פורסם ב"הרפואה הצבאית" – כרך 3, חוברת מס' 2, מאי 2006.
גל מרקל1, רס"ן איל צימליכמן1,2, סרן רועי מנו2, מרטין שיפר-קרביץ1, יהודה שינפלד1
1מחלקה פנימית ב', מרכז רפואי שיבא, תל השומר, 2חיל רפואה
מחלת הקדחת החוזרת (ק"נ) אינה נדירה במתאר הצבאי ובשל כך קיימת בצה"ל מודעות גבוהה: ברמה הפיקודית - לגבי הצורך לפעול על מנת למונעה, ובמערכת הרפואית – לזהותה ולאבחנה. עם זאת, זיהוי המחלה מתעכב לעיתים בשל סיבות שונות. מובאת להלן פרשת חולה של חייל חי"ר בן 19 אשר לקה בתסמינים סגוליים של ק"נ שנמשכו כחודשיים עד לאיבחון המוחלט. מפרשה זו עולים מספר לקחים לגבי הטיפול בק"נ: 1) אנמנזה מדוקדקת וחשד קליני גבוה הם הקובעים את איכות הטיפול במחלה; 2) משטחי טיפה עבה תקינים נישנים אינם מספיקים כדי לשלול ק"נ, בעיקר כאשר מתעורר חשד קליני גבוה; 3) מומלץ לרופא הצבאי לבחור בטיפול באמצעות דוקסיציקלין, על פני תחליפים אחרים.
לקריאת המאמר
לשמירת המאמר