תוצאת חיפוש

הקדמה: מידע מועט בלבד פורסם על בקטריולוגיה של דלקת אוזן תיכונה חדה בילדים מתחת לגיל שלושה  חודשים.

מטרות: לחקור את הבקטריולוגיה של דלקת אוזן חדה בילודים,  לאחר הצגת חיסון הפרבנר 13 והקשר שלו לאופן הלידה.

שיטות מחקר: נערך ניתוח רטרוספקטיבי של תרביות אוזן שנלקחו מפעוטות מתחת לגיל 60 חודשים הסובלים מדלקת אוזן חדה. נבדקה ההשפעה חיסון הפרבנר 13 על צורת הלידה (ניתוח חיתוך הדופן לעומת לידה לדנית) ועל הבקטריולוגיה של דלקת זו. בנוסף, התוצאות הושוו בין ילדים מתחת לגיל שלושה  חודשים (קבוצה 1) לפעוטות בגילאי 60-3 חודשים (קבוצה 2).

תוצאות: השכיחות של Streptococcus pneumoniae  (S. pneumoniae)ו- Enterobacteriaceae (E. Bact) הייתה גבוהה יותר בקבוצה 1 בהשוואה לקבוצה 2 – 47.1% לעומת 35.8% ו-12.3% לעומת 4.3%, בהתאמה (p<0.001), בעוד ששכיחות(H. Influenzae)  Haemophilus Influenzae. ו-Streptococcus Group A (GAS) הייתה גבוהה יותר בקבוצה 2 בהשוואה לקבוצה 1 – 40.3% לעומת 30.1% ו-17.5% לעומת 8.3%, בהתאמה (p<0.001). אופן הלידה לא השפיע על בקטריולוגיה של דלקת אוזן חדה. הטיפול בפרבנר 13 גרם  לעלייה בשכיחות של GAS (מ-7% ל-15%) (P<0.001) בקבוצה 1. בקבוצה 2 השכיחות של S. Pneumoniae ירדה מ-47% ל-28.8% (p<0.001), ואילו זו של H. influenzae ו-GAS עלתה מ-38.4% ל-47.1% (p<0.001) ומ-12.9% ל-22.8% (p<0.001), בהתאמה.

מסקנות: S. Sneumoniae ו-E. Bact הם אוטופתוגנים שכיחים יותר בילדים מתחת לגיל שלושה חודשים. כמו כן, השכיחות של GAS עלתה בקבוצת גיל זו בעקבות כניסת חיסון הפרבנר 13.

דיון: ניתן ליישם את תוצאות המחקר בניהול וטיפול בדלקת אוזן חדה  בילודים.

סיכום: מחקר זה תרם מידע נוסף בתחום דלקת אוזן חדה בילודים – נושא שלא נחקר דיו  עד כה.

בדיקת ה- video Head Impulse Test (vHIT) היא כלי חדש  בארגז הכלים של בדיקות מערכת שיווי המשקל של האוזן הפנימית (המערכת הווסטיבולרית). הבדיקה בנויה על עקרון הבדיקה הקלינית Head Impulse Test, שבה נבדק תפקוד ההחזר הווסטיבולו-אוקולרי בתגובה לגירוי קצר ומהיר מאד של התעלה הקשתית האופקית המתבצע על ידי  הזזה פסיבית של ראש הנבדק תוך קיבוע מבטו. מרכיבי מערכת הבדיקה כוללים מד תאוצה לתיעוד תנועת הראש, ומצלמת אינפרה-אדום בתדר דגימה גבוה לתיעוד תנועת העיניים במרחב, המורכבים על גבי משקף קל. המשתנים העיקריים המתקבלים בבדיקה הם הרווח (gain) של ההחזר הווסטיבולו-אוקולרי – היחס בין מהירות תנועת הראש למהירות תנועת העיניים, וזיהוי תנועות תיקון סקאדיות שמטרתן לפצות על כשל ההחזר העשויות להתרחש תוך תנועת הראש (סקאדות סמויות) או אחריה (סקאדות גלויות).

