירור את החלטותיה. הוועדה ציינה כי ד"ר פינקלשטיין אינו נושא בתואר פרופ' משום מוסד אקדמי בישראל וכי בשנים 2005-2007 קיבל מעמד של Adjunct Professor במחלקת ילדים באוניברסיטת ונדרבילט במדינת טנסי בארה"ב וכי בשנת 2008 הופיע שמו ברשימת הפרופסורים האורחים באותה מחלקה. על רקע עובדות אלו החליטה ועדת הבירור בעניינו של ד"ר פינקלשטיין כדלהלן:
- השימוש שנעשה על ידך בעבר בתואר פרופסור כמקדים את שמך אינו ראוי ועל כן אסור שיעשה כלל מכאן ולהבא.
- אנו רואים בברכה ומאשרים כי צורת החתימה האחרונה שהגשת לנו ובה אתה מציין בשורה הראשונה "יורם פינקלשטיין ד"ר לרפואה וכו", ובשורה השנייה פרופ' עמית באוניברסיטת ונדרבילט בשנים 2005-2007, עומדת בסיכום אליו הגענו בסיום ישיבת הבירור. עם זאת, רצוי כי התואר ד"ר יקדים את שמך בשורה הראשונה כמקובל אצל רוב רופאי ישראל.
- אנו מסתייגים מהשימוש שלך במעמדך כפרופ' אורח בונדרבילט עת אתה נמצא כאן בארץ. מינוי זה נוגע לשם ואינו חל כאשר אתה אינך אורח והרי רוב עיסוקך הרפואי בישראל. יתר על כן, ככל שאתה יודע היטב מינוי ספציפי זה של אורח ניתן לרבים ללא כל הליך מינוי פורמאלי, גם אם באו לתת הרצאה אחת או שתיים.
- כאמור אנו מצפים לשיתוף פעולה מלא מצדך, כך שחתימתך מכאן ולהבא תתאים באופן מלא לתקנות הפרסומת משרד הבריאות ולעקרונות האתיים של הר"י כפי שכבר ביצעת ולא נצטרך לדון שוב או לפעול בנושא זה.
גם לאחר סיום בהסכמה, לכאורה, של הדיון בוועדת הבירור, חידש ד"ר פינקלשטיין את מאבקו בלשכה לאתיקה בתואנות שונות כשהוא כורך זאת במכתבי השמצה אישיים נגד הח"מ, הגשת תלונות סרק נגדו ליו"ר הר"י ובאיומי סרק בדבר תביעה משפטית נגד עו"ד גילי שילת היועצת המשפטית של הלשכה. כל זאת בניסיון להלך אימים ולהשתיק את הלשכה לאתיקה.
כמו כן פנה עורך דינו של ד"ר פינקלשטיין בכתב, בפנייה ישירה לחברי ועדת הבירור ולעו"ד שיל"ת בדרישה כי יפסיקו לאלתר לעסוק בעניין ד"ר פינקלשטיין, תוך איום גלוי בתביעה אזרחית אישית כנגד כל אחד מהם בגין הנזקים שייגרמו לד"ר פינקלשטיין.
בתאריך 13.10.2010 כתב ד"ר צנגן, יו"ר ועדת הבירור לד"ר פינקלשטיין והזהירו כלהלן:
"הובא לידיעת הוועדה כי אינך עומד בהחלטה אליה הגיעה הוועדה תוך הסכמה עמך... אנו שבים ודורשים כי הסיכום אליו הגעת יקוים על ידך במלואו... אם יוברר כי הנך מפר את החלטת הוועדה יוטל עליך באופן אוטומטי אחד מהעונשים הקבועים בסדרי הדין עפ"י התקנון של הר"י. כמו כן קובעת הוועדה כי הלשכה לאתיקה תפרסם את תוצאות הדיון בעניינך ב"זמן הרפואה".
למרבה הצער הגיב עורך דינו של ד"ר פינקלשטיין במכתב אישי שנשלח אל ד"ר צנגן, ובו חזרה הדרישה לחדול מכל פעולה בעניינו של ד"ר פינקלשטיין תוך איום חוזר כי יראה בד"ר צנגן אחראי באופן אישי לנזקים שייגרמו לד"ר פינקלשטיין. ד"ר פינקלשטיין לא אמר נואש והגיש ערעור בלשכה לאתיקה על החלטת ועדת הבירור, בו נטען בין היתר כי "התלונה בה דנה הוועדה הוגשה בעקבות סכסוך רב שנים בין פרופ' רכס לבין פרופ' פינקלשטיין", וכי נפלו פגמים מהותיים בעבודת הוועדה.
