תוצאת חיפוש

שמעון אדוארדסון, טליה דור

מח' ילדים, הדסה הר-הצופים, ירושלים

מכתבי הפניה לחדרי-מיון ילדים עשויים להכיל מידע חשוב. אף-על-פי-כן, צורת תקשורת זו בין רופאים לא נחקרה עדיין בצורה נרחבת.

מטרותינו במחקר זה היו לבדוק מהן הציפיות של רופאים בחדרי מיון ילדים ממכתבי ההפניה, ולהשוות בין ציפיות אלה לבין התכולה האמיתית של מכתבי ההפניה.

השיטות שננקטו היו כדלקמן: בקרב רופאי ילדים העובדים בחדרי-מיון הופץ שאלון שבו פורטו פרטי מידע העשויים להופיע במכתבי ההפניה. הרופאים התבקשו לדרג פרטי מידע אלה על-פי דרגת חשיבותם. הרופאים גם התבקשו להוסיף פרטי מידע הראויים, לדעתם, להיכלל במכתבי ההפניה לחדרי-מיון ילדים. הציון שניתן לפרטי המידע נע מ"חסר חשיבות" (ציון 1) עד ל"חשוב מאוד"(ציון 5). כמו-כן, נאסף  מידע אודות ניסיונם של הרופאים המשתתפים בתחום רפואת הילדים. בהמשך נאספו מכתבי הפנייה עוקבים מחדר-מיון ילדים. מכתבים אלה נבדקו באשר לתכולת פרטי המידע הנ"ל.

עשרים-ואחד רופאים השתתפו במחקר. פרטי המידע החשובים ביותר בעיני המשתתפים היו מידע קליני: תלונה עיקרית, בדיקה גופנית והיסטוריה רפואית, וכן מידע דמוגרפי ומידע אודות הרופא המפנה. ערך נמוך יוחס למידע אודות הרקע החברתי-כלכלי, החיסונים והאבחנה המשוערת. במהלך שנת 2005 נאספו 299 מכתבים. פרטי המידע שחסרו ביותר מ-50% מהמכתבים כללו רקע חברתי-כלכלי, אנאמנזה משפחתית, רגישויות, חיסונים, תרופות עדכניות, מספר הטלפון של הרופא המפנה והיסטוריה רפואית. מכתבים שנוצרו בעזרת תוכנת מחשב הכילו מידע רב יותר מאשר מכתבים שנכתבו בכתב יד.

לסיכום, מכתבי הפניה לחדר-מיון ילדים לא ענו על ציפיות הרופאים הנמנעים. ניתן לזהות מהם הפערים בין ציפיות למציאות באשר לתכולת מכתבי הפניה לחדר-מיון ילדים.

בנימין וולוביץ

מחקר והדרכה בגנחת, מרכז שניידר לרפואת ילדים

למרות שהתקפי גנחת הם מהגורמים השכיחים לביקורי ילדים ומבוגרים בחדר-המיון, עדיין אין פרוטוקול מוסכם לטיפול התרופתי בחולים המגיעים לחדר-המיון עקב התקף גנחת. במאמר שנכתב על-ידי ורסנו בגיליון הנוכחי של 'הרפואה', משווה המחבר בין הטיפול המקובל בחולים עם התקף גנחת הניתן בעולם לזה המקובל בישראל. במאמר להלן נדונות התרופות השונות הניתנות כטיפול בהתקף גנחת חד לחולים הפונים לחדר-המיון, בהתבסס על המדווח בעבודות המחקר השונות שפורסמו בספרות הרפואית בנושא.