לבדיקה מספר יתרונות: בדיקה של כל שש התעלות הקשתיות בטווחי מהירויות ותדרים המייצגים הדרישות מהן בחיי היום-יום; משך ביצוע קצר; הבדיקה אפשרית לביצוע בילדים בהיעדר גירוי העשוי לגרום לבחילה או הקאה; אי תלות בגורמי אוזן חיצונית ותיכונה ולפיכך ניתנת לביצוע גם בנוכחות מחלה פעילה באיברים אלה או שינויים אנטומיים בהם.  יתרונות אלה מקנים ל-vHIT מקום חשוב בבירור, במעקב ובטיפול בחולה המסוחרר. יחד עם זאת ולמרות היתרונות שצוינו חייבים הן מבצע הבדיקה והן מפענחה להביא בחשבון מרכיבים היכולים להשפיע על דיוק התוצאה.

לפיכך, ההכשרה לביצוע הבדיקה צריכה לכלול ידע במשתנים השונים שמתקבלים, הכרת שגיאות אפשריות והדרכים להימנע מהן. על מפענח הבדיקה לסקור את תוצאותיה הפרטניות ולהביא בחשבון כשלים בביצועה – כל זאת  במטרה להגיע לאבחנה מדויקת.

הקדמה: בדיקת ה-video Head Impulse Test (vHIT) מאפשרת כימות של ההחזר הווסטיבולו-אוקולארי ותיעוד סקאדות מתקנות המפצות על פגיעה ברפלקס זה. היישום הקליני המקובל היום מסתמך על מדד הרווח (Gain) כמדד ראשי להערכת תפקוד התעלות החצי מעגליות, כאשר מקומן של הסקאדות המתקנות בהערכת לקות ווסטיבולרית עדיין לא ברור די צרכו.

מטרת העבודה: בדיקת הערך המוסף של הסקאדות המתקנות במטרה לשפר את דיוק האבחון של הבדיקה.

שיטות מחקר: בוצעה הערכה רטרוספקטיבית של 40 חולים שעברו בדיקת vHIT של התעלות החצי מעגליות האופקיות עם ערכי רווח הנמוך מ 0.8 משמאל. קבוצות המחקר כללו 20 חולים עם אבחנה סופית של פגיעה בתפקוד התעלה החצי קשתית האופקית משמאל ו- 20 חולים שבהם נשלל ליקוי כזה.

תוצאות: ערכי רווח > 0.72 נמצאו בכל החולים ללא ליקוי וסטבולרי היקפי וב- 4  חולים (20%) עם ליקוי כזה (p<0.0001; Fisher's exact test). ממוצעי מהירות הסקאדות המתקנות ותדירות הופעתן בביצוע בדיקת ה-vHIT לשמאל נמצאו גבוהים משמעותית בנבדקים שבהם אובחן ליקוי וסטיבולרי היקפי 221.35+89.18 לעומת 131+42.93 מעלות לשנייה ו- 83.2+33.2% לעומת 24.15+29.8% (p<0.0002 ו -  p<0.0001 בהתאמה לפי מבחן Mann–Whitney). ערך רווח < 0.72 ניבא בסגוליות של 100% וברגישות של 80% קיומו של ליקוי וסטיבולרי היקפי. אולם בערכי רווח בטווח 0.72- 0.79 נמצאה חשיבות רבה לנוכחות סקאדות מתקנות בתדירות שמעל 80% לזיהוי ליקוי ווסטיבולרי היקפי וזאת בסגוליות של 100% ורגישות של 89%. 

מסקנות: למרות שערך רווח < 0.8 מקובל לזיהוי תת תפקוד של התעלות החצי מעגליות האופקיות בבדיקת ה- vHIT, נמצא שיעור גבוהה של בדיקות חיוביות מוטעות בערכי רווח בטוח 0.8-0.72. שילוב משתנה הסקאדות המתקנות בתדירות הגבוהה מ-80% משפר את דיוק האבחנה של ליקוי וסטבולארי היקפי משמאל בחולים אלה.

אברהם קלפפיש^1,2, איתי זילברשץ², גיל לוגסי³, אביחי שמעוני⁴, משה מיטלמן⁵ 

¹בנק הדם, המרכז הרפואי וולפסון, חולון, ²מכון המטולוגי, המרכז הרפואי וולפסון, חולון, ³מכון המטולוגי, מרכז רפואי ברזילאי, אשקלון, ⁴מחלקה להשתלות לשד (מח) עצם, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, ⁵מחלקה פנימית א', והמערך ההמטולוגי, מרכז רפואי סוראסקי, תל אביב 

