תוצאת חיפוש

ניתוחים אורתופדיים מונחי מחשב נכנסו לשימוש לראשונה בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת. ביצוע ניתוחים אלה בטראומה אורתופדית החל בעיקר בתצורה של שיקוף מדומה (Virtual fluoroscopy) תוך ניווט מחשבי ("ממוחשב"). בניסיון הראשוני עלו תוצאות מצוינות מבחינת דיוק וזמן קרינה בשימוש במערכות אלו. המטרה במחקר זה היא לדווח על ניסיוננו בשימוש במערכת ניווט מתקדמת במרכזנו בניתוחי טראומה אורתופדית.

שיטות: מערכת הניווט של BrainLab^TM  מנצלת את עקרון המעקב בשיקוף מדומה, אך גם מכניסה שינויים משמעותיים, כגון אמצעי מעקב הניתן לאחיזה ביד במקום טבעת כיול מגושמת לצורך שימוש במכונת השיקוף. בנוסף, ניתן לעקוב אחרי שני אתרים אנטומיים בגוף וכך ניתן לבצע למשל תהליך החזרת שבר תוך כדי ניווט. באמצעות המערכת החדשנית בוצעו 126 הליכים (פרוצדורות) במרכזנו בין השנים 2014-2011. הניתוחים כללו 58 קיבועי שבר בצוואר הירך, תשעה ניווטי שתל של החדרת פלטה לעצם הירך הרחיקנית, 19 ברגים איליוסאקראליים לטיפול בשברי אגן, 20 ניתוחים לקיבוע עצם הירך תוך שחזור אורך ותסביב (רוטציה), ו-12 ניתוחים שונים נוספים (ברגים לאצטבולום, אוסטיאוטומיות וכדומה). הנתונים שנאספו היו גיל, מין, סוג ההליך, זמן חדר ניתוח, זמן התקנת המערכת, זמן קרינה ודיוק.

תוצאות: הגיל הממוצע היה 52 שנים. ארבעים-ושישה מטופלים ממין זכר ו-80 ממין נקבה. זמן חדר ניתוח ממוצע להליך היה 157 דקות (טווח 70-470, כולל הרדמה). עוצמת הקרינה (לא כולל מסמור תוך לשדי) הייתה 550 ראד ס"מ² (~30 שניות שיקוף). זמן התקנת המערכת השתנה בהתאם להליכים: 10-15 דקות למסמור צוואר הירך, 15-20 דקות לברגים איליוסאקראליים, ו-30-45 לשחזור אורך ותסביב בשברי עצם הירך. ארבעה מנתחי טראומה מנוסים ביצעו 97% מההליכים, ב-5% מהמטופלים (חמישה) כשלה המערכת מסיבות טכניות.

השימוש במערכת למסמור פרק ירך ואגן נחשב כמסייע, כלומר ניתן לביצוע גם בדרכים אחרות קונבנציונליות,  ואילו בשחזור אורך ותסביב (רוטציה) של עצם ירך נחשב כמאפשר – לא ניתן לביצוע באמצעים הקיימים היום לסיוע למנתח.

מסקנות: מערכת ניווט מחשבי נמצאה בעבודה חלוצית זו ככלי רב עוצמה בטראומה אורתופדית, עם שיעור הצלחה של 95% עם זמן מוסף מתקבל על הדעת. למרות העובדה ששיקוף תלת ממדי עשוי להיות שימושי יותר באגן, הרי שגם שיקוף דו ממדי מגדיל את הדיוק במיקום המשתלים. שחזור עצם הירך לאורך ותסביב נכונים מתאפשר באופן בלעדי באמצעות שימוש במערכת. בעתיד יהיה צורך במערכות ידידותיות יותר למשתמש, יעילות וזולות יותר כדי לאפשר שימוש נרחב בקרב קהילת האורתופדים העוסקים בטראומה.

יהושע א' שרודר, רמי מושיוב

המחלקה לכירורגיה אורתופדית, מרכז רפואי הדסה, ירושלים

אירוע רב נפגעים מתאפיין במספר פצועים רב הגודש את מרכזי הטראומה בתוך פרק זמן קצר. פצועים אלו לוקים לרוב בפגיעות שונות וייחודיות, על פי אופי האירוע שבו נפצעו. חמישים אחוזים מהפגיעות באירוע רב נפגעים נגרמות למערכת השלד. פגיעות אלו לרוב אינן מבודדות, אלא מהוות חלק מפגיעה כוללת ומבטאות את עוצמת הטראומה שנחשף אליה הפצוע. התמודדות עם פגיעות אלו מצריכה היערכות מתאימה ברמת השטח, בחדר המיון, במחלקה ובחדר הניתוח. התנהלות זו יכולה לקבוע את גורלו של החולה. על מנת לנצל בצורה יעילה את משאבי מרכז הטראומה, יש לבצע נוהל טיפולי ראשוני של "בקרת נזקים" בבדיקה הגופנית, בבדיקות דימות או בחדר הניתוח בטרם יטופל החולה באופן כוללני.