הבעיה העיקרית בהתקף גנחת היא הפרעה בחימצון הדם עקב החסימה בריאות, ולכן הטיפול הראשון שלו זקוק חולה המגיע במצב זה לחדר-המיון הוא חמצן. בהגיעו לחדר-המיון, יש תמיד לטפל בחולה במישלב של מרחיבי-סימפונות עם חמצן. מתן מרחיבי-סימפונות ללא חמצן לחולים שמצבם קשה עלול להגביר את המחסור בחמצן, עקב מעבר דם באזורים בלתי-מאווררים בריאות (מאחר שכלי-הדם נפתחים מהר יותר מצינורות הנשימה). מתן מרחיבי-סימפונות באמצעות משאפים עם ספייסרים לחולה שאינו זקוק לחמצן נמצא יעיל באותה מידה כמו מתן מרחיבי-סימפונות באמצעות שאיפה חשמלית, ולעתים אף עלה ביעילותו על טיפול זה. יתרון נוסף לטיפול במשאף עם ספייסר הוא מיעוט השפעות-הלוואי בהשוואה למרחיבי-סימפונות הניתנים באמצעות מכשיר שאיפה (inhalation).

סטרואידים בדרך פומית הם תרופת הבחירה לטיפול בחולים המגיעים לחדר-המיון עם התקף גנחת קשה – זאת בנוסף למתן חמצן במישלב עם מרחיבי-סימפונות. בעבודות שונות נמצא, כי מתן סטרואידים בדרך פומית מקטין את חומרת המחלה ומונע חלק גדול מהאישפוזים. בעבודות רבות שפורסמו לאחרונה נמצא, כי מתן סטרואידים נשאפים במנות גבוהות מסייע בהשתלטות על התקפי גנחת לפחות כמו מתן סטרואידים הניתנים בדרך פומית. בכמה עבודות אף נמצא כי הוא יעיל ובטיחותי יותר. בחולים עם חסימה קשה מאוד של דרכי-הנשימה יש יתרון במתן סטרואידים בדרך פומית.

Evaluation of Asthmatic Children Presenting at Emergency Rooms

Haim Bibi, Elena Shoychet, David Shoseyov, Michael Armoni, Emil Chai, Dorit Ater

Pediatric Pulmonary Clinic and Pediatric Dept., Barzilai Medical Center, Ashkelon; Pediatric Pulmonary Clinic, Bikur Cholim Hospital, Jerusalem; Emergency Room, Barzilai Medical Center, Ashkelon; and Faculty of Health Sciences, Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

Bronchial asthma in the pediatric age group has become prevalent recently. Many children who suffer from asthma arrive at the emergency room (ER) with exacerbations which did not respond to medical treatment at home.

Between July and December 1997, 136 children 8 months to 14 years of age (61% below 3 years), were studied in our pediatric ER. Investigation included physical examination and pulse oximetry, which were used as guidelines for scoring the children on arrival and post-treatment. Spirometry was done in those who could cooperate. For each patient a detailed questionnaire about medical and sociodemographic factors was filled.

Primary pediatricians used mainly beta-agonist and corticosteroid inhalators, while pediatric pulmonologists used mainly inhaled steroids. There was no relationship between severity of attack on arrival at the ER, mode of treatment and speed of recovery in the ER. More children treated by a general pediatrician more were admitted to hospital. Low parental education and paternal smoking were risk factors for recurrent hospital admissions.

Our results indicate that parents must be educated to stop smoking, especially those with asthmatic children, and primary pediatricians should be updated with regard to proper treatment and follow-up of asthma.

Propafenone Dose for Emergency Room Conversion of Paroxysmal Atrial Fibrillation

D. Antonelli, A. Darawsha, S. Rimbrot, N.A. Freedberg, T. Rosenfeld

Dept. of Cardiology and Emergency Room, Central Emek Hospital, Afula

Paroxysmal atrial fibrillation (AF), a frequent cause of repeated hospitalization, is effectively treated with propafenone. The time to conversion to sinus rhythm is a consideration when managing AF in the emergency room. We investigated the conversion rates of paroxysmal AF by 3 different oral propafenone (P) regimens, in terms of time to conversion.

