תוצאת חיפוש

בשנים האחרונות הולכת ומתרחבת ההכרה בחשיבותה של רגישות תרבותית והתאמת שירותים בבריאות הנפש לאוכלוסיות מגוונות. במקביל, גוברת והולכת המודעות למחלות פסיכיאטריות ולטיפול פסיכיאטרי, גם בקרב האוכלוסייה החרדית בישראל, ומתפתחים שירותים ייחודיים ומותאמים. במחקרים רבים הודגש התפקיד המרכזי של הדת והאמונה בהתמודדות של אנשים עם מחלות נפש ובתהליכי החלמתם. מאפיינים אלו באים לידי ביטוי במיוחד בקרב האוכלוסייה החרדית, שבה הדת נוכחת בהתנהגות, במחשבות, בפרט ובקהילה, ובכל מהלך החיים.

במפגש בין מטופל דתי-חרדי לבין איש המקצוע, עולות סוגיות רבות הקשורות בדת ובשייכותו החברתית-תרבותית של המטופל. היכרות עם עולם המושגים ורגישות כלפי הסוגיות הללו, יכולות לקדם את הטיפול הניתן לאנשים מהמגזר החרדי כך שיהיה מותאם ורגיש תרבותית. ניתן לסווג סוגיות אלו למספר היבטים, הכוללים את הנושאים העולים בספרות התורנית וההלכתית, ביטויים פסיכיאטריים ייחודיים למטופל הדתי-חרדי וסוגיות הקשורות בקהילה החרדית שאליה משתייך המטופל.

הדיונים בספרות ובפסיקה ההלכתית מסווגים לסוגיות בעניין המטופל עצמו, כולל התייחסות לשמירת מצוות של החולה הפסיכיאטרי, טיפול בכפייה והיריון, ולסוגיות המתייחסות לסיטואציה הטיפולית כמו 'ייחוד' ופיקוח נפש. ביטויים ייחודיים למטופל הדתי-חרדי באים לידי ביטוי בעיקר בהפרעות פסיכיאטריות מסוימות כמו בהפרעות אכילה, פסיכוזה והפרעות טורדניות כפייתיות (obsessive compulsive disorders – OCD), הן בביטויים קליניים והן בפרוגנוזה ובתהליכי המחלה. סוגיות הקשורות בחברה ובקהילה החרדית שאליה משתייך המטופל הפסיכיאטרי כוללות את נושא הסטיגמה והסודיות הנשמרת בקהילה ביחס למחלות נפש, בשל השפעתן על המעמד החברתי (לדוגמה, בתחום השידוכים); גורמים לא מקצועיים המעורבים בטיפול (בעיקר רבנים, עסקנים ומנהיגי קהילות); וכן ייחודיות הטיפול והשיקום המותאם לאוכלוסייה החרדית ולרגישות התרבותית שלה (כמו הימנעות מחילול שבת, שיקום בתחומי עיסוק ייחודיים כמו לימוד תורה וכד').

לימור קלפון¹*, אירית וייסמן²*, מרים הרשקוביץ³, נאדרה נאסר סמרה^1,4, נורית אדרי¹, מוראד חיאט¹, מארי טאנוס⁵, שיהאב שיהאב⁵, חנה מנדל⁶, ציפורה פליק-זכאי^1,4

¹המכון לגנטיקה של האדם, מרכז רפואי לגליל, ²המחלקה לנפרולוגיית ילדים, מרכז רפואי לגליל, ³מחלקת רנטגן, מרכז רפואי לגליל, ⁴הפקולטה לרפואה בגליל, בר אילן, ⁵לשכת הבריאות, עכו, משרד הבריאות, ⁶היחידה למחלות מטבוליות, מרכז רפואי רמב"ם

*מחברים אלו תרמו באופן שווה לעבודת המחקר.

הקדמה: מחלת היפראוקסלוריה ראשונית מסוג 1 )הא1) היא מחלה אוטוזומית רצסיבית נדירה הנגרמת כתוצאה מחסר או הפרעה בתפקוד האנזים: (AGT) Alanine Glyoxylate amino Transferase בפראוקסיסום של הכבד.

מטרה: אפיון קליני וגנטי של החולים במחלת הא1 באוכלוסיה דרוזית ומוסלמית בצפון הארץ.