מבוא: דציטאבין Decitabine = 5-aza-2’-deoxycytidine)) היא תרופה אנאלוגית לחומצת הגרעין Cytosine, המעכבת את האנזים DNA methyltransferase. באופן זה היא מפעילה גנים מדכאי סרטן (Tumor suppressor genes) ומעודדי התמיינות אשר מושתקים באמצעות היפרמתילציה שלהם במחלות ממאירות. במחקרים קליניים שנבדקה בהם השפעת מתן תרופות מעכבות מתילציה בחולי תסמונת מיאלודיספלסטית, דווח על שיעור תגובה כולל ב-73%-30% מהחולים (תגובה מלאה ב-37%-9% מהחולים, תגובה חלקית בשיעור דומה, ושיפור המטולוגי ב-48%-20% מהחולים). מוצג במאמרנו זה סיכום תוצאות הטיפול בדציטאבין בחולי תסמונת מיאלודיספלסטית במסגרת תוכנית טיפול חמלה בישראל.

מטופלים ושיטות: בין החודשים יולי 2007 לאוגוסט 2008 הופעלה בישראל תוכנית חמלה ביוזמתם של האיגוד הישראלי להמטולוגיה ועירויי דם וחברת יאנסן סילאג, למתן דציטאבין בתסמונת מיאלודיספלסטית במישלב טיפול של עירוי לתוך הווריד מדי יום במשך חמישה ימים, במחזור של 28 ימים. סקירה נערכה באישורן של ועדות אתיקה בכל אחד מבין 12 בתי החולים שהשתתפו בתוכנית. המטרה הראשונית בסקירה הייתה להעריך את שיעור התגובה לטיפול. מטרות המשנה היו להעריך את שיעור ההישרדות של המטופלים, שיעור המעבר לליקמיה חדה (Acute leukemia) ושיעור הרעילות.

תוצאות: מתוך 24 מטופלים שנכללו בתוכנית, ב-17 התקבל מידע הניתן לסיכום. המספר החציוני של מחזורי הטיפול לחולה היה שניים. מתוך 12 המטופלים שנזקקו לעירויי דם טרם הטיפול, מצבם של שבעה השתפר קלינית והם לא נזקקו לעירוי דם (או נזקקו פחות) בעקבות הטיפול. שיעור התגובה הכולל היה 26%: 13% תגובה חלקית ו-13% שיפור המטולוגי. בשני מטופלים (13%) נצפתה התמרה לליקמיה חדה. ההישרדות החציונית הכוללת הייתה 17 חודשים וההישרדות החציונית ללא אירועים (EFS) הייתה 13 חודשים. בתשעה מטופלים מתוך 12 שלגביהם היה מידע נצפתה רעילות לשד העצם בדרגה 4-3. מטופל יחיד לקה בשיתוק מיתרי הקול במהלך הטיפול, ככל הנראה ללא קשר סיבתי לטיפול.

מסקנות: שיעור התגובה הכולל שהושג במטופלי התוכנית דומה למדווח בספרות לגבי טיפול בתמ"ד בתרופות מעכבות מתילציה. ייתכן כי התוצאות שהושגו במטופלי תוכנית החמלה הושפעו מגורמים הנובעים מאופיו של המדגם: מדגם קטן וקריטריוני הכללה גמישים יחסית, מספר מחזורי טיפול נמוך יחסית, שיעור גבוה יותר של תסמונת מיאלודיספלסטית שניונית ודרגת חומרה גבוהה יותר. 

יוליה וסרמן¹, איגור סיסטר¹, תרזה אמויאל², ולדמיר שץ¹

¹המח' לגריאטריה, בית-החולים רבקה זיו, צפת, ²בית-אבות של קיבוצים שדה נחמיה וחולתה

הערכה גריאטרית כוללת (הג"כ)¹ היא תהליך רב-מקצועי, אשר יישומו דורש צוות מורחב הכולל רופאים מומחים ואנשי מקצועות אחרים. הבדיקה נמשכת מספר שעות ואף ימים. בשל קשיים ארגוניים וכלכליים, יישום ההג"כ בישראל מוגבל, במיוחד באזורי ספר.

המטרה במחקנו הייתה הערכה גריאטרית מצומצמת (הג"מ)² במירפאות הקיבוצים.

אוכלוסיית היעד הייתה קשישים המתגוררים בקיבוצים בגליל העליון. 

