תוצאת חיפוש

"מומחיות" היא התרגום המילולי של "אקספרטיזה" בלעז, והיא גם התואר שמעניקה המדינה, לאחר אישור המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית ומשרד הבריאות, לרופאים שעמדו בדרישות לקבלת תואר מומחה ב-56 מקצועות המומחיות המוכרים בישראל. אין מחלוקת על כך שאין זהות בין שני המושגים  הללו: המומחה והאקספרט – המומחה בקיא בפעולות שגרתיות שעליהן הוא חוזר במשך שנים, בעוד שהאקספרט מסוגל להתמודד עם מצבים בלתי צפויים ולהרחיב את ידיעותיו ותחומי מומחיותו במהלך השנים. המועצה המדעית מגדירה את המומחה שהיא מסמיכה כמי שמסוגל לתפקד עצמאית בתחום המקצועי שאליו הוסמך. הספרות המקצועית העוסקת בתחום מציגה מדרג מורכב בין "מתחיל" (novice), "מתחיל מתקדם", מיומן (competent), בקי (proficient), אקספרט, ולבסוף מאסטר. המחקר באקספרטיזה מזוהה עם שמו של אנדרס אריקסון, והוא שקבע את המושג של "עשרת אלפים שעות" כזמן הממוצע הנחוץ להשגת אקספרטיזה. יחד עם זאת, אריקסון גם מדגיש שלא מדובר רק בזמן אלא גם בשיטה. קרי: אימון מוכוון מומחיות (אמ"מ - deliberate practice) שבו הלומד חייב לעזוב את אזור הנוחות שלו, להתמקד בתרגול שמטרותיו ברורות ומובחנות ולקבל משוב חיצוני. ניתן לסכם את רוח הדברים של אריקסון, שעשרת אלפים השעות הן המינימום, ושבמהלכן המומחה, אם ברצונו להיות אקספרט, לא יחזור על אותן פעולות שגרתיות. בספרות מתוארות פדגוגיות ברוח אמ"מ המאיצות השגת אקספרטיזה, ויש גם מחקר ענף שמודד מדדים פיזיולוגיים של ביטוי שלבי התפתחות אקספרטיזה במוח ובמערכות אחרות. מתוארות גם סכנות הכרוכות בהתפתחות אקספרטיזה שהחמורות שבהן הן נוקשות וחוסר צניעות. בעוד שבמקצועות הכירורגיים נמדדה עלייה בביצועים כפונקציה של ותק ונפח ניתוחים, הרי שבמקצועות הלא־כירורגיים יש שחיקה במיומנות כפונקציה של ותק בהיעדר תשתית של כישורי למידה לחיים מוכווני אמ"מ. מוצעת פרדיגמה חדשה ומבוססת מידע מהימן: מטרת ההכשרה של רופאים היא השגת אקספרטיזה (מסתגלת ולא שגרתית), ולא בקיאות או מיומנות בסיסית בלבד, שהיא משמעות המונח מומחיות (שגרתית ולא מסתגלת), אף על פי שהפרדיגמה מגובה בנתונים תיאורטיים ואמפיריים מרובים, מעבר לכישורים