שיטות: בכל המשפחות נלקחה אנמנזה מפורטת לגבי מחלות כליה ו/או אבנים. כל הילדים נבדקו בדיקה גופנית, בוצעו סקירות על שמע, ונערך בירור מטבולי שכלל בדיקת שתן לחומצה אוקסלית וחומצה גליקולית. כאשר עלה החשד למחלת היפראוקסלוריה, הופנו המטופלים לבירור גנטי ולייעוץ.

תוצאות: בעשרים השנים האחרונות אובחנו וטופלו 36 חולים, מגיל לידה עד עשור שני לחיים, והם מהווים %8.83 מכלל המטופלים ביחידת דיאליזת ילדים. ההסתמנות הקלינית האופיינית כללה המטוריה, נפרוקלצינוזיס ו/או אבנים בדרכי השתן, הפרשה גבוהה של אוקסלטים וגליקולאט בשתן. הילדים טופלו בהמודיאליזה, ו/או דיאליזה של הצפק, וחלקם הופנו להשתלות כבד מוקדמות ((Preemptive ו/או השתלה משולבת כבד וכליה.

כיום נמצאים במעקב 13 ילדים שעברו שבע השתלות מוקדמות ושש מאוחרות. אותר השינוי הגנטי בגן AGXT בחולים, בוצעו תשעה אבחוני טרום לידה, והוטמעה תוכנית סקר גנטית בארבעה כפרים דרוזים בגליל ובגולן.

מסקנות: הא1 היא מחלה שכיחה בקרב דרוזים ומוסלמים בגליל ובגולן. ביופסיה אבחונית של הכבד הוחלפה באבחון גנטי מולקולארי. לא קיימת התאמה בין גנוטיפ לפנוטיפ.

דיון וסיכום: הקיום של "איים גנטיים" למחלת הא1 בגליל מחייב גישה של רפואה מותאמת קהילה. ניתן כיום למנוע את המחלה על ידי אבחון טרום לידה או טרום השרשה, או לחלופין לבצע אבחון מוקדם בילדות והשתלת כבד מוקדמת בשלב טרום תסמיני וללא מעורבות משמעותית של הכליה. אותרו שינויים גנטיים גורמי מחלה בקרב החולים, חלקם מדווחים לראשונה כאן. העיבוד הנפרוגנטי המשולב הוא בעל חשיבות ממדרגה ראשונה באבחון, במניעה ובטיפול בחולים אלה.

טל אלמגור¹, יונתן אייזן², מתתיהו האריס², מיה לבנטל-רוברטס² , אורה הס¹, נעמה שוורץ³, צופיה צנעני אילת⁴, ירדנה טננבאום-רקובר^1,5

¹המכון האנדוקריני לילדים, מרכז רפואי העמק, עפולה,  ²מרכז רפואי" הר סיני", ניו יורק, ארה"ב,  ³יחידת המחקרים, מרכז רפואי העמק, עפולה,  ⁴מחוז צפון שרותי בריאות כללית,  ⁵הפקולטה לרפואה רפפורט, הטכניון, חיפה

הקדמה: בארבעת העשורים האחרונים חלה עלייה ניכרת בהיארעות ההשמנה בחברה המערבית, הן במבוגרים והן בילדים. בישראל המגמה דומה, אך אין נתונים מדויקים ועדכניים על היקפה. העלייה בהיארעות ההשמנה בילדים מיוחסת לשינוי באורח החיים, הכולל צריכת מזון מהיר וירידה בפעילות גופנית.

המטרה במחקר: להעריך את שיעור ההשמנה בקרב ילדים בצפון מזרח מדינת ישראל ולהשוות את הנתונים עם שיעור ההשמנה בשנים קודמות.

שיטות: נאספו נתונים של משקל, גובה ו-(Body Mass Index (BMI בהתבסס על מאגר נתונים מחשבי של שירותי בריאות כללית בין השנים 2012-2010 ובין השנים 2007-2005. נכללו במחקר 94,239 ילדים בגילים 18-2 שנים.