הטיפול האורתופדי בפצוע היחיד עבר תהפוכות רבות במהלך השנים – מטיפול מושהה לטיפול כוללני מיידי לצורך "בקרת נזקים". נוהל זה נובע מהתגובה המערכתית הציטוקינית לאחר פגיעת טראומה. בעת הטראומה החדה כולל הטיפול ייצוב שברי החולה והעמדתם במעמד אנטומי המתקבל לרוב באמצעות מקבעים חיצונים. רק לאחר שוך ה"גל" הציטוקיני הראשוני עובר החולה תיקון כולל של שבריו.

במאמר זה נסקרים תפקיד האורתופד באירוע רב נפגעים ונוהל הטיפול האורתופדי בכל אחד מפצועי הטראומה הללו.
 

Thromboembolism in Orthopedic Trauma

A. Khoury, R. Mosheiff, M. Liebergall

Orthopedic Surgery Dept., Hadassah University Hospital and Hebrew University - Hadassah Medical School, Jerusalem

Trauma increases risk of thromboembolic complications. Thus, in pelvic fractures and spinal injuries the incidence of deep vein thrombosis (DVT) is about 35-60%. Half occur in the pelvic veins and are the most likely to result in pulmonary embolism. While symptomatic pulmonary embolism occurs in 2-10% of patients, more have silent pulmonary embolism. 0.5-2% of pulmonary embolisms are fatal. In lower extremity trauma the incidence of DVT is about 58%, with 18% of them in the proximal veins. Thromboembolic complications are the prime cause of morbidity and mortality among trauma patients, yet they can be prevented efficiently and cost-effectively. The arsenal of prophylactic agents includes heparin, low molecular weight heparin, and mechanical devices including inferior vena cava filters.

Surgical Repair of Fractures of the Clavicle

O. Safran, R. Mosheiff, Y. Mattan, M. Liebergall

Orthopedic Dept., Hadassah-University Hospital, Jerusalem

Clavicular fractures make up 45% of shoulder girdle fractures. The clavicle's susceptibility to injury is due to its subcutaneous position and its role as the bony connection between the thorax and the shoulder. In 95% of cases the mechanism of injury is a direct blow to the shoulder. These fractures are usually treated conservatively without surgery. But there are a few such fractures that require surgical repair in order to unite well. 9 patients were operated on for clavicular fractures during 1991-1995. The indications for surgical repair were lateral-third fracture, floating shoulder, neurovascular deficit or nonunion. The methods used were open reduction and fixation with either plate and screws, Kirchner wires, cerclage or a combination. All fractures united well, with no infections or new neurovascular deficits. Good range of shoulder motion and acceptable cosmetic results were achieved in all. 1 patient had functional limitation due to brachial neuritis caused by brachial damage at the time of injury. Indications for surgical repair and the methods used in these cases are similar to those described in the literature. The high rate of union and absence of complications support surgical repair for the few clavicular fractures that are not likely to unite properly.

Immediate Orthopedic Surgery in Multiple Trauma

R. Mosheiff, D. Segal, M. Liebergall

Orthopedic Dept., Hadassah Medical Center, Jerusalem

The increase in mortality and morbidity from multiple trauma due to road accidents, industrial trauma and combat injuries obligates treatment based on emergency systems and trauma centers. Follow-up of the frequency of different types of injury calls attention to increasing involvement of the orthopedic surgeon in primary treatment. This situation calls for appropriate deployment of immediate surgical treatment which will rapidly enable mobility. We present several methods for immediate orthopedic treatment of multiple-trauma patients.

Treatment of Open Fractures due to Dog Bite

A. Dimant, M. Liebergall, S. Porat R., Mosheiff

Orthopedic Dept., Hadassah-University Hospital, Ein Kerem, Jerusalem

2 patients aged 12 and 19, respectively, sustained open fractures of the wrists due to dog bites. Both were bitten on a wrist by Rotweiller dogs, but with different magnitudes of injury to bone and soft tissue. Treatment, clinical course and recovery are described, together with recommendations for dealing with open fractures due to animal bites. In the presence of considerable injury to soft tissue and bone, and of exposure to canine oral flora, open fractures due to dog bites should be dealt with as high grade open fractures.