בדומה להג"כ, הדגש בהג"מ הושם על המצב התיפקודי של הקשישים. על-מנת לזהות תיסמונות גריאטריות הסתייענו בשיטות ניפוי המדווחות בסיפרות. לפי הסכם מוקדם עם שירותי בריאות כללית, הוקצבה לבדיקת קשיש אחד שעה אחת בממוצע. צוותי המירפאות בקיבוצים ובני-משפחות הקשישים סיפקו לגריאטר את המידע הדרוש, בנוסף, הגריאטר הסתייע במידע השמור בתיקים רפואיים מחשביים. הוערכו מאפיינים רפואיים, תיפקודיים, אפידמיולוגיים, סוציאליים ופסיכולוגיים. בסיום ניתנו המלצות לגבי הטיפול הרפואי, השיקומי והסיעודי, הוכנו תוכניות מעקב וטיפול אישיים בנבדק והומלץ סידור מוסדי מתאים. הגריאטר היה רשאי להזמין ייעוצים ובדיקות נוספות. כעבור שנתיים מילא הצוות רפואי שאלונים אנונימיים, שבהם הוערכו תוצאות ההג"מ.   

הג"מ בוצעה בין השנים 2001-2003, ונכללו בה 121 נבדקים. הסיבות עיקריות להפניה לייעוץ היו תיסמונות גריאטריות, האופייניות לגיל זיקנה, כגון ירידה תיפקודית וקוגניטיבית, מצוקה נפשית ודיכאון ונפילות נשנות. בהג"מ אופיינו: 1) מדדים אפידמיולוגיים, כגון גיל, מין, מצב משפחתי, רמת השכלה, מספר ילדים, מקום מגורים; 2) מאפיינים קליניים, כגון תיסמונות גריאטריות ומספר תרופות, שינויים במשקל הגוף בשנה האחרונה; 3) מצב תיפקודי עם סיווג הנבדקים לפי יכולת לשרת את עצמם, כגון עצמאיים, תשושים, סיעודיים ותשושי נפש. צוינו יכולת לעבוד, שימוש במכשירים, תחביבים, השתתפות בחיי החברה. הוערכו מספר תיפקודים לקויים, מספר נפילות, סיכון עצמי, צורך בהשגחה ובעזרה המשפחתית והסוציאלית, והסיבות לאי-השתתפות בפעילות חברתית; 4) מצב קוגניטיבי ופסיכולוגי, כולל סימני דיכאון, חרדה, הפרעות שינה ואובדן במשפחה.

בסיום ניתנו המלצות לגבי טיפול שיקומי, סיעודי וטיפול בתרופות המתאים לגיל, הוזמנו ייעוצים ובדיקות נוספות, נקבע סידור מוסדי והוערך הצורך באפוטרופוס.  

בשאלונים האנונימיים נתנו צוותי מירפאות בקיבוצים ציונים גבוהים להג"מ, כולל מידת הצורך בה, יישומה במקום מגורים, זמינותה, מקצועיותה, ויישומי ההמלצות. גם הנבדקים עצמם גילו שביעות-רצון רבה מכך שהבדיקה נעשתה במקומות מגוריהם. לעת עתה הג"מ הפכה לשיטה שיגרתית באזורנו. 

לסיכום, מאחר שמסיבות ארגוניות וכלכליות ביצוע של הג"כ בישראל מוגבל, הג"מ יכולה להוות תחליף נגיש ויעיל בזיהוי תיסמונות גריאטריות, ובשמירה על המצב הבריאותי והתיפקודי של הקשישים בקיבוצים. במהלך בדיקה של שעה אחת מסוגל הגריאטר לדלות מידע רב, המאפשר לבנות תוכנית אישית לצורך מעקב וטיפול בכל נבדק. יש לשקול יישום השיטה לא רק בקיבוצים, אלא בקנה מידה רחב יותר.

ולדימיר שץ

כרמיאל

הפחתת מאגרים קוגניטיביים במחלת אלצהיימר (מ"א) נובעת מדילדול מוחי, אולם קיים היבט אחר של התופעה המתבטא בכך, שהמאגרים מופחתים עשרות שנים לפני התהוות המחלה. במחקרים אחדים, לא נמצא קשר בין רמת השכלה ובין שיעור וקצב החמרת השיטיון ככל ובמ"א בפרט. אולם ברוב הפירסומים, כולל רב-מרכזיים, נמצא שרמת השכלה נמוכה מעלה את שיעור קצב הירידה הקוגניטיבית לפני התחלתה ואת קצב החמרתה של מ"א. בסקירה זו סוכם מידע בסוגיה זו.