תוצאות: 24% מהילדים נמצאו עם BMI מעל אחוזון 85 מתוכם 10.5% לוקים בהשמנת יתר. שיעור הבנים שלקו בהשמנה היה גבוה משיעור הבנות (11.5% ו-9.5%, בהתאמה, p<0.0001. גיל שיא ההשמנה היה מוקדם יותר בבנות – תשע שנים בבנות לעומת 11 שנים בבנים (30.5%, 33%, בהתאמה. שיעור עודף המשקל וההשמנה היה גבוה יותר באזורים העירוניים בהשוואה לכפריים בכל קבוצות הגיל. בקבוצות הגיל 5-2 שנים ו-11-6 שנים, שיעור עודף משקל והשמנה היה גבוה יותר במגזר היהודי לעומת המגזר הערבי (קבוצת גיל 5-2 שנים: השמנה 9.3% לעומת 8.6%p=0.15, מעל אחוזון 85: 22.2% לעומת 19.6%, p<0.0001, קבוצת גיל 11-6: השמנה 12.9% לעומת 10.5%, p<0.0001 , מעל אחוזון 85: 26.5% לעומת 23.4%, p <0.0001. בהשוואת הנתונים בין השנים 2012-2010 לנתונים מהשנים 2007-2005 שנים בין הגילים 11-6 שנים, לא נמצא הבדל בשיעור ההשמנה, אך בשאר קבוצות הגילים שיעור ההשמנה היה נמוך יותר בשנים 2012-2010.

מסקנות: תוצאות המחקר מצביעות על שיעור גבוה של עודף משקל והשמנה בקרב ילדים באזור הצפון מזרחי של מדינת ישראל, בדומה לשיעור ההשמנה במדינות מערביות אחרות. מיתון המגמה לעלייה בשיעור ההשמנה עשוי להצביע על הצלחה בתוכניות של מערכות החינוך והבריאות לבלימת ההשמנה בקרב ילדים בישראל. למרות זאת, שיעור ההשמנה הגבוה בקרב ילדים מחייב המשך מאמץ לאומי רב-מערכתי להפחתת שיעור ההשמנה בקרב ילדים בישראל.

דינה רחל צימרמן¹, אסף חמאוי², יהושע ליפשיץ³

¹טרם מרכזים לרפואה דחופה, ²האוניברסיטה העברית – בית ספר לרפואה הדסה, ירושלים, ³אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע

הקדמה: מזה כשלושים שנה מדווח בספרות הרפואית על תופעה של "פחד מחום" או "בעת חום", אשר ההיארעות שלה לא השתנתה במהלך השנים. אולם קיים מידע מועט ביותר ביחס למימדי התופעה בישראל בכלל ובקרב האוכלוסיות השונות שבה בפרט. המטרה במחקרנו הנוכחי היא לסקור את שכיחות התופעה בקרב הורים הפונים למרכזים לרפואה דחופה בקהילה (מלר"ד) עקב הופעת חום אצל ילדיהם.  בנוסף, נערכת השוואה בין האוכלוסייה החרדית לאוכלוסיות אחרות בכל הנוגע לגישתם לחום אצל ילדיהם.

הנחת היסוד של המחקר הייתה, שבקרב הורים באוכלוסיה החרדית תימצא תופעת הפחד מחום ביתר, מפאת גילם הצעיר יחסית של ההורים והשכלתם הפורמאלית הפחותה.

שיטות  מחקר:  מיקום: מלר"דים בירושלים ובמודיעין.

כלי מחקר: ראיון מובנה של 38 שאלות,  המבוסס על השאלון המקורי לפחד מחום של ד"ר ברטו שמידט, ממציא השיטה, בתוספת נתונים דמוגרפיים, שאלות על הביקור והמחלה הנוכחית, וידע ואמונה בנושא חום.

משתתפים: הורים לילדים בגיל חודשיים עד עשר שנים, אשר הגיעו למלר"ד עם תלונה עיקרית של ילד עם חום.

תוצאות: התקבלו 349 ראיונות: 90% מההורים סבורים כי חום גבוה יכול לגרום נזק לילד, 33% מההורים דואגים במידה רבה, 55% במידה בינונית, ורק 12% לא דואגים כשיש לילד חום. קיימים חוסר ידע ואמונות שגויות בנושא חום. לדוגמה, שליש מההורים הגדירו טמפרטורה של 37.7 מ"צ ומטה כחום, וכמחצית מתחילים לתת טיפול תרופתי להורדת חום בטמפרטורה של 38 מ"צ ומטה. בניגוד להנחת היסוד, במגזר החרדי נמצאה מידה פחותה של דאגה עקב חום אצל הילד. יתרה מזו, ככל שהמשפחה גדולה  יותר, רמת הדאגה הייתה נמוכה יותר.

מסקנות: בקרב כלל אוכלוסיית המחקר קיימים חוסר ידע ואמונות שגויות בנושא של חום. בקרב הציבור החרדי קיים פחד במידה פחותה מהמצופה, ייתכן שעקב גודל המשפחה.