בתאריך 26.7.2010 התכנסה ועדת הערעור בראשותו של פרופ' ראובן פורת כשלצידו חברים ד"ר תמי קרני, ד"ר אלינור גושן, פרופ' גד פוטשניק וד"ר שרון עמית ובנוכחות ד"ר פינקלשטיין ועורך דינו באותו הזמן, עו"ד רועי גיא גרין. כמו כן נכחו בישיבה ד"ר ישראל הוד וד"ר דוד וייס חבריו של ד"ר פינקלשטיין, עו"ד גילי שיל"ת היועצת המשפטית של הלשכה לאתיקה, ועו"ד אילן סובל ב"כ של הר"י והח"מ.
בתאריך 11.1.2011 לאחר בחינה מדוקדקת של העובדות וטענות הצדדים, פרסמה ועדת הערעור החלטה מנומקת ומפורטת המשתרעת על פני 8 עמודים. ההחלטה מסתיימת בדברי סיכום אלה:
"ד"ר פינקלשטיין אינו פרופסור במובן המקובל והנהוג בארץ. ועדת הבירור נהגה לפני ולפנים משורת הדין בהחלטותיה כלפיו. מן הראוי כי ד"ר פינקלשטיין יאמץ החלטות אלו, עד אשר יוענק לו תואר פרופסור ממוסד אקדמי בישראל".
החלטות הוועדה היו אלה:
- השימוש בתואר "פרופסור" על-ידי ד"ר פינקלשטיין פסול ואסור.
- ד"ר פינקלשטיין יציג עצמו כד"ר ולא כפרופסור.
- צורת החתימה תהיה ד"ר פינקלשטיין ותפקידו, כשבשורה תחתונה רשאי לרשום "פרופ' עמית באוניברסיטת ונדרבילט" בין השנים בהן יש לו מינוי.
- יש לפרסם עניין זה בעיתון "זמן הרפואה".
- במידה וד"ר פינקלשטיין לא יאמץ ולא יפעל על פי החלטות אלו יש להרחיקו מהר"י עד אשר יחזור בו.
דרישת עורך דינו של ד"ר פינקלשטיין מיום 3.2.2011 לעיכוב ביצוע ההחלטה של ועדת הערעור - נדחתה על ידי חברי ועדת הערעור.
במקביל להליכים אלו בלשכה לאתיקה הגיש ד"ר פינקלשטיין בתאריך 13.7.2010 תביעה בבית משפט השלום כנגד הח"מ בתואנת סרק של הוצאת דיבה, לכאורה, והכפשת שמו של ד"ר פינקלשטיין. זאת, לדבריו, "על רקע יריבות אישית ומקצועית רבת שנים במהלכן לא חדל הח"מ", לטענתו של ד"ר פינקלשטיין, "מלפזר טענות כזב ומידע שקרי אודותיו". ד"ר פינקלשטיין ביקש מבית המשפט להטיל על הח"מ פיצוי עונשי בסך 200,000 ₪ בשל "רשעותם ושקריותם של דברי הבלע שהטיח בו הנתבע (פרופ' רכס א.ר.)" וכן פיצוי בסך 1,000,000 ₪ "מכיוון שהפרסומים נעשו מתוך כוונה לפגוע בתובע (ד"ר פינקלשטיין א.ר), וזאת בשל שנאתו האישית העזה של הנתבע כלפיו". מטעמי אגרה העמיד ד"ר פינקלשטיין את תביעתו על סך של 500,000 ₪ בלבד.
תביעה זו סולקה על הסף כאשר כבוד השופטת ריבה ניב, מבית משפט השלום בתל אביב נעתרה לבקשת עורך הדין אילן סובל, ממשרד עורכי הדין יצחקניא ושות', ב"כ של ההסתדרות הרפואית, לעיכוב ההליכים ולהפניית התובע לבירור טענותיו בפני בית הדין הפנימי של הר"י. השופטת אף חייבה את ד"ר פינקלשטיין בתשלום הוצאות בסך 7,500 ש"ח. בנימוקיה כתבה כב' השופטת בין היתר כלהלן:
"קביעתי זו באה בייחוד לאור המסקנה שהניחוח העולה מהתביעה אינו אישי פר-אקסלנס. דומה כי פינקלשטיין שם לו למטרה להביא לשינוי כלל אתיקה רפואית שהתקבל על ידי ההסתדרות הרפואית בישראל – בשאלה מי רשאי להחזיק בתואר "פרופסור לרפואה".