Decompression Sickness in Divers Treated at the Israel Naval Medical Institute 

A. Gil, A. Shupak, H. Lavon, Y. Adir

Israel Naval Medical Institute, Israel Defense Forces, Haifa

Clinical characteristics of 125 divers treated for decompression sickness (DCS) in the hyperbaric multiplace chambers of this Institute during 1992-1997 were analyzed retrospectively. In 62 (51%) the diagnosis was DCS Type I (joint pain or skin involvement) and in 60 (49%) DCS Type II (neurological, inner ear or pulmonary disease). Risk factors for the evolution of DCS were depth and duration of the dives involving accidents, violation of recommendations of the decompression tables, and repeated dives.

Results were available for 112 of the 125 patients. 54 of them (48%) recovered completely, and another 54 recovered partially; 4 did not respond to treatment. Inner ear DCS was less responsive to hyperbaric oxygen treatment (p=0.0001). There was significant improvement of neurological function in those with severe neurological injury (p=0.0001). Rapid diagnosis and transportation of divers with DCS to a hyperbaric chamber is of crucial importance.

Israel Naval Medical Institute: 20 Years of Applied Research, and Future Goals 

Ran Arieli, Avi Shupak

Israel Naval Medical Institute, Medical Corps, Israel Defense Forces

The Israel Naval Medical Institute (INMI) is unique as a research center located in a naval base and having close inter-relations with naval underwater units. It is ideal for applied research, and for mutual exchange of needs and of ideas and instructions.

Factors making this institute so suitable for applied research include: direct personal communication with combat divers, professional naval divers, submariners, civilian recreational divers and professional civilian divers, as well as naval vessel crews prone to seasickness; hyperbaric oxygen therapy is administered in cooperation with a large neighboring hospital.

Close spatial and personal relations with an academic institution (the Technion, with its Faculties of Medicine, Biology and Biophysics) provide a basis for cooperative research which expands research capabilities, and allows access to extensive expertise, instrumentation and equipment. Close ties with physicians who served at the INMI in the past also bring them into this research community.

During their specialization, physicians may spend up to 6 months working with us on a research project. Undergraduate, graduate and post-graduate students may complete their research at our institute with the agreement of their parent academic institutions.

Much of the research can be released to the international community. However, some is classified, serves only internal needs or is not of public interest. The number of published papers has stabilized since 1991 at about 16 a year.

Studies of gas exchange and oxygen toxicity originate mainly in the Hyperbaric Research Unit, research on motion sickness in the Motion Sickness and Human Performance Laboratory, and work on hyperbaric and diving medicine in the Clinical Section of the INMI.
 

Reactive Increase in Blood Pressure on Immobilization, but not Hypertension, Prevents Pressure Ulcers

Vladimir Shats, Silvio Kozacov

Geriatric Dept., Rebecca Sieff Hospital, Safed

Of 135 geriatric patients immobilized for at least 2 days, 37 (27.4%) had pressure ulcers (PU). Those without PU were the control comparison group. Gender, length of immobilization, number of blood pressure determinations and proportion with hypertension were similar in those with and without PU. Those with PU were slightly older than those in the comparison group: 75.5±8.8 and 74.7±9.6 years, respectively (p>0.05).

Of 66 patients with acute ischemic stroke, reactive increase of systolic or diastolic blood pressure to 140/90 mm Hg or above following immobilization, was seen in 60.6% and 22.7% of patients, respectively, and there were PU in 12.1%. Of 17 with recurrent ischemic stroke, corresponding figures were: 41.2%, 23.5% (p>0.05), and 47.1% (p<0.01). In 7 patients with previous ischemic stroke corresponding figures were: 14.3% and 0% (p<0.01) and 100% (p<0.001). In 36 operated for fracture of the femur, corresponding figures were: 50%, 11.1% (p>0.05), and 27.8% (p>0.05). For 9 patients with severe infections, sepsis or pneumonia, the corresponding figures were: 22.2% and 0.0% (p>0.05), and 44.4% (p<0.04).

The proportion of patients with reactive increase in systolic blood pressure on immobilization was lower in the PU group than in the controls, 27% vs 59.2%, (p<0.001). The corresponding figures for reactive increase in diastolic blood pressure were similar, 8.1% and 20.4%, respectively (p>0.05).