מנאר שחאדה-חטיב^1,*, נועה וינשטיין¹, רפאל כראל¹

¹בית הספר לבריאות הציבור, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, אוניברסיטת חיפה, חיפה

*עבודה זו מושתת על עבודת המסטר, בבית הספר לבריאות הציבור, אוניברסיטת חיפה

מחבר מכותב:

רפאל כראל

בית הספר לבריאות הציבור

אוניברסיטת חיפה

טלפון: 04-8288636

פקס: 04-8288637

דוא"ל: [email protected]:

רקע תלונות נשימתיות מסוג גנחת (Asthma) אינן נדירות בקרב עובדים החשופים לאבק קמח במהלך עבודתם. שיעור ניכר מהתלונות הנשימתיות שמקורן בתנאי העבודה אינן מאובחנות, והדבר מביא לאי זיהוין כפגיעות בעבודה על כל המשתמע מכך.

מטרות: לנסות ולקבוע מהו שיעור התלונות הנשימתיות בקרב עובדי מאפיות מסורתיות (מאפיות לפיתות) במגזר הערבי, ולבחון את הקשר שלהן עם חשיפה לאבק קמח במהלך העבודה.

שיטות: נערך מחקר חתך שבו נבדקו התלונות הנדונות באמצעות שאלון יעודי, בקרב 111 עובדי מאפיות מתוך כ-20 מאפיות ביישובים ערביים בגליל.

תוצאות: הממצאים העיקריים היו שכל העובדים במאפיה המסורתית חשופים לאבק קמח, רובם צעירים יחסית ומעל 50% מהם מעשנים. כמחצית מהעובדים מתלוננים על הפרעות נשימתיות (יותר במעשנים). כשני שלישים מהלוקים בהפרעות נשימתיות חוששים שתלונותיהם קשורות עם חשיפות לאבק קמח. נמצא קשר סטטיסטי מובהק בין תלונות נשימתיות לבין גיל (או ותק בעבודה), עישון וחשש מנזקי בריאות הקיימים בעיסוק זה. העישון מהווה גורם מערפל עיקרי המקשה על אישוש הקשרים בין הפרעות אלה לבין גורם תעסוקתי.

מסקנות: יש מקום לערוך ניטור סביבתי (חשיפה לאבק קמח) וביולוגי (תפקודי ריאה והערכה קלינית) למגזר עובדים זה, שכיום אינו נמצא במערך פיקוח רפואי-תקופתי, מאחר שאין תקנה מחייבת בנדון (לגבי כלל העובדים במאפיות בישראל).

עזמי אבו אחמד, חוה טבנקין, דב שטינמץ

המח' לרפואת משפחה, מרכז רפואי העמק, עפולה

משפחות מרובות ילדים נפוצות מאוד במיגזר הערבי בישראל. אולם בשנים האחרונות חלה ירידה בפוריות הנשים הערביות. הסיבות לכך הן ככל הנראה הסתייעות גוברת והולכת באמצעי מניעה ועלייה ברמת ההשכלה. עם זאת, עדיין חיות בכפר מנדא משפחות רבות מרובות ילדים, ובמחקר הנוכחי נבדקו הסיבות לכך על-ידי עריכת ראיונות לנשים עם יותר מחמישה ילדים שגילם בין 0-18 שנה.

נמצא קשר ישיר בין רמת ההשכלה של האישה והן של הבעל לבין מספר ילדים רב. הנשים הפגינו ידע רב באמצעי המניעה השונים הקיימים, אולם התברר כי הן מסתייעות בהם באופן חלקי או תקופתי: רק לאחר שהביאו לעולם 6-7 ילדים הן פונות לאמצעי מניעה יעילים כמו התקן תוך-רחמי, ורק לאחר 10 ילדים הן מסכימות לבצע ניתוח לקשירת חצוצרות – מרביתן במהלך ניתוח לחיתוך הדופן (cesarean section).

בקבוצה זו של נשים מרובות ילדים היה ההתקן התוך-רחמי אמצעי המניעה השכיח ביותר. כמו-כן נמצא שיעור גבוה של הריונות לא מתוכננים בקרב נשים אלה, עם או ללא הסתייעות באמצעי מניעה מסוגים שונים. רמת ההכנסה לא היוותה גורם למספר ילדים רב.

לסיכום, עלייה ברמת ההשכלה, העלאת הידע והמודעות למניעת הריון, ומספר גדול יותר של רופאות משפחה העומדות לרשות המשפחות – כל אלה יכולים לתרום לתיכנון הילודה.