לאחר שהצבענו על חלק ניכר מהסכנות הטמונות בפרוייקט הרשומה הרפואית הלאומית, אם כי בוודאי לא על כולן, בכוונתנו לעמוד על קבוצת תנאי סף הכרחיים להתנעת התהליך, אם וכאשר יוחלט להתחיל בביצועו בפועל, ועל מספר מהלכים מוצעים נוספים שיסייעו למזעור הסכנות שתוארו לעיל.
זמן
הסכנות שתוארו לעיל והקשיים הטמונים בחלק מהפתרונות המקובלים, מביאים ללא ספק למסקנה כי ראוי להקדיש זמן מתאים לבחינת כלל ההיבטים, האפשרויות והחלופות הנוספות הקשורים לפרוייקט, טרם השקעת משאבי זמן, כוח אדם וממון במהלך שיהיה קשה לחזור הימנו.
לטעמנו, יידרש לוח זמנים ארוך, בדומה למה שנקבע במדינות אחרות שהעריכו את תקופת הזמן בכ-7-10 שנים, עד ליישום מלא של מיזמים מסוג זה.
ישנה חשיבות רבה לכך שדווקא כאן תהיה הקפדה שלא לנקוט בשיטת ה"סמוך" הישראלית, המנסה לעיתים לצמצם את הזמנים ו"להגיע ראשונים", על חשבון התועלת והיעילות.
חקיקה ראשית
חוקים שונים רלוונטיים לנושא הרשומה הרפואית הלאומית- החל מחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, דרך חוק הגנת הפרטיות וחוק זכויות החולה, ועד לחוק חופש המידע.
חוקים אלו קבעו את עקרון איסור הפגיעה בפרטיות הזולת ללא הסכמה, לרבות לעניין מאגרי מידע, ואת עקרון שמירת הסודיות הרפואית על-ידי מטפלים ועל-ידי עובדיהם. כמו כן הונח הבסיס לקבלת מידע מרשויות המדינה.
פרוייקט הרשומה הלאומית צריך להיות מותאם לחוקים אלו ולחוקים נוספים, כגון חוק המידע הגנטי ולחוקים העוסקים בחובות דיווח על מצבו הבריאותי של האדם, ואין הוא יכול לעמוד בסתירה לעקרונות חקיקתיים קיימים.
אין ספק, כי הדבר מצריך חקיקה ראשית ספציפית לעניין הרשומה הלאומית, חקיקה שתחייב את כלל המוסדות ותתמודד עם שלל הסוגיות וסימני השאלה, לרבות נושאים של זליגת מידע וניצולו למטרות זרות, אחריות מוגברת של המטפלים, הגבלות על סוגי מידע שונים והסכמה מדעת.
בוודאי שלא ניתן לבסס את התכנית על סעיף 20(א)(ג) לחוק זכויות החולה, הקובע חריג לסודיות הרפואית במסירת המידע הרפואי למטפל אחר לצורך טיפול. סעיף קטן זה, שהמחוקק כלל לא התכוון לקשור אליו פרוייקט בסדר גודל לאומי מהסוג בו עסקינן, אינו מספק ואינו מתמודד כמובן אף לא עם חלק קטן מהסוגיות ומהקשיים שהעלנו.
דיון ציבורי
כפי שכבר הזכרנו, לא נערך דיון אמיתי בחלופות נוספות שהועלו כאופציות במדינות אחרות, ואף לא בסימני השאלה הרבים שעולים כפועל יוצא מן התכנית. סוגיות אלו - ראוי שיועלו על סדר היום במסגרת דיון ציבורי שישתף רופאים ומטופלים כאחד בדילמות שמעלה פרוייקט הרשומה הלאומית.
לשם הדוגמה: ניתן להציע מערכת חלופית המבוססת על סט מינימלי של נתונים בסיסיים בלבד שתכלול אך ורק מידע חיוני אודות המטופל (למשל - סוג דם, רגישויות ותרופות), כפי שמוצע למשל באנגליה, בתוספת קישורים למידע רחב יותר, השמור באופן מקומי, לשעת הצורך.
לדעתנו, דיון ציבורי ישיג בחירה נבונה בחלופה המתאימה ו/או הסכמה רחבה והטמעה "מנטלית" של יתרונות התכנית ומגבלותיה ותיאום ציפיות הכרחי מצד צרכני המערכת, משני הצדדים.