188 patients with onset of AF within 48 hours were treated with propafenone (P): 48 received 600 mg as a first oral dose followed after 8 hrs by 150 mg (Group A); 82 received 300 mg as a first dose, followed by the same dose 3 and again 8 hrs later (B); 58 received 150 mg every 3 hrs, up to a total dose of 600 mg (C). P was stopped when sinus rhythm was achieved.

Rates of conversion to sinus rhythm after 3 hrs in the 3 groups were: 46%, 41% and 26% respectively; after 8 hrs: 77%, 78% and 70%; and after 12 hrs: 81%, 84% and 76%. Treatment was discontinued in 8. There was excessive QRS widening (>25% of the basal value) in 1 in group A, 1 in group B and 2 in group C; wide-QRS tachycardia occurred in 4 in group B. In Group A there was a higher rate of early successful conversion, with a lower incidence of side-effects than with the other regimens.

Clinical Characteristics of those who Leave the Emergency Room Against Advice

A. Carmel, H. Amital, Y. Shemer, A. Sahar

Emergency Dept. and Dept. of Medicine B, Gertner Institute for Medical Service Research, Chaim Sheba Medical Center, Tel Hashomer and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

The object of this study was to characterize those who leave the emergency department agmedical advice and to examine the short-term consequences. The study was conducted retrospectively 1992 and prospectively during May-August 1993 by telephone interviews. About 0.5% of all the patients who applied to the emergency department left against medical advice. Their main characteristic was that they were mostly young, single men. A wide range of complaints had brought them to the emergency department, very similar to that of the control group, but with a higher tendency to abuse drugs and alcohol. Most of those who left against medical advice had less severe disease than the controls. However 10% of them had to be hospitalized within the subsequent 2 weeks, in comparison with 4% of the controls. This study suggests that improving the efficiency of the emergency department will decrease the number leaving against advice.

Epidemiologic Characteristics of Pediatric Emergency Room Referral and Hospitalization for Diarrhea in the Negev

Moni Benifla, Drora Fraser, Zvi Weizman, Amalia Levy, Ron Dagan

Dept. of Epidemiology and Health Services Evaluation and S. Daniel International Center for Health and Nutrition, Ben-Gurion University of the Negev, and Pediatric Dept. and Pediatric Infectious Disease Unit, Soroka Medical Center and Ben-Gurion University of the Negev

Diarrheal diseases weigh heavily on the health of children, especially in developing countries, but also impose burdens on health care services worldwide. This study was performed to determine whether patterns of referrals in the Negev to the pediatric emergency room (PER) for diarrhea differ between the Jewish and Bedouin populations of the Negev, and the extent of the burden imposed on the PER and in-hospital services in the Negev. Characteristics of referrals and hospitalizations were examined from March 1994 to February 1995. Of the 27,834 referrals to the PER for children under 16, 2518 (9%) had diarrhea and there were 5,169 hospital admissions, 701 (13.6%). The annual rates of referral were 146 per 10,000 in Jews and 225 in Bedouin, giving an odds ratio (OR) of 1.5 (p<0.001). for Bedouin. The rates of hospitalization were 23 per 10,000 in Jews and 99 in Bedouin (OR 4.4, p<0.001). 1380 (54.8%) of the PER referrals were of infants under a year of age. For hospitalization, the annual rates were 164 per 10,000 in Jews and 756 in Bedouins (OR 4.9, p<0.001). During June to August referrals and hospitalizations for diarrhea were significantly higher, and from December to February significantly lower than during the remaining months. These differences arise from the marked seasonal pattern in the Bedouin population, whereas in the Jewish population there was no seasonal variation. Even in the 90's the burden on health services in the Negev as a result of diarrheal illness is considerable and the Bedouin population still contributes to that burden disproportionately. There is need both to reduce the gap in referrals and hospitalization between the populations, as well as to reduce the rates, using currently available means such as education, while developing new technologies, such as vaccines.