The mean systolic blood pressure on immobilization was higher in the control than in the PU group, 145.4±21.7 and 130.8±14.9 mm Hg, respectively (p<0.001). The corresponding figures for the mean diastolic blood pressure were similar, 81.2±10.5 and 75.7±8.9 mm Hg, respectively (p<0.01). An increase in systolic blood pressure on immobilization reduced the risk of developing PU (p<0.05).

There was no significant statistical relation between diagnosis of hypertension and proportion of patients with PU (p>0.05). Of 67 patients with hypertension, in 23.9% and 74.6% of them there was no increase in systolic or diastolic blood pressure, respectively. Statistical difference between lack of diastolic or systolic response was very significant (p<0.001).

Reactive increase of blood pressure, but not hypertension, predicts reduced risk of PU on immobilization in the hospitalized elderly. Diminished reactive increase of blood pressure in response to stress of any kind may be a criterion of frailty and reduced physiological reserves. Efforts to reduce elevated blood pressure when a patient is immobilized appear irrational.

Maximal Age Reflects Ignoring the Health of the Oldest in General, Geriatric, and Gerontolo- Gical Studies

Vladimir Shats

Geriatric Dept., Rebecca Sieff Government Hospital, Safed

In publications relating to the health of the elderly there are 2 ways of presenting maximal ages, collective (for example: 70+ years) and individual maximal age (for example 70 years). While enabling assessment up to a certain age, data from subjects above the maximal age stated in the research will not be included. From the literature of the past 10 years, there were selected 764 disease parameters (PD) and 177 parameters of aging (PA). Among them 667 (70.9%) and 274 (29.1%) were parameters with collective and exact maximal ages, respectively.

The lack of reference by authors to ages above 70 to 79 (or 70+ to 79+) and 80 to 89 (or 80+ to 89+) was calculated from the medical literature, and estimated as significant, and for ages above 80 to 89 was estimated as minimally significant, in regard to their focus on health data in the elderly. In different groups of parameters, 24% to 32% of maximal ages indicated significant and 25% to 65% minimal lack of reference. Maximal ages of PA were higher than those of PD (p<0.001), so lack of reference to health of the elderly was more significant when PD were studied as compared to PA. Lack of reference was more significant in studies of hospitalized and ambulatory patients and people living within the community. Usually authors checked all the populations of people living in nursing homes, but the total number of parameters relating to the latter, was very small, only 5.1% of the total number of parameters, so the populations of nursing homes did not reach the attention of the researchers.

Collective maximal ages are more often used in geriatric journals, including the Journal of the American Geriatric Society, as opposed to general and gerontological journals, although this approach seems to be too sweeping in the assessment of health of the elderly.

Hyperbaric Oxygen for Carbon Monoxide Poisoning

A. Abramovich, A. Shupak, Y. Ramon, O. Shoshani, Y. Bentur, G. Bar-Josef, U. Taitelman

Israel Naval Medical Institute, Israel Defense Forces Medical Corps, Haifa and Israel Poison Information Center, Intensive Care Unit and Pediatric Intensive Care Unit, Rambam Medical Center, Haifa

Severe cases of carbon monoxide (CO) poisoning from all over Israel are treated at the Israel Naval Medical Institute with hyperbaric oxygen (HBO). Between 1.11.94 and 15.2.95, 24 cases of CO poisoning were treated. Poisoning was usually due to domestic gas-fired heating systems, CO being the only toxin involved. Since delay between termination of CO exposure and arrival at the emergency department averaged 55 minutes, the level of carboxyhemoglobin measured on presentation did not always reflect the true severity of the poisoning. Poisoning was defined as severe and requiring HBO treatment when 1 or more of the following indications was present: evidence of neurological involvement, cardiographic signs of acute ischemic injury, metabolic acidosis, carboxyhemoglobin level greater than 25%, and pregnancy. 20 (84%) recovered consciousness during the course of 1 session (90 min.) of HBO treatment (p2 2.8 ATA) or immediately thereafter, with resolution of other signs of CO poisoning. 3 required a second treatment session before their symptoms resolved. A patient who arrived in deep coma with severe cerebral edema died. HBO is an important element in the combined treatment of severe CO poisoning. There should be greater awareness of the danger of CO poisoning and the means of preventing it, both among medical staff and the population as a whole, mainly in areas in which cold weather requires use of heating systems, which may be gas-fired.