תנאים טכנולוגיים ותנאי סביבת עבודה
בנוסף להיבטים החקיקתיים והציבוריים, הזכרנו גם את תנאי הסף הקשורים לטכנולוגיה ולסביבת עבודה, ובהם: שפה אחידה, בקרת שלמות נתונים ומניעת השרשת טעויות, אבטחת מידע מירבית, מהירות זרימת המידע, דחיפת האינפורמציה למטפל וקבלת התראות על מידע חדש, הקדשת מקום לתרשומת אישית של הרופא, תנאי עבודה הולמים לרבות הרחבת מסגרת זמן הטיפול, כוח אדם, תמיכה במערכת ושמירת מסגרת שעות העבודה.
כל אלו צריכים להיות מעוגנים בחקיקה, בנהלים ובהסכמי עבודה מול המדינה והמעסיקים השונים.
שיתוף הרופאים מה"שטח" בכל שלבי התהליך
מעורבות הרופאים העובדים בשטח, הן בבתי החולים והן בקהילה, הנה קריטית להשגת מטרות הרשומה הלאומית ושיתוף הפעולה של המיועדים להשתמש במערכת. תרומת הרופאים העוסקים במערכות מידע, מחשוב או ניהול, אינה יכולה להספיק לעניין ההיבטים הטכנולוגיים הקשורים קשר הדוק לאופן קבלת המידע ולטיפול בזמן אמת, לא כל שכן להיבטים הקשורים לסודיות הרפואית, להרשאות, ליחסי רופא-מטופל ולגבולות האחריות.
לפיכך, הר"י קוראת לערב את הרופאים בכל הוועדות שמונו ע"י משרד הבריאות לקידום הפרוייקט ובכל הדיונים הנערכים בפורומים שונים המוסמכים לקבל החלטות בנוגע לתכנית.
בנוסף, ניתן וכדאי לערב את האיגודים המדעיים בקביעת הנתונים החיוניים להופיע בפני הרופא בתחומי הטיפול השונים, שהנם עניין קליני-מקצועי טהור.
הגדרת שלבי ביצוע ומדדי הצלחה קבועים ויציאה לדרך באמצעות פיילוט
סדר הגודל של הפרוייקט וההשלכות העצומות שיש לו על הענקת הטיפול הרפואי, מחייבים הגדרה ברורה של ביצוע בשלבים, כאשר כל שלב נבדק ונבחן על-פי מדדי הצלחה ידועים מראש תוך השארת מקום לשיפורים ולתיקונים תוך כדי תהליך ותוך מתן אפשרות לחזור לנקודת ההתחלה בכל שלב.
אנו סבורים, כי ראוי שמהלך כזה יצא לדרך אך ורק באמצעות קיום פיילוט רוחבי, היינו שהמערכת תכלול מידע מצומצם ומוגבל בלבד ותפעל בפריסה כמה שיותר רחבה, המדמה את מחשבת מייסדי הפרוייקט לגייס למערכת את כלל המרפאות, בתי החולים, המעבדות והמכנים הרפואיים הקיימים בארץ.בצורה כזאת, תוכל להיבחן התכנית באופן מדרגי, תוך עמידה מדוקדקת על פתרון הבעיות החוקיות והטכנולוגיות, מבלי שנגרם נזק בלתי הפיך לסודיות הרפואית ולטיפול הרפואי.
הקמת רשות עצמאית-מקצועית לניהול הרשומה
הסוגיות והבעיות שתוארו לעיל, מהוות מניע מוצדק להקמת רשות עצמאית-מקצועית לניהול הרשומה הלאומית, רשות בה יכהנו אנשי מקצוע שאינם נושאים בתפקידים ממשלתיים או רגולטוריים דווקא.
רשות כזו, תהיה חופשית מלחצים ותוכל ללוות את הפרוייקט משלביו המוקדמים ולעקוב אחריו, תוך בחינה של התועלת המושגת באמצעותו, לרכז את הנתונים הפיננסיים הקשורים בפרוייקט, להקדיש זמן לפיתוח השדות מבחינה טכנולוגית, לשאיבת המידע הרלוונטי ממשרדי הממשלה, מרופאים וממטופלים, לרבות טיפול בתלונות, לתת מענה על שאלות שיצוצו במהלך הפעלת התכנית ולהמליץ המלצות אופרטיביות לשיפור ו/או לנסיגה מהתהליך, באם יתגלה כי הנזק עולה על היתרון.
הר"י ודאי רואה את עצמה כשותפה פעילה ברשות מעין זו.