עוד ציטטה כב' השופטת את דבריו של כב' השופט פרקש מבית המשפט המחוזי בירושלים אשר אף הוא, כאמור, נעתר לבקשה לסילוק תביעתו הקודמת של ד"ר פינקלשטיין, כלהלן:
" כל נושא המחלוקת שבין הצדדים - האם רשאי המשיב להשתמש בתואר פרופסור שקבל מאוניברסיטת ונדרבילט לאחר שהתארח שם 9 ימים - הינו נושא לדיון בפני המוסדות המוסמכים של הר"י. אם ימצה המשיב את כל ההליכים במסגרת הר"י ועדיין יהיה סבור כי בפיו נימוקים ממשיים ומבוססים להביא בפני בית המשפט, דומה, כי הדרך פתוחה לפניו לעשות כן על פי כל דין."
ד"ר פינקלשטיין ביקש רשות לערער על החלטת בית משפט השלום לסלק את תביעתו על הסף ובהחלטה מיום 30.6.11 פסק בית המשפט המחוזי כי אין ממש בטענותיו של פינקלשטיין וכי בדין ובצדק סולקה תביעתו על הסף.
הנה כי כן, לאחר מאבק משפטי עיקש,שנמשך למעלה מחמש שנים, מלווה במכתבי השמצה אישיים נגד הח"מ בתפוצה רבתי ובהליכי סרק שננקטו בבתי המשפט במטרה להסיט את הלשכה לאתיקה ממסלולה, תמו ונשלמו ההליכים שנקטה בהם הלשכה לאתיקה למיצוי הדין עם ד"ר פינקלשטיין.
חשוב לציין כי חרף התנהלותו של ד"ר פינקלשטיין והנסיון לקעקע את מוסדותיה של הר"י ולהטיל מורא על נושאי התפקיד בה ויועציה, זכה ד"ר פינקלשטיין להליך הוגן וראוי בוועדת הבירור ובוועדת הערעור של הלשכה לאתיקה אשר בפניהן הציג את טענותיו. עתה נותר לקוות כי ד"ר פינקלשטיין יתעשת וימנע מעצמו הרחקה מהר"י אם יתמיד בעמדתו הפסולה.
בשולי פרשה זו אני מבקש להשמיע כמה מילים אישיות. למרבה הצער נאלצת הלשכה לאתיקה לאכוף מדי פעם את הכללים האתיים על רופאים סוררים. לרוב די במכתב אחד או שניים על מנת לפתור סוגיות מעין אלה. הרוב המוחלט של הרופאים בישראל, מתוכם נבחרה הלשכה לאתיקה, מקבלים את מרותה ללא עוררין. בודדים מחליטים אחרת וספורים עוד יותר בוחרים את מערכת בתי המשפט כזירת התגוששות בלשכה לאתיקה בכלל והעומד בראשה בפרט.
כל עוד הלשכה לאתיקה תישאר נאמנה למצפונה ותפעל לאכיפת הכללים שקבעה, היא תתמודד בנחישות בכל מערכה משפטית שתכפה עליה וזאת בגיבוי שהיא מקבלת בקרב הרופאים. כל עוד חבריה יפעלו ברוח זו, לעולם יהיו חסינים מפני חורשי רעתה.
לא קל לנהל מאבק כמו זה שכפה ד"ר פינקלשטיין על הלשכה לאתיקה. הדבר כרוך בהשקעת זמן יקר ערך ובהוצאות כספיות לא מבוטלות. האפשרות האחרת גרועה יותר - הרס המרקם האתי עליו נבנה כבוד המקצוע ומעמד הרפואה בעיני הציבור. אני מקווה ומאמין כי פרסום זה ישמש תמרור אזהרה וימנע את הצורך לחזור ולנהל מאבקי סרק כאלה בעתיד.
בסיום הדברים ברצוני להודות לחברי ועדת הבירור ולחברי ועדת הערעור על סבלנותם הרבה והעבודה היסודית והמסורה שעשו. לעו"ד גילי שיל"ת, היועצת המשפטית של הלשכה לאתיקה, אשר למרות כל הלחצים והאיומים שהופעלו עליה, לרבות הזהרה בדבר תביעת לשון הרע, ליוותה בנאמנות ותבונה תיק זה מראשיתו ועד סופו. תודה נוספת ברצוני לשלוח לעו"ד אילן סובל אשר בדרכו השקולה והשקטה היטיב לייצג את עמדת הלשכה לאתיקה.
פרופ' אבינעם רכס
יו"ר הלשכה לאתיקה רפואית
ההסתדרות הרפואית בישראל