תוצאת חיפוש

שראל הלחמי, דוד קקיאשוולי, שמעון מרטיק

המח' לאורולוגיה, מרכז רפואי רמב"ם, חיפה

המטוריה בילדים נגרמת עקב מיגוון רחב של מחלות. הגישה לבירור המטוריה בילדים שונה לחלוטין מהגישה במבוגרים. במאמר זה נסקרות המחלות העיקריות הגורמות להמטוריה בילדים, ומובאות דרכים לבירור ואיבחון הגורם בילד מנקודת מבטו של האורולוג.

שראל הלחמי, אולג גולדין, יבגני גליזרוב, צבי קאופמן, יהושע גנסי ושמעון מרטיק

המח' לאורולוגיה, מרכז רפואי רמב"ם חיפה, הפקולטה לרפואה – הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל, חיפה

הטיפול המיטבי באבני שופכן, במיוחד באבנים בשופכן הקריבני והאמצעי, נותר שנוי במחלוקת. האמצעים הטיפוליים כוללים ריסוק חוץ-גופי (ESWL) ואורתרוסקופיה. המטרה במחקר הנוכחי הייתה לבדוק את שיעור ההצלחה והזמן הנדרש להגיע למצב חופשי מאבנים בחולים שעברו ריסוק של אבן בכל גודל ובכל מיקום לאורך השופכן.

לשם כך נבדקו רטרוספקטיבית נתוני כל החולים שעברו ריסוק אבני שופכן בשנים 1998-2003. אבני כל החולים רוסקו במכונת HM3. המעקב כלל צילום בטן ריק חודש לאחר הריסוק לאבנים מסוידות או טומוגרפיה מחשבית (CT) ללא חומר-ניגוד לאבנים שקופות, ולאחר שלושה חודשים בוצעה פיאלוגרפיה לתוך הווריד (IVP).

שש-מאות-שישים-ואחד (661) חולים עברו ESWL, הגיל הממוצע היה כ-51 שנה (טווח 4-85 שנים), ושיעור ההצלחה הכולל היה 93.6%. גודל האבנים נע בטווח של 5-30 מ"מ, ממוצע 10 X 8 מ"מ. מכלל החולים, 47% נזקקו לניקוז לפני הריסוק באמצעות תומך או נפרוסטומיה, מרביתם עברו ניקוז במרכז רפואי אחר ולאחר-מכן הופנו לריסוק. בחולים שפעולת הריסוק שבוצעה בהם לא הביאה למצב חופשי מאבנים, בוצעה פעולה אנדוסקופית. בארבעים אחוזים (40%) לערך מהחולים הייתה אבן בשופכן עליון; שיעור ההצלחה הכולל היה כ-92%; כ-17% טופלו באבן בשופכן אמצעי בשיעור הצלחה כולל של כ-93.6%; ו-43% טופלו באבני שופכן תחתון בהצלחה של כ-95.5%. בעשרים-ושמונה חולים נרשמו סיבוכים, 20 חולים לקו בזיהום חד בדרכי-השתן שהצריך מתן אנטיביוטיקה, ו-8 לקו בעווית בכליות שטופלה שמרנית.

לסיכום, ESWL לאבני שופכן באמצעות מכונת HM3 הוא יעיל, אינו פולשני, בעל שיעור הצלחה גבוה כבר בטיפול הראשון, שיעור טיפולים נשנים ושיעור סיבוכים נמוך. כיום זו השיטה המועדפת על-ידינו לריסוק אבני שופכן בכל גודל ומיקום.

Radical Retropubic Prostatectomy

Ran Katz, Amos Shapiro, Shimon Meretyk, Ezekiel H. Landau, Dov Pode

Urology Dept., Hadassah,University Hospital and Hebrew University,Hadassah Medical School, Jerusalem

Radical prostatectomy may cure most patients in whom the malignant tumor has not invaded through the prostatic capsule. Advances in surgical technique and accumulation of experience have decreased the complication rate significantly. Long-term results of surgical treatment are now better than those of other forms of treatment; hence radical prostatectomy is now recommended for men with life expectancies longer than 10 years. Between 1988 and 1995, 164 men with clinical stages T1 or T2 adenocarcinoma were admitted for radical prostatectomy. Most were not offered a nerve-sparing procedure, so as to allow wider, more complete resection. Those who wanted preservation of sexual function underwent the nerve- preserving procedure. In 6 patients operation was discontinued when metastases to the iliac lymph nodes were detected and in 1 when invasion of the pelvic wall was found. 157 underwent radical prostatectomy. Preoperative biopsy revealed a low-grade lesion (Gleason 2-4) in 19.1%, intermediate grade (Gleason 5-6) in 61.8% and high-grade (Gleason 7-9) in 19.1%; however, pathologic grading revealed that only 7.0% had grade 2-4 tumor, 60.5% grade 5-6 and 32.5% grade 7-9. Pathologic staging revealed T2 tumor in 58%, T3 in 38.8% (including microscopic invasion of the capsule or seminal vesicles); microscopic lymph node metastases were found in 3.2%. Tumor invasion through the capsule was found in only 2 of 13 treated with neoadjuvant androgen blockade, compared with 40% in those who did not receive this treatment. There was no operative mortality and only 14.7% has complications. All had urinary incontinence immediately after operation, but regained continence after an average of 4-5 months. 24 were incontinent for more than 12 months, but most of them had only mild stress incontinence. Most patients were impotent after the procedure. There was tumor recurrence, diagnosed by rise in serum PSA, in 26 during an average follow-up of 26.4 months (range 3-93). Cure rate of prostatic cancer by radical prostatectomy may be increased by improved preoperative staging methods and better patient selection; long term follow up is required for determining